חקר ביצועים: השבוע של נתניהו וטראמפ, ניר גלעד והבחירות להסתדרות

נתניהו וטראמפ: האינטרס לא הושג

בנג'מין, סליחה, ראש הממשלה נתניהו, היה יכול לרוות נחת מביקורו של הנשיא דונלד טראמפ. לא משום שטראמפ גינה את ההסתה הפלסטינית ודיבר על שאיפתו של ראש הממשלה לשלום, אלא משום שהוא סיפק לנתניהו אשליה של הזדמנות, כאילו הוא יכול להתעלות מעל לחקירות המשטרה, להתנגחויות בממשלה ובתוכה, לתקשורת האיומה הרודפת אותו, ולשחק ליום אחד את המדינאי שפועל על הבמה העולמית, תפקיד שפעם נתניהו כמה אליו ובשנים האחרונות מתרחק ממנו יותר ויותר. למען האמת, גם טראמפ חיפש כאן את אותו הדבר: הזדמנות להיראות "נשיאותי", חף מהחקירות, ההתנגחויות והתקשורת שלו. אבל בסוף מה שיזכרו מהביקור הזה יהיה הסלפי של אורן חזן, מלניה טראמפ הודפת את ידו של בן זוגה ושלל משפטי קאלט של שרה נתניהו. גם אם השידורים הארוכים שיתפו פעולה עם המשחק הממלכתי, האשליה הזאת לא באמת משכנעת.

אורי פסובסקי

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה:

מימין: טראמפ ונתניהו צילום: אי פי איי

צינור הגז: דרוש עוד אחד

אחרי תקופה ארוכה של שקט יחסי, מתווה הגז שוב מככב בתודעה הציבורית. זה קרה בזכות דו"ח מבקר המדינה, שפירק לגורמים את החטא הקדמון, ההסכם השערורייתי של חברת החשמל עם מאגר תמר, ועשה זאת היטב, גם אם באיחור. וזה קורה גם בזכות קמפיין של משרד האנרגיה, שלל שלטים שמפצירים במפעלים להתחבר לגז ועל הדרך מנסים לעשות דה־לגיטימציה למתנגדי המתווה. גם הביקורת, שמוכיחה כי המתנגדים צדקו בטענות רבות, גם היציאה נגד אותם מתנגדים ממש, ואפילו המשך המאבק שלהם - כל אלה הם כבר נחלת העבר. עכשיו יש רק דבר אחד שאפשר, רצוי וחייבים לעשות: לדאוג להנחת צינור גז נוסף, גיבוי הכרחי לגמרי במקרים של תקלה או חבלה בצינור האחד שקיים. זו הדרך היחידה שבה כל הצדדים יכולים להשאיר מאחור את הפארסה ולהבטיח לישראל עצמאות אנרגטית לשנות דור קדימה. זו הוצאה שהממשלה יכולה לעמוד בה, ושתחסוך לא רק את דו"ח המבקר הבא — אלא גם את ועדת החקירה הבאה.

נעמה סיקולר

מאגר הגז תמר צילום: יח"צ

שקד: הרצחת וגם ירשת?

שרת המשפטים איילת שקד תקפה השבוע בחריפות את הממסד המשפטי, כולל שימוש בביטוי החביב על המנטור שלה דניאל פרידמן, "שלטון הפקידים". במרכז התקפתה עמדו המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דינה זילבר, שמנסה לרסן את חופש הפעולה של החטיבה להתיישבות יהודית, והקוד האתי החדש של נציבות שירות המדינה, שלטענת שקד מכפיף את הפוליטיקאים לפקידים. ההתקוממות הזאת, על כך שכביכול המשילות אזוקה בידי הרגולציה הארורה, היא קצת רצחת וגם ירשת: ממשלת נתניהו עושה פחות או יותר מה שהיא רוצה - מהגז דרך התאגיד עד חוק ההסדרה - אבל ממשיכה לקטר על הניסיונות לנתב את האג'נדה הזאת לפסים חוקיים יותר.

משה גורלי

שרת המשפטים איילת שקד בכנס לשכת עורכי הדין באילת צילום: משה גורלי

גלעד: אולץ להתקפל

מאחורי החלטתם של ניר גלעד ושני המנהלים הנוספים בחברה לישראל להשיב 45 מתוך 56 מיליון השקלים שקיבלו כבונוס אישי מעידן עופר עומדות שתי נשים: בעלת המניות בחברה יהודית דה לנגה, שביקשה לתבוע את החברה ואת עופר בעקבות המענקים, והשופטת רות רונן, שאישרה את הגשת התביעה. גלעד וחבריו עיינו בהחלטה של רונן, שקבעה שבעל שליטה לא רשאי לשלם מכיסו הפרטי ושהכסף יוחזר לקופת החברה, הבינו את המסר הנחרץ, ובניסיון לייתר את התביעה החזירו את רוב הבונוס. למה לא את כולו? אולי כדי להשאיר איזה שפיל למשא ומתן, עוד מיליון לפה עוד מיליון לשם. ואולי כי גלעד, האיש שכמנכ"ל החברה גרף לכיסו 140 מיליון שקל, לא באמת יכול לוותר על עוד כמה. עניין של הרגל.

