כביש־שטח שתפור למידות הישראלים: קיה נירו בדרך להפוך ללהיט מכירות

שוק הרכב הישראלי אוהב מאוד רכבי כביש־שטח או בשמם המקובל - ג'יפונים. אם מסתכלים בטבלת המסירות של איגוד יבואני הרכב, מגלים שבעשרת החודשים הראשונים של השנה חלה עלייה של 70% במסירות של רכבי כביש־שטח בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד. המשמעות: יבואנית רכב שיש במלאי המוצרים שלו רכבי כביש־שטח מחזיק בקלף מנצח.

אחת הדוגמאות הטובות ביותר ליבואנית כזו היא טלקאר, יבואנית קיה, שמייבאת ארצה את קיה ספורטאז', רכב הכביש־שטח הנמכר ביותר בישראל, ובחודשים מסוימים גם הדגם הנמכר ביותר בכלל. טלקאר מייבאת גם את קיה סורנטו, האחות הגדולה של ספורטאז', ובקרוב תייבא גם את נירו, האחות הקטנה של ספורטאז', אבל לא בדיוק. נירו אמנם קצרה מן הספורטאז' בכמה סנטימטרים, אך יש לה בסיס גלגלים ארוך מזה של ספורטאז', כלומר היא גדולה יותר מבפנים אך קטנה יותר מבחוץ.

קיה נירו. ההנעה ההיברידית עובדת היטב

לא כמו היברידיות יפניות

הבלבול לא מפסיק בממדי הרכב. לפי החברה, קיה נירו היא אכן רכב כביש־שטח, אך היא לא בדיוק נראית כך, אלא יותר כמו מיניוואן קטן. כדי לתקן את הרושם ולהכניס את נירו לקטגוריה הנחשקת, ציידה אותו קיה בחיפויי גלגלים בולטים, בפגוש קדמי אגרסיבי המרמז על יכולת השטח שחבויה אולי תחת גלגליו ובעוד כמה תוספות שממחישות היטב שקיה נירו רוצה שטח.

בסך הכל, מבחינה פרופורציונלית, נירו לא ממש מתאימה לתבנית הגבוהה שמחפשים אוהבי רכבי כביש־שטח. היא רחבה מהממוצע, מעט נמוכה מהמקובל בקטגוריה, והיא לא ממש מתאמצת להראות שהיא עומדת לכבוש מדבריות. עם זאת, מבחינת הגדרה שיהיה נוח ללקוחות לעכל: נירו הוא רכב כביש־שטח. כאן כמובן נוצרת בעיה: לקיה כבר יש בישראל רכב כביש־שטח שהוא רב־מכר והנירו חייב להיות שונה מהספורטאז' כדי לא להתחרות בו.

נראה שבקיה חשבו גם על זה - מה שיבדיל בפועל את נירו מספורטאז' הוא מערכת הנעה שבפועל הופכת אותה שונה לחלוטין מספורטאז' ולמעשה קצת מאיימת על ספורטאז'. קיה נירו היא רכב הכביש־שטח העממי הראשון בישראל המצויד במערכת הנעה היברידית. למעשה היא הקיה הראשונה המשווקת בישראל כשהיא מצוידת במערכת הנעה היברידית: לנירו יש מנוע בנזין בנפח 1.6 ליטרים המפיק 105 כוחות סוס ומנוע חשמלי המפיק 43 כוחות סוס. עד כה, בלי לנסוע אפילו קילומטר אחד, לנירו כבר יש את מה שצריך כדי להפוך ללהיט מכירות.

קיה נירו

בנסיעת המבחן בכביש בין דימונה לצומת הערבה נירו צוברת תאוצה בירידות. מערכת ההנעה ההיברידית עובדת היטב. ראשית, מדובר במערכת המאפשרת לרכב לנסוע במהירות נמוכה בכוחו של מנוע חשמלי בלבד. שנית, מדובר במערכת שעובדת באופן חלק והרמוני להפליא. זאת אף שמדובר ברכב שאינו מצויד בתיבת הילוכים רציפה כמקובל אצל המתחרים היפנים, אלא בתיבת הילוכים אוטומטית כפולת מצמדים הפועלת בדומה לתיבת הילוכים ידנית. תיבת ההילוכים האוטומטית מבטיחה ביצועים מפתיעים למדי ללא תחושת ההשהיה בתגובות שמאפיינת מכוניות היברידיות יפניות בדרך כלל. רק כשקצב הנסיעה עולה, מורגש מחסור קל בכוח, שניתן לפתור באמצעות העברת ידית ההילוכים האוטומטיים למצב ידני.

