חשבון בבקשה: המחיר הכלכלי של האחזקה ביהודה ושומרון

השקעה לנפש: 50% יותר מההשקעה בעיירות הפיתוח

באדוה טוענים שהשליטה בשטחים וביחוד האינתיפאדה השנייה תרמו רבות לאי־השוויון. במרכז מציינים שב־2001—2004 ערכה הממשלה סדרה של שמונה קיצוצים בסכום כולל של כ־60 מיליארד שקל. הקיצוצים היו בעיקר בקצבאות הביטוח הלאומי, חינוך, בריאות, רווחה ושיכון. התוצאה: ההוצאה החברתית של ישראל היא כיום אחת הנמוכות ב־OECD — רק 16.1% מהתוצר לעומת 21% מהתוצר בממוצע במדינות ה־OECD.

לטענת החוקרים סביר להניח שללא תחושת החירום שיצרה האינתיפאדה לא היו צעדים קיצוניים כל כך ננקטים כלל, או שהיו ננקטים באופן מרוכך יותר.

באדוה אומרים שההתנחלויות יצרו קיפוח של המעמד הנמוך. הם מציינים שההתנחלויות נבנו כפרברי מעמד ביניים עם "בתים צמודי קרקע מוקפים שטחי נוי, שבתוכם משובצים מבני ציבור מרווחים". באותו זמן, התמורה שהציע הליכוד לבוחרים המזרחיים, שהעלו אותו לשלטון ב־1977 הייתה נדיבה פחות: פרויקט שיקום שכונות, שנועד לשפץ את השיכונים בערים הגדולות ובעיירות הפיתוח. פרויקט שתקציבו גם קוצץ לאורך השנים.

שחר אילן

בניין ב אופקים וכיכר במעלה אדומים צילומים: עיריית מעלה אדומים, חיים הורנשטיין

 

הממשלה לא מודדת את נזקי החרם ואף פועלת להסתיר אותם

את ההתנגדות הכלכלית הגדולה ביותר לשהייה בגדה מובילה תנועת ה־BDS המעודדת גופים שונים ומדינות להטיל חרם כלכלי, תרבותי ואקדמי על ישראל שבתוך הקו הירוק ומחוצה לו. אף שממשלת ישראל מרבה לתקוף את התנועה, היא כלל אינה מפרסמת נתונים בנוגע לעלות החרם שהיא מובילה ואת הפגיעה שלו בכלכלה הישראלית.

לפי מחקר שערך מכון המחקר האמריקאי RAND ב־2015, תנועת החרם צפויה להוביל תוך עשור לפגיעה של 1.2% בצמיחה הישראלית. המכון מייחס את עיקר הפגיעה למשיכת השקעות זרות מישראל, בהיקף של 80 מיליארד דולר. גם אם לממשלת ישראל יש הסתייגויות ממחיר החרם שמציע מכון המחקר האמריקאי, נראה שהיא לא ששה לפרסם אותן ברבים. רק לפני שבועיים החלה הממשלה לקדם הצעת חוק שמחריגה את המשרד לעניינים אסטרטגיים והסברה בראשות השר גלעד ארדן מחוק חופש המידע, כך שלא יאלץ לפרסם את מחירי החרם ואת מחיר המאבק בו. בהצעת החוק נכתב כי יש לעשות זאת "כדי להבטיח את החשאיות הנדרשת לניהול המערכה".

בתעשייה הישראלית מרבים לדבר במונחים של חרם סמוי, כלומר הימנעות מקניית תוצרת ישראלית משיקולים אידאולוגיים בכסות של שיקוליים מקצועיים. מחיר החרם בפועל כנראה נמוך בהרבה. כך למשל, הממשלה החליטה לפצות יצואנים מיו"ש שנפגעו מכך שלא הוכללו בהסכם הסחר מול האיחוד האירופי בשנות ה־90. השיפוי כמעט קבוע מאז: 11 מיליון שקל בשנה, מה שמלמד או על כישלון החרם או על כך שמפעלים נמנעים מלקום מעבר לקו הירוק.

ביהודה ושומרון פרוסים 14 שטחי תעשייה גדולים, שכוללים כ־900 מפעלים. לפי משרד הכלכלה, כ־0.7% מהיצוא הישראלי לכלל העולם מגיע מאזורי התעשייה הללו וממפעלים נוספים בבעלות ישראלית.

עמרי מילמן

התקציבים ליו"ש מתעדכנים במהלך השנה כלפי מעלה

אחת הבעיות בחישוב עלויות השליטה ביו"ש היא העובדה שחלק מסעיפי התקציב שמועברים לשטחים אינם מסווגים ככאלה ונוטים במהלך שנת התקציב להתעדכן כלפי מעלה באופן תדיר כתוצאה מהעברות תקציביות בוועדת הכספים. העברות תקציביות הן אמנם תופעה שאיננה נוגעת רק לתחום הזה, אולם היא מאפיינת אותו בחלק מן המקרים.

