האיש שרצה להתחבב על דנקנר וזכה לרחמיו של כבוב

אם יש מישהו שיצא בזול — יחסית כמובן — מגזר הדין בפרשת הרצת מניות אי.די.בי אחזקות הוא איתי שטרום, בנקאי ההשקעות שבאמצעות חשבונותיו וכספו בוצעה הרצת המניות בפועל. שופט המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב חאלד כבוב, שהיה נוקשה מאוד עם שטרום בהכרעת הדין, אמנם קבע כי אין כל הסבר לפעילותו "מלבד לפעילות תרמיתית", אך נראה כי נהג בו במידת רחמים כשגזר עליו שנת מאסר בפועל — מחצית מעונש המאסר שהטיל על נוחי דנקנר. "נכון לאבחן בין שני הנאשמים, להטיל על שטרום עונש ברף התחתון של מתחם העונש ההולם. זאת מפאת ההבדלים בין השניים בכל הנוגע לנזקים שהמעורבות בפרשה זו הסבה להם", כתב כבוב בגזר הדין.

כבוב מפרט בגזר הדין נקודות זכות רבות לטובת שטרום. כך, למשל, הוא משחזר את דיון הטיעונים לעונש: "שטרום היה נרגש מאוד בעת מסירת דבריו בבית המשפט שלוו בבכי מקוטע. הנאשם ציין שכל חייו היה איש אמונם של אנשים שבטחו בו והפקידו בידיו את כספם ולעתים אף את חייהם. הוא העיד על עצמו שהוא אינו טייקון פיננסי, העיד על עצמו כמי שכל חייו פעל מתוך תחושת מסירות ונתינה לחברה בסביבתו והעיד על עצמו כמי שהפסיד את שמו הטוב, את בריאותו ואת כספו".

צילום: שלומי יוסף

השאלה שהעסיקה את כבוב

על פי גזר הדין, נראה כי שאלת המניע העסיקה מאוד את כבוב בהתלבטותו לגבי העונש שיטיל על שטרום. "משבאתי לקבוע את הסיבות שהניעו את שטרום ליטול חלק בתוכנית של דנקנר להשפיע על שער הנייר באופן מלאכותי, מצאתי קושי לאתר את 'התמריץ' שהניע אותו לפעול בנדון", הסביר כבוב. "מדובר על פניו באיש עסקים בקיא ומיומן, בעל ניסיון, בעל קשרים בעולם העסקי, בעל רישיון לניהול בנק בשוויץ, שביקש לבנות מערכת יחסים ידידותית עם דנקנר, ולצורך זה אף ניסה לגייס משקיע זר שישקיע בחברות שבשליטתו. בהמשך הביע רצון להשתתף בהנפקה בסכום של 2 מיליון שקלים מכספו האישי, אך בסופו של מהלך מצא את עצמו מסכן את כספו שלו בסכומים גבוהים מאוד ואף מסתכן במעשים פליליים מבלי שעל פניו קיים 'תמריץ כספי' שיכול ליתן הסבר להתנהלותו החריגה". כבוב המשיך: "ככל שנחשפתי לחומר הראיות בתיק, ועם התקדמות הצגת הראיות בפניי, נוכחתי לדעת שרצונו של שטרום לסייע לדנקנר בהצלחת ההנפקה ורצונו להתיידד עם דנקנר ולהציג בפניו את נכונותו לעמוד לרשותו בכל דרך ואמצעי, הם אלה שהובילו אותו להסתבכותו שלא היתה אופיינית לדרכו והתנהלותו עד להסתבכותו זו". לפי גזר הדין, בשלב הטיעונים לעונש התבהרה לכבוב התמונה לגבי המניע של שטרום: "דווקא עדויות האופי החריגות, יוצאות הדופן והמרגשות לגבי שטרום", כתב כבוב, "האירו בזרקור ברור יותר את המאפיינים באישיותו, שהביאו אותו להסכים וליטול על עצמו סיכונים כה מרובים, גם תוך פעילות לא חוקית, במסגרת ניסיונו לסייע לדנקנר".

למרות זאת, כבוב ציין כי לא קיבל את הסבריו של שטרום במהלך המשפט לנסיבות הפעילות, וכתב כי "טענתו שהוא האמין במניה ועל כן ביקש להשקיע בה את מיטב כספו נדחתה על הסף בהכרעת הדין". הוא הוסיף בהמשך כי "נכון הדבר שמעמדו של שטרום אינו כמעמדו של דנקנר, ויש ממש בטענת באת כוחו שחלקו במעשים אינו שווה ערך לחלקו של דנקנר. שהרי דנקנר היה בעל האינטרס והמניע, והוא זה שגייס את אותם לקוחות במטרה להשקיע בהנפקה. אך לאחר מכן הסיט אותם לעבר הפעילות בבורסה באמצעות שטרום".

עדות האופי של מופז

בשיקולים להקל בעונש, התרכז כבוב בשני טיעונים של הסנגוריות של שטרום, עורכות הדין איריס ניב סבאג ונווית נגב. הראשון, פגיעת העונש בשטרום ובמשפחתו, הנזק שנגרם לו מביצוע העבירות וההרשעה: "לנאשם, כך נטען, ואינני יכול לשלול טיעון זה, נגרם נזק עצום בעקבות המשפט וההרשעה. הוא נאלץ למכור את חלקו ב־ISP (החברה של שטרום שבתקופה הרלוונטית לאישום עסקה בניהול כספי נוסטרו — ת.ג). במישור הכלכלי, הפרסום שנלווה להליך המשפטי קשר בהכרח בין הנאשם לבין דנקנר, כך שהנאשם זכה לכיסוי תקשורתי רחב רק משום מעורבותו בתיק עם דנקנר".

הטיעון השני היה התנהגות הנאשם ותרומתו לחברה: "עדי האופי ומכתבי הערכה וההוקרה שהוגשו בעניינו של שטרום אינם נופלים מאלה שהוגשו בעניינו של דנקנר", כתב השופט. "חלק מאותם עדי אופי נמנה על שועי הארץ ומנהיגי המדינה כמו שר הביטחון לשעבר שאול מופז, שהעיד על אופיו של הנאשם וכלה באנשים פשוטי יום שהעידו על הסיוע הניכר שהעניק הנאשם לאורך שנים ללא קבלת כל תמורה".

עוד ציין כבוב: "אמנם אין מדובר באדם בעל ממון כפי שהיה דנקנר בעת הרלוונטית, אך פועלו ההתנדבותי לא נפל כהוא זה מפועלו של דנקנר. הנאשם תרם כספים רבים לעמותות של ילדים בסיכון, לבית חולים שיבא, תרם כספים רבים לעמותת הימ"מ — הכל מכספו הפרטי ולא כספי ציבור".