גולן פרידנפלד

ניר גלעד צילום: עומר מסינגר

מימון ישיר: אל תגעו בבלון

ב־2013 הוערך שווייה של מימון ישיר, חברת אשראי חוץ־בנקאי, בכ־150 מיליון שקל. ב־2015 הוא עלה ל־252 מיליון. בסוף 2016, לפי הודעת החברה משבוע שעבר, היה 470 מיליון שקל. הזינוק המתמשך הוא עוד שיקוף של הר ההלוואות שהישראלים לוקחים בניסיון לצלוח את החיים עצמם. אבל השבוע הבעיה הוכפלה, כשהתברר שמוקי ודורון שנידמן, לאומי פרטנרס ואלטשולר שחם רוצים להנפיק את החברה לפי שווי של לא פחות מ־700 מיליון. כלומר הם בטוחים שהיקף האשראי שהם נותנים לציבור ימשיך לצמוח בהיקפים מסחררים. ומעבר לכך, הם מנסים למכור לציבור מניות של חברה שנבנית על מצוקת הציבור. כשהריבית תעלה הישראלים ימצאו עצמם לא רק עם הלוואות שיתקשו להחזיר אלא גם עם מניות של חברות אשראי שעלולות לצלול. כשהמשקיעים הפרטיים והמוסדיים ישקלו לקנות את מניות מימון ישיר, הם רק צריכים לזכור את הפער בין שווי ההנפקה המבוקש לשווי שהבעלים עצמם נתנו רק לפני חצי שנה, ולעשות חושבים.

רחלי בינדמן

מוקי שנידמן

בחירות בהסתדרות: לא רלבנטיות לעובדים

ועד עובדים הוא עניין פרקטי - התארגנות למו"מ עם המעסיק כדי לשפר את תנאי ההעסקה. זה עולם של פגישות מיוזעות, מתח וכיפופי ידיים. הבחירות לראשות ההסתדרות השבוע, לעומת זאת, לא עסקו בשום דבר פרקטי אלא בתדמיות בלבד: ניסנקורן "הביצועיסט"/"הממסדי" נגד יחימוביץ' "החברתית"/"הקשקשנית". זה נובע מהמבנה הארגוני של ההסתדרות, שמרחיק את היו"ר מהנהגת עובדים בשר ודם והופך אותו לחלק מזירה פוליטית ארצית מבוססת דימויים. במדינות אחרות אין הסתדרות, אלא ארגוני עובדים מקומיים או ענפיים שמחוברים לשטח. בשיטה שירשנו ממפא"י ושכל המפלגות אימצו בשמחה, זהותו של יו"ר ההסתדרות לא ממש תשפיע על מצבם של רוב העובדים, אלא בעיקר על מצבם הפוליטי של המתמודדים.

אורי תובל

מימין: יחימוביץ' וניסנקורן מצביעים צילומים: אביב גוטר, ליאור גוטמן

הפיגוע במנצ'סטר: המחלוקות נדמו

22 בני אדם נהרגו ועשרות נפצעו השבוע באחד הפיגועים הקשים בתולדות בריטניה, שכוון לילדים ובני נוער שהגיעו לראות את זמרת הפופ אריאנה גרנדה באולם ההופעות הגדול באירופה. הפוליטיקאים בבריטניה יצאו בהודעות גינוי וכאב, שקטעו את הקמפיינים לבחירות ב־8 ביוני, אותן בחירות שהוקדמו לאחר שהברקזיט לא רק הפריד בין הממלכה לאירופה אלא גם טלטל את הממשלה המקומית. גם מעבר לתעלה הצטרפו להבעות הזעזוע, ונשיא הנציבות האירופית ז'אן־קלוד יונקר אמר: "היום אנחנו מתאבלים איתכם, מחר נחבור כדי להילחם נגד מי שמנסים להרוס את אורח חיינו". כמו תמיד בימי אסון, כל הוויכוחים, הפילוגים, ההתפצלויות נראים כל כך חסרי משמעות.

תמר טוניק

צילום: גטי אימג'ס

טראמפ: כך נראית צביעות

רגע לפני שהגיעה לישראל עם אבא שלה, נשיא ארצות הברית, איוונקה טראמפ ניסתה להביא את בשורת חופשות הלידה לאמריקה. טראמפ, שאין לה תפקיד רשמי ובכל זאת היא איכשהו חלק בלתי נפרד מהממשל, הוסיפה להצעת התקציב יוזמה לחייב מעסיקים להעניק לעובדות חופשת לידה בתשלום, לראשונה בתולדות ארצות הברית. זו כוונה טובה שיכולה לשנות את ההיסטוריה של נשים באמריקה, אבל הסיכוי של היוזמה הזאת לעבור בקונגרס רפובליקני שתומך בהתערבות ממשלתית מינימלית אפסי למדי. ומעבר לכך, בפעם הבאה שבה איוונקה תציג את עצמה, כפי שהיא נוהגת, כ"מגינת האמהות העובדות", כדאי לזכור שהממשל הנוכחי ביטל את המימון שהעניק לארגונים בינלאומיים המאפשרים הפלות, ובכך התנער מנשים, אמהות ולא אמהות, בכל העולם, כולל כאלה שהריונות או הפלות לא חוקיות מסכנים את חייהן. על זה איוונקה לא אמרה מילה.

ניצן לונברג

איוונקה טראמפ בביקור בירושלים השבוע צילום: איי אף פי

רובין רייט, שמגלמת את אשת הנשיא ב"בית הקלפים", על המשבר היצירתי של הטלוויזיה במציאות הנוכחית