שטרום בערעור לעליון: החוקרים "התאהבו" בשקרים של עד המדינה - עדי שלג

"כשליה של הכרעת הדין נגררו אחרי כשלי המאשימה", כך נכתב בערעורו של איתי שטרום שהוגש הבוקר (ה') בבית המשפט העליון, יום לאחר שהוגש ערעורו של נוחי דנקנר. השניים הורשעו בהרצת מניות. דנקנר נידון לשנתיים מאסר ושטרום לשנה.  

הסניגוריות, עוה"ד איריס ניב-סבאג ונוית נגב, בסגנון תקיף ונחרץ, תקפו הן את פסק הדין המרשיע של השופט חאלד כבוב והן את התנהלותה של הפרקליטות, היא "המאשימה".

”חובתה המשפטית והמוסרית של המאשימה היתה להפעיל את הסעיף בהסכם עד המדינה, לפיו היא מבטלת את ההסכם ומעמידה את העד לדין פלילי", נכתב בערעור שתוקף בחריפות את החלטת המדינה להמשיך ולנהל את התיק גם לאחר ששקריו של עד המדינה עדי שלג הוכחו. שקרים שנועדו למלט אותו מהעמדה לדין על העסקאות המתואמות במסגרתן רכש מניות אי.די.בי בשוק במחיר מסוים לחברה שבבעלות אשתו, ומיד לאחר מכן מכר אותן לחברה של שטרום במחיר גבוה יותר, ואת הרווח שלשל לכיסו. לפי הערעור, שלג הריץ, גנב ולבסוף הפליל, כאשר המדינה משתמשת בעדותו ב"חיזוק".

איתי שטרום צילום: אוראל כהן

התיק נבנה מלכתחילה על עדותו של שלג כי נפגש עם שטרום שהנחה אותו כביכול להריץ את מנית אי.די.בי. "היה ברור לחוקרי הרשות, כי ללא "אקדח מעשן" בדמות שיחת קונספירציה מפורשת, אשר תאשר את התאוריה שלהם, אין הם יכולים לטעון לאשם בעבירת תרמית בניירות ערך", נכתב. "פגישת הקונספירציה היא שקר מוחלט....הוכחה מוחצת באמצעות פלאי הטכנולוגיה, לשקר קיצוני ובוטה של עד מדינה לגבי כל החלק המהותי של עדותו - הינה חסרת תקדים כמעט".

ניב-סבאג ונגב טוענות שהחוקרים "התאהבו" בשקר והלכו אתו מבלי לבדוק את האיכונים שאישרו את גרסת שטרום, בדיקה שהייתה מבטלת את הסכם עד המדינה. אלא שהרצון להפליל את נוחי דנקנר, ועל הדרך גם את שטרום, גבר על החובה לקבל החלטה זו. התוצאה, לפי הערעור, שהעבריין היחיד בפרשה שלג יצא בשלום ואילו דנקנר ושטרום הורשעו על לא עוול בכפם.

ומה זה אומר על הרשעת כבוב? "מסקנותיו של בית המשפט קמא לא היו מעוגנות בראיות, ולא היו המסקנות המתבקשות מהראיות, ובוודאי לא המסקנות היחידות", נכתב, "קביעותיו ומסקנותיו של בית משפט קמא הן כה משוללות יסוד וכה בלתי קוהרנטיות, עד כי ראוי ואף הכרחי שבית משפט נכבד זה יתערב בהן".

הבסיס לטענה זו, כמו בערעור דנקנר, מונחת על ההיגיון והכדאיות הכלכלית לפיה פעל שטרום. בזמן ההוא נטען כי "המחשבה שדנקנר ישרוד את המשבר וימשיך לשגשג, היתה ריאלית ואף דומיננטית בעולם העסקי" ולכן, "שטרום פעל מתוך אמונה במניה ואמונה בהצלחת ההנפקה". וחשוב יותר לעניין הקשר שיוחס לשניים: "שטרום אינו בעל מניות או עובד של חברת אי.די.בי, ואינו מזוהה עם האינטרסים של דנקנר בהצלחת ההנפקה. לשטרום היה קשר עם דנקנר והוא ביצע את הרכישות בידיעתו, אך הוא פעל מתוך מניעים ואינטרסים כלכליים עצמאיים שלו, ובוודאי ולא היה "איש קש" של דנקנר. הוא רכש את המניות ברכישה אמיתית, על חשבונו, מכספו, לא הובטח לו מימון או טובת הנאה. הוא לקח על עצמו את מלוא הסיכון שבירידת ערך המניות והסיכוי מעלייתן".

מימין: עוה"ד איריס ניב-סבג ועוה"ד נוית נגב. שטרום לא היה איש הקש של דנקנר צילום: אוראל כהן

איך זה נגמר כולם יודעים. בהפסד כבד של שטרום, הפסד כספי שנוספה לו הרשעה פלילית. סילוק "האקדח המעשן" שסיפק שלג הפך את התיק לנסיבתי, ובדיוק כמו שטען דנקנר, הנסיבות שנצבעו בפלילי לרעת השניים, ניתן לפירוש לגיטימי בהנחה שהעסקאות היו אמיתיות, נבעו מתוך שיקול ומניע כלכלי.

"בעלי שליטה רשאים לרכוש (ולמכור) מניות בחברה בה הם שולטים. קל וחומר, שהם רשאים לשכנע צדדים שלישיים לרכוש את מניות החברות שבשליטתם...רכישת המניות בידי שטרום, על חשבונו ותוך סיכונו העסקי, הגם שנעשתה בידיעתו של דנקנר, אינה יכולה להיות עבירה, ואין בה את המובהקות הדרושה לבסס אישום של מרמה פלילית", נכתב בערעור שמתייחס גם לנסיבות שבגללן הסיק כבוב את עבירת הקונספירציה ההרצה. למשל "שיחת דנקנר עם הבנק הבינלאומי למתן אשראי לא כללה שום התחייבות של דנקנר כלפי הבנק, והייתה גלויה פתוחה ושקופה ולא מתאימה לתאוריית קשר".

למשל, ההלוואה שנתן דנקנר לשטרום "הוכחה כהלוואה אמיתית (שגם מרביתה הוחזרה), שלא תוכננה מראש, ושלפני כן שטרום פנה לחבר אחר לקבלת הלוואה ונדחה".