כך למשל התקציב לאבטחת המשפחות הגרות במזרח ירושלים, שאמור היה לעמוד על 53 מיליון שקל ב־2016 עמד בפועל על 75 מיליון — עלייה של כ־40%. בשנה שלפני כן הוא צמח מ־58 מיליון שקל לכ־94 מיליון שקל — עלייה של כ־62%.

בחינת סעיפי מענקי הביטחון השונים הניתנים לרשויות ביהודה ושומרון עבור הקפאת הבנייה, מעלה כי אלו עמדו על 36 מיליון שקל ב־2013, למרות שלא תוקצבו במקור, על 4.5 מיליון ב־2014 שדווקא תוקצבו בתקציב המקורי ועל 20 מיליון שקל ב־2015, למרות שבשנה זו לא תוקצבו במקור כלל. ב־2016, למרות שהתקציב המקורי עמד על מיליון שקל בפועל הועברו 4.5 מיליון שקל. בשנתיים הקרובות התקציב עומד על כמעט מיליון לשנה, אך כמה יעבור בפועל, נדע רק בהמשך.

על סמך אותו עקרון תקציבי פעלה גם החטיבה להתיישבות שלאחרונה חזרה לפעילות מלאה. בשנת 2014 תקציבה המקורי עמד על 60 מיליון שקל. בפועל נחשף ב"כלכליסט" בשנה שעברה כי תקציבה באותה השנה הסתכם ב־864 מיליון שקל.

עמרי מילמן 

ההתיישבות ביו"ש: פתרון למצוקת הדיור של החרדים

בשנה שעברה חצתה אוכלוסיית ההתנחלויות את רף ה-400 אלף. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה היא עמדה ב-2015 על 389,000. אם מוסיפים למספר הזה 4% שזה קצב הגידול של האוכלוסייה היהודית בשטחים בשנים האחרונות, היא עומדת עכשיו על 401 אלף. כמקובל במקרים כאלה נתוני מועצת יש"ע גבוהים יותר. לפי המועצה, מספר תושבי יהודה ושומרון עומד על 421 אלף.

על פי נתוני הלמ"ס קצב הגידול הממוצע של אוכלוסיית ההתנחלויות בשנים האחרונות עמד על 4.4%. נרשמה האטה בקצב הגידול שעמד ב-2012 על 4.9%. סביר להניח שזה קרה בין היתר בגלל הקפאות הבנייה.

אין ספק אחת הסיבות העיקריות לגידול המתמיד במספר המתנחלים היא ההצלחה בהבאת הציבור החרדי שסובלך ממצוקת דיור קשה. במועצת יש"ע מציינים שכשליש מאוכלוסיית ההתנחלויות הם חילונים, שליש דתיים לאומיים ושליש חרדים.

לגידול הזה תורם מאוד הריבוי הטבעי הגדול של המגזר החרדי. מנתוני מרכז אדוה עולה כי בשנים 2015-2001 , גדלה אוכלוסיית ההתנחלויות הלא חרדיות פי 1.6 מ-167,300 ל-264,400. לעומת זאת אוכלוסיית ההתנחלויות החרדיות גדלה פי שלושה מ-39,200 ל-116,800 תושבים. מספר התושבים בעיר החרדית מודיעין עילית עמד בסוף 2015 על 64,200 אלף איש ובעיר ביתר עילית על 49,300 תושבים.

נושא הדיור הוא אחת הבעיות הקשות של החברה החרדית כבר עשרות שנים. זאת, בגלל מספר הילדים הגדול והנוהג שההורים קונים לילדים דירה לפני החתונה כדי שהבעל יוכל להמשיך ללמוד בישיבה. המנהג הזה יוצר עול כלכלי גדול מאוד על ההורים, כאשר לעתים קרובות האב הוא אברך והכנסת המשפחה נמוכה מאוד.  חוקר האוכלוסייה החרדית, פרופ' מנחם פרידמן, מזכיר שמנהיג הציבור הליטאי בסוף המאה הקודמת הרב אליעזר מנחם שך ראה בהתנחלויות התגרות בגויים. שך, מספר פרידמן, נהג לומר שהתורה ניתנה במדבר, לא בשטחים.

בסוף שנות השמונים ניהלו החרדים מאבק כדי שיקבלו חלק משכונת פסגת זאב בירושלים, אבל בסופו של דבר הסכימו לדרישת שר הבינוי והשיכון אז דוד לוי מהליכוד להקים את ביתר עילית מדרום לירושלים. בביתר עילית ניתן היה בשנים הראשונות לקנות דירות במחירי מציאה ולעשות זאת רק באמצעות הלוואות ומענקים ללא כל השקעה עצמית.

