מבחן רכב: מיני שובבה עם יעדים צנועים

תור הכניסה לתערוכת הרכב בפריז ה"מונדיאל ד'לאוטומוביל" הולך ומתארך בקצב מדאיג. מדוע? כי בכניסה לתערוכה מוצבים שני כלבי גישוש שחורים, כל אחד בגודל של מכונית קטנה. הכלבים, שמורגלים בשנים רבות של בטלה, לא מבינים מה פתאום נפל עליהם כל הדעא"ש הזה ונראים שמחים למדי נוכח שטף המבקרים. ניסיונות הז'אנדראמים הצרפתים לשכנע את הכלבים לרחרח את תיקי המבקרים עולים בתוהו. הכלבים האלה רוצים לשחק. מתישהו השוטרים מוותרים, משחררים משפט עצבני תחת השפם המוקפד ומסלקים את הכלבים, והסצנה שנראית כתלושה מסרט ישן של לואי דה פינס מתחלפת בן רגע לעצבות זהה לכניסה לקניון ישראלי: מגנומטר, פשפוש בתרמיל ושורת שאלות מאין באת ולאן אתה הולך. ככה זה כשעיר האורות מאיימת להפוך לעיר הפיגועים - אף אחד לא לוקח צ'אנס, גם אם הקהל חסר סבלנות.

ההמולה אינה מטרידה את אנשי קונצרן רנו–ניסאן. הם משדרים עסקים כרגיל. אנשי קבוצת קרסו, יבואנית רנו, מבקשים להתרכז ברנו טווינגו, מכונית המיני שעתידה להגיע לישראל בקרוב. מדובר בדור השלישי של טווינגו, שוותיקי הענף עוד זוכרים אותה מסתובבת במהלך שנות התשעים בכבישי ישראל עם גג בד מתקפל ומנוע צנום, אבל עם המון שמחת חיים.

רנו טווינגו. מבט מבפנים

הדגם הנוכחי הושק באוקטובר 2014 ולקח לו שנתיים להגיע לישראל. אולי עניין של תמחור, אולי עניין של שילוב של מנוע וגיר שיענה על דרישת הלקוחות. לאנשי קרסו הפתרונים. אבל כך או כך ברנו החליטו שהגיע הזמן שטווינגו תעשה עלייה, וזה יקרה בעוד כמה חודשים, מקסימום בתחילת 2017.

מבחינת רנו, טווינגו היא דגם חשוב, או כך לפחות היא מצהירה. נכון להיום, כשנתיים לאחר ההשקה, מספרים שם על השתבצות במקום רביעי בטבלת המכירות האירופית של מכוניות המיני (סגמנט A), עם נתח שוק של 6%־8%. ברנו אומרים שהמתחרות הישירות שלה שם הן פיאט 500, קיה פיקנטו, אופל אדם וגם סמארט פור 2, שעמה חולקת טווינגו לא פחות מ־90% מהמכלולים, מה שמוביל את רנו להתהדר באופן לא רשמי ברכב בעל גנים של מרצדס (הבעלים של מותג סמארט) ופס ייצור משותף שממוקם בסלובניה.

מנוע אחורי כמו בפורשה

מבחינת הרכב עצמו, אנשי רנו מכוונים גבוה, בוודאי עבור רכב שבעליו יבלה שעות בחיפושי חניה במטרופולינים. בהשקה נשמעו לא פעם משפטים שיווקיים כגון "שילוב של הנאה וכיף לנהוג", "יכולת התאמת צבעים ועיצוב ביחס לאופי הנהג" ועוד כל מיני משפטים שנולדו עמוק במוחם של אנשי השיווק, עם תשע אפשרויות צביעה חיצוניות וארבעה שילובי צבעים פנימיים. מבחינת הבטיחות, טווינגו מחזיקה בציון ממוצע למדי של 4 כוכבים (מתוך 5) במבחן הריסוק של EURONCAP האירופי עם ארבע כריות אוויר בלבד ובקרות משיכה ויציבות אלקטרוניות.

טווינגו מיוצרת בגרסה בעלת חמש דלתות, באורך שמגיע כמעט ל־3.6 מטרים. בסיס הגלגליםהוארך ב־23 ס"מ לעומת הדגם הקודם, וכעת מגיע ל־2.49 מטרים, נתון שהיה שמור בעבר למכוניות גדולות ממנה, וקצר למשל רק ב־2 ס"מ מגולף דור 4 ששווקה עד 2003. עם זאת, נסיעה קצרה באזור הכפרי מעלה שמדובר בנתון שבעיקר טוב על הנייר: תנאי המחיה במושב האחורי אינם מאפשרים לדחוס זה לצד זה שלושה מבוגרים.

