50 שנה למלחמת ששת הימים: מה קרה לכלכלה הפלסטינית?

במלחמת ששת הימים נותקה הגדה המערבית מממלכת ירדן ועזה נותקה ממצרים. עזה והגדה נהפכו מאז לחלק מכלכלת ישראל. סחר החוץ של הגדה ועזה ברובו המכריע הוא עם ישראל; ובכל 50 השנים קיימת מעטפת מכס אחת לשטחים הפלסטיניים ולישראל. לפיכך גם המטבע המקובל שם הוא השקל הישראלי. שימוש במטבע אחר מייקר את הסחר בגלל הצורך בתשלום עמלה.

העיקרון היה ונשמר שכל תנועה של סחורות ושל אנשים הנכנסים והיוצאים מהגדה ועזה היא תחת פיקוח ישראלי (למעט מקרים שבהם נפתח השער מעזה למצרים).

עם זאת יש לחלק את 50 השנים באופן גס לשתי תקופות. הראשונה מ־1967 ועד 1994, כלומר קצת יותר מ-25 שנה שמהן מצטיירת תמונה מוזרה למדי: בכל אותן שנים לא היה שום מחסום בין רפיח ובין הגדה ורמת הגולן. במלים אחרות, כל פלסטיני מעזה, וכל ישראלי מתל אביב היו יכולים לנוע חופשי, לסחור ולעבוד בכל מקום שרצו בארץ ישראל שבין הירדן לים ובין הנגב ורמת הגולן. היום - כאשר הארץ מלאה מחסומים, שערים, גדרות וחומות - קשה לתאר שכך התנהלו חיי היום יום והכלכלה בין ישראלים ופלסטינים.

ואז הגיעה האינתיפאדה

הפלסטינים שדרכם נחסמה לעולם הערבי החלו לעבוד ולסחור עם מדינת ישראל. ההערכה היתה אז שבין שליש לחצי מכוח העבודה הפלסטיני החל לעבוד בישראל, או עבור השוק הישראלי, בעיקר בארבעה תחומים: בניין, חקלאות, תעשייה ושירותים. ההכנסות מהעבודה בישראל העלו בצורה חדה את רמת החיים בגדה ובעזה, אומדן הצמיחה היה אז בין 10%־15% בשנה. הגאות הכלכלית בשטחים התבססה לא רק על עבודה בישראל, אלא גם על עבודה בארצות הנפט הערביות.

השינוי הגדול היה באינתיפאדה הראשונה ואחריה שאז חל מיתון בארצות הנפט, החלה העלייה היהודית מברית המועצות לשעבר, נחתם הסכם אוסלו והוקמה הרשות הפלסטינית שנים אלו שבין 1988־1994 היו תקופת מעבר שבה נחסם יותר ויותר המעבר החופשי בין שטחי הגדה ועזה לבין מדינת ישראל. היה לכך רקע ביטחוני אבל גם כלכלי, וחסימת המעברים מהשטחים לישראל אילצה את המשק הישראלי לחפש כוח עבודה אחר שיחליף את קרוב ל־150 אלף הפלסטינים שעבדו בו.

אלה באו מטורקיה, סין, מזרח אירופה ואפריקה.

פלסטינים מחוץ לשער שכם בירושלים, יולי 1967. כמחצית מהפלסטינים החלו אז לעבוד בישראל צילום: רויטרס

תלות מוחלטת

אי היציבות הפוליטית והביטחונית שהגיעו לשיא באינתיפאדה השנייה בשנים 2005-2000 עצרו כמעט לחלוטין את כל ההשקעות בשטחים הפלסטיניים. אף אחד לא בונה מפעל כאשר הוא לא יודע אם הפועלים וחומרי הגלם יגיעו בזמן ואם השיווק יתנהל לפי החוזים שנחתמו. כלכלה פירושה יציבות, הסכמים, והתחייבויות, ואם אלה אינם קיימים אין אפשרות לקידום כלכלי. בשנים האחרונות לא זו בלבד שאין השקעות בשטחים הפלסטינים, אלא שבעלי הון פלסטינים מוציאים את כספם מכאן ומעבירים אותו למקומות בטוחים יותר. הכלכלה הפלסטינית הפכה לכלכלה של מבקשי נדבות המסתמכת על תרומות בין לאומיות, ועל העבודה והייצור עבור השוק הישראלי.

כך הכלכלה הפלסטינית היתה ונשארה תלויה כמעט לחלוטין בישראל. כיום, כ-150 אלף פלסטינים מתפרנסים מישראל. כמחציתם עובדים ישירות בישראל ואחרים בהתנחלויות ובכ־1,000 מפעלים באזורי התעשייה הישראליים שנבנו סמוך להן. אחרי 50 שנה אפשר לקבוע בוודאות שחרף כל השינויים הפוליטיים והביטחוניים וחרף כל הגדרות והחומות - הכלכלה הפלסטינית קשורה ונשלטת על ידי ישראל.