שחר אילן

כמה זה עולה? ההשקעה הממשלתית ביו"ש

בשנים האחרונות נעשו אינספור ניסיונות להעריך את מה שמכונה "עלות הכיבוש", אבל האמת היא שמדובר במשימה שהיא כמעט בלתי אפשרית מתמטית ופוליטית.

כדי לענות על השאלה הזו בדרך ההגונה ביותר, צריך לשים לב כבר בפתח הדברים לשני עקרונות: הראשון הוא שכאשר מדברים על עלויות, יש לשים לב לעלויות עודפות - כלומר כמה מושקע בשטחים מעבר להשקעה למשל בפריפריה או להשקעה שהיה צריך להשקיע בתוך הקו הירוק עבור אותה אוכלוסייה, והשני הוא שכאשר מדברים על עלויות - דהיינו הוצאות - יש לשים לב לתועלת כלכלית פוטנציאלית שנוצרת למדינה כתוצאה מהשליטה ביהודה ושומרון, כאשר בהקשר הזה המרוויחות הגדולות הן בעיקר חברות התעשייה הביטחונית.

מודיעין עילית צילום: גיא אסיאג

אלא שבכל זאת יש נתון רשמי שאפשר לציין בהקשר של עלויות - קובץ אקסל של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ובו מרוכזת השקעה בהתנחלויות על בסיס שנתי. הקובץ הוא מסמך רשמי, אך איננו מפורסם באופן רשמי ומשרד האוצר שהזמין אותו, מסרב לפרסמו.

המסמך הוא תולדה של דרישה אמריקאית כיוון שהממשל רשאי לקזז את הסכום הזה מסכום הערבויות שהוא מעמיד לישראל.

מהנתונים הללו שהגיעו לידי "כלכליסט" עולה כי ההשקעה של הממשלה ביהודה ושומרון ב־2016 עמדה על כ־826 מיליון שקל, זאת לעומת 990 מיליון שקל ב־2015.

בקובץ נספרות ההשקעות של כל משרדי הממשלה בשטחי יהודה ושומרון ורמת הגולן, שכן אף שישראל סיפחה את רמת הגולן, מבחינת האמריקאים לא מדובר בשטח ישראלי, אלא שטח שעתידו צריך להיקבע במשא ומתן.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מדגישה שאינה סופרת בסכומים האלה את הכספים השוטפים שהיו מגיעים לתושבי שטחי יו"ש ורמת הגולן בכל מקרה מתוקף היותם אזרחים.

עיקר הסכום עובר לרשויות המקומיות — 325.5 מיליון שקל, משרד השיכון העביר 172 מיליון שקל, משרד החינוך 109 מיליון שקל ונתיבי ישראל 107.5 מיליון שקל. מעניין לציין שהממשלה שמגדירה את עצמה הימנית ביותר בתולדות ישראל לא השקיעה ב־2016, שהיא השנה המלאה הראשונה לפעילותה, את הסכום הגבוה ביותר בשטחים. ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה אמנם אין תיעוד רציף, אך מאז 2003, ובהשוואה לנתונים הקיימים על השנים 1992–1997, ניתן לראות כי השיא היה ב־2011 אז הושקעו בסך הכל 1.123 מיליארד שקל.

עם זאת, גם הנתונים שנאספים עבור הממשל האמריקאי אינם מספקים תמונה מלאה. הם אמנם כוללים תמיכות שונות אך אינם כוללים הטבות מס שניתנות לתושבים מעבר לקו הירוק, כמו למשל הטבות מס מתוקף החוק לעידוד השקעות הון כפריפריה או הטבות מס מיוחדות ליישובים באזור שניתנו בעבר אך הופסקו וכעת הממשלה פועלת לחידוש הענקתן. גם המעקב אחר ההשקעות בתיירות, שנאמדו ב־2003, הופסקו שכן בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הבינו כי השירותים באזור מעבר לקו הירוק שממומנים על יד משרד התיירות משמשים בעיקר את האוכלוסייה שלא מיישובים אלו, ולכן ההשקעות בהם לא נכללות בדו"ח.

עלויות הן במובנים רבים גם עניין של תפיסה פוליטית. כך לדוגמה מחקר שפורסם על ידי מועצת יש"ע שבראשו עמד חוקר מבר אילן, קבע כי ההוצאה השנתית על החזקת השטחים תעמוד על 3.7 מיליארד שקל ומנגד ההכנסות ממסים יעמדו על כ־1.8 מיליארד שקל אליהם צריך להוסיף גם הזדמנויות חדשות בתחום הנדל"ן והחקלאות שיכולות לקזז עוד את העלות התקציבית של המהלך. על פי התפיסה הזו למשל כמעט שלא ניתן לדבר במונחים של עלויות עודפות.

עמרי מילמן

הכתבות הנוספות בפרויקט:

כך שינתה מלחמת ששת הימים את כלכלת ישראל

"החטיבה להתיישבות פועלת בשקיפות מלאה"