תא הנוסעים של נירו עלול לבלבל מעט: מחד מדובר בתא נוסעים איכותי ומרווח. מאידך יש בו כמה נקודות שעלולות לבלבל מעט את מי שהתרגל לסטנדרט אבזור מסוים במכונית היברידית הכולל אי־אלו שכלולים המיועדים להמחיש את היכולת החשמלית. לדוגמה את נירו יש להתניע באמצעות מפתח ולא בלחיצת כפתור, בלם היד אינו חשמלי, אלא מופעל בדריכה על דוושה, ידית ההילוכים אינה כפתור קטן וחדשני כפי שהורגלנו בפריוס ודומותיה, אלא ידית הילוכים אמיתית, ותנוחת הישיבה מעט נמוכה. למי שמעוניין להרגיש שהוא נוסע במכונית פרטית, זה יכול לעבוד מצוין, אך למי שמעוניין להרגיש שהוא יושב גבוה מעל כולם, זה יפריע.

נירו מצוידת בכל אמצעי הבטיחות האפשריים, גם כאלה המותקנים בדרך כלל במכוניות יקרות יותר כמו בקרת שיוט אדפטיבית. היא מסוגלת להשתרך במשך שעות בכביש הערבה אחרי משאית ולשמור על מהירות נסיעה חוקית ועל מרחק סביר מן המשאית. בקרת הסטייה מנתיב מצליחה לשמור על נתיב הנסיעה גם כשהנהג מוריד ידיים מן ההגה ולתקן את תנועות ההגה בהתאם לתוואי הכביש. נירו גם משמיעה צפצופי אזהרה כשהיא מתקרבת יתר על המידה לרכב שלפניה.

איכות הנסיעה של נירו גם מפתיעה לטובה: הדגם עצמו מיועד בין היתר לשוק הרכב האמריקאי, מה שמתבטא ביכולת ספיגת מהמורות מפתיעה וגם ביכולת דינמית סבירה בהחלט. עם זאת, בכבישים משובשים חודרים אל תא הנוסעים של נירו מעט רעשי כביש. במכונית רגילה ייתכן שלא היינו מרגישים בכך, אך במכונית שקטה, שחלק מן הזמן נוסעת במצב הנעה חשמלי, הדבר מורגש.

מערכות בטיחות מתקדמות

בסופו של דבר קיה נירו עלולה להיות חבילה מבלבלת למדי. מדובר ברכב כביש־שטח, אך הוא אינו בדיוק כזה וגם אינו בדיוק מיניוואן או מכונית נוסעים. בנוסף מדובר במתחרה לקיה ספורטאז' שמתומחרת נמוך ממנה, אך מעניקה ללקוח יותר מרווח מן הספורטאז' ובדגם שקשה להבין היכן הוא משתלב בהיצע דגמי היבואנית.

עם זאת, קיה נירו היא אחת המכוניות המותאמות ביותר לשוק הרכב הישראלי בגלל היבט קריטי אחד - המחיר. הרכב עולה 137 אלף שקל, נמוך ב־1,000 שקל ממחירה של קיה ספורטאז'. כלומר זה רכב כביש־שטח שמחירו גבוה רק במעט ממחירי רוב המכוניות המשפחתיות המשווקות בישראל, מה שמהווה שיקול רכישה מצוין.

אך זה לא הכל - נירו היא בפועל גם רכב היברידי, שזה שיקול חשוב נוסף בעד רכישה, במיוחד בהתחשב בעובדה שצריכת הדלק שלו מרשימה: 17 ק"מ לליטר. בנוסף לכך נירו מצוידת במערכות בטיחות שטרם הגיעו אל מכוניות יקרות ממנה בהרבה.

לנוכח רשימת היתרונות המרשימה והעובדה שמדובר ברכב כביש־שטח, תצורה שחביבה במיוחד על הישראלים, קשה שלא להתרשם עמוקות מנירו ומהיותה חבילה מצוינת לרוכש הישראלי, שמביאה ערך מוסף בדמות מערכות בטיחות מתקדמות וצריכת דלק מרשימה.