פרשנות
הנחישות של השופטת הבהילה את ניר גלעד
ייתכן שבעתיד ימצאו חברות לנכון לכלול את הבונוס הפרטי במסגרת מדיניות התגמול שידועה מראש. במקרה הנוכחי מתן הבונוס לפני התוצאות ולא אחריהן מעורר את החשד להטיית שיקול הדעת של ניר גלעד וחבריו
- ביהמ"ש אישר לנהל תביעה נגזרת נגד עידן עופר על הבונוסים ששילם לבכירי החברה לישראל
- כיל מגיבה לבעלי המניות: "לא נדרוש מהבכירים להשיב בונוסים"
- כיל נתנה, כיל תיקח? בכירי החברה עשויים להחזיר את הבונוסים
תיקון 20 לחוק החברות נועד להסדיר ולהגביל את שכר הבכירים בחברות ציבוריות. חוק החברות אינו אוסר מתן בונוסים מגורם חיצוני. איסור מפורש קיים רק בחברות הביטוח ובבנקים. תיקון 20 מדבר רק על התגמול שיוצא מכיסה של החברה ולא על מענקים מכיסו הפרטי של בעל השליטה.
ובכל זאת, רונן פירשה את מתן הבונוס מבעל השליטה כמסכל את מדיניות התגמול של החברה, ובעקיפין את מדיניותה בכלל. "בעלי השליטה", כתבה, "אינם רשאים לסכל את מדיניות התגמול ולפגוע ביכולתה של החברה לנהל את ענייניה באמצעות כלי זה, תוך שינוי מערך התמריצים לנושאי המשרה".
מערך תמריצים זה משול בעיניה לסוג של "שוחד אזרחי" ועלול לעלות כדי הפרת אמונים. כנראה שהרטוריקה המחמירה הזו האיצה את גלעד למשא ומתן.
ייתכן שבעתיד ימצאו חברות לנכון לכלול את הבונוס הפרטי במסגרת מדיניות התגמול שידועה מראש. במקרה הנוכחי מתן הבונוס לפני התוצאות ולא אחריהן מעורר את החשד להטיית שיקול הדעת של גלעד וחבריו.
בכל מקרה, התהליך מלמד על האפקטיביות של האכיפה האזרחית. של כוחם המצטבר והמשולב של תובעים נחושים ושופטים יצירתיים למלא את החללים שהמחוקק והרגולטור משאיר. פסק הדין של רונן מתעלה ויש אומרים מתעלם מלשון החוק לטובת פרשנות תכליתית שמגשימה לא רק את הגיונה של מדיניות תגמול, אלא גם את הגיונו של השכל הישר.