מבחינת איכות החומרים והגימור, השילוב עשוי לתעתע. מצד אחד מדובר במכונית שניכר המאמץ לשוות לה אופי "שובב", עם שילובי צבעים ואפשרויות גימור של לוח המחוונים שמעידים שמישהו התאמץ קצת יותר. לרשות הלקוח יש אפשרות לקבל רכב "עירום" שמזכיר חלק מגרסאות הליסינג, ועד שילוב של מערכת מולטימדיה עם חיבור לסמארטפונים (בשלב זה רק לאנדרואיד, חיבור לאייפון יגיע בשנה הבאה), שמעניק יכולות ניווט והתראות טיפולים. מי שיתעקש יקבל גם גג שמש, כאשר איכות ההרכבה עושה רושם ראשוני של משהו שלא ימהר להשמיע קולות של עייפות החומר. מנגד, איכות החומרים מאחור ונוחות הנסיעה מעוררים את התחושה שמישהו היה יכול להשתדל קצת יותר. כי מה שווה שילוב של שלושה צבעים על לוח המחוונים, אם ריפוד הדלתות או אפילו ידיות האחיזה מאחור הן לא יותר מקוביית גומי? אם מוסיפים לכך שיכוך מהמורות מעט נוקשה, מגלים שיותר כיף לנהוג בטווינגו מאשר לקחת איתה טרמפ למרחקים.

נהיגות המבחן בוצעו בכבישים צדדיים באזור כפרי בצרפת, שם טווינגו התקשתה למצות את היכולות שלה. אחת מהחוזקות של טווינגו דור 3 היא תצורת הנעה יוצאת דופן שכוללת הנעה אחורית ומנוע אחורי, הנפוצה בעיקר במכוניות ספורט בעלות ייחוס מיתולוגי דוגמת פורשה 911. גם ברנו נזהרו מהשוואה ישירה לאגדות מוטוריות, אבל הזכירו באותה נשימה שגם להם היו אקזמפלרים כאלה בעבר, החל מרנו דופין וכלה ברנו 5 טורבו 2. על קצה המזלג אפשר לציין שיתרונות התצורה הזו הם פתרון לאובדן כוח מנוע ואפשרות לשעשועי אחיזה על הכביש, אבל ספק אם בעלי הרכב ירגישו בנהיגה יום־יומית את ההבדל.

טווינגו תשווק בשלב הראשון עם מנוע בעל שלוש בוכנות בנפח 900 סמ"ק שמשובץ גם ברנו קליאו, שיחד עם מגדש טורבו מחלץ ממנו 90 כוחות סוס. שני אלה סוחבים רכב ששוקל טיפה פחות מטון (993 ק"ג), והשילוב עם תיבת הילוכים כפולת מצמדים עושה עם טווינגו חסד - הביצועים יספקו את רוב הצרכים היום־יומיים, גם כאלה שכוללים נסיעה בכבישים מפותלים בשעות שאין אף אחד ברכב פרט לזה שאוחז בהגה. רק נסיעה עם שלושה מבוגרים ומטען קל נותנת תחושה שהמנוע צריך להתאמץ קצת יותר, אבל בטח לא ברמה שמפריעה לבטיחות או להתנהלות היום־יומית.

רנו טווינגו

משתחלת כמו שליח פיצה

למעשה שילוב המנוע והגיר עם כושר פנייה שמזכיר יכולת השתחלות של שליח פיצה מעניק לטווינגו את אחת מנקודות החוזק שלה, בוודאי בהשוואה ישירה למתחרים מקוריאה או מאירופה, דוגמת פולקסווגן אפ או סיטרואן C1. פעם אחר פעם טווינגו שמחה לחלץ עצמות עם אחיזת כביש בטוחה, ורק ניסיונות נהיגה אנטי־סוציאלים מעידים שלא מדובר ברכב ספורטיבי. בשביל זה יש את גרסת GT, אבל היא לא תגיע לישראל.

השורה התחתונה? היא תתגלה רק כשיחל השיווק. אנשי קרסו עוד מתחבטים איך לתמחר את הרכב, כשחלק מהמנהלים שם מאמינים שאפשר לדרוש על טווינגו אפילו יותר מ־80 אלף שקל. הבעיה היא שבמחיר כזה הלקוחות עלולים לפסוח עליה. אז נכון שהמרחק מהסטנדרט עיצוב או גימור לא מתקרב למשל לזה של סוזוקי אלטו, אבל מצד שני מלכת המכירות המקומית קיה פיקנטו נמכרת בגרסה האוטומטית הבסיסית שלה בפחות מ־70 אלף שקל, וזה מחיר שאנשי קרסו לא ממהרים לעכל.

בקרסו מודים בחצי פה שקיימת אפשרות לייבא את גרסת המנוע הבסיסית, 999 סמ"ק, 70 כ"ס, גיר ידני, מה שעשוי לסייע להם בתמחור אגרסיבי יותר. הבעיה היא שלא בטוח שרוב הלקוחות הפוטנציאלים יחשבו כמוהם. לכן בהשקה בצרפת נשמעו יעדי שיווק של כאלף יחידות לשנה. זאת לעומת כמעט 12 אלף יחידות של פיקנטו, שנמסרו בישראל רק בין ינואר לספטמבר 2016. נראה שמדובר ביעד ריאלי כשלוקחים בחשבון את מגבלות השיווק והעיצוב ואת עומק הכיס של הלקוח הישראלי.