מבחן רכב למזראטי לבנטה: לרדת לשטח זה לא ספורט

דילמה: האם לדפוק את הפרארי או את המזראטי? ההחלטה אינה קלה. מישהו מעובדי החניון שמתחת לסוכנות של פרארי ומזראטי החליט לכלוא מזראטי לבנטה בין פרארי קליפורניה אצילית ובין מזראטי קוואטרופורטה מלכותית. בין הפגושים הקדמיים והאחוריים של הלבנטה ובין שתי היצירות האקזוטיות שלפניה ואחריה מפרידים סנטימטרים בלבד. הפרארי שווה יותר מ־2 מיליון שקל. הקוואטרופורטה שווה כעת קצת פחות ממיליון שקל, היבואנית הוזילה לאחרונה את המחיר הרשמי. הלבנטה כלואה בין שלושה מיליון שקל - והתמרון להוציאה מהחניה עומד לגלח כמה עשרות אלפי שקלים משווייה של אחת משתי שכנותיה. לבנטה אינה גיבלי זריזה, גם לא קוואטרופורטה מלכותית. לבנטה היא רכב כביש־שטח. בהמת כביש. מילה גסה בלקסיקון של מזראטי, כתם לכל החיים. ועם זאת, לבנטה תהפוך לדגם הנמכר ביותר של מזראטי בישראל, תהיו בטוחים.

עובד של פרארי ומזראטי מוזעק למתן פתרון. מדים מגוהצים, חולצה שחורה, סמל פרארי בולט. נכנס בדממה לפרארי. אורות אחוריים מבזיקים. תקתוק מתנע מהיר. ארבעה אגזוזים, שמונה בוכנות, 32 שסתומים, חניון תת־קרקעי אחד. שאגה קצרה. גרונית, מדהימה, רעד קל בחוט השדרה. יראה וכבוד. לבנטה מניעה אחריה. טרטור קצר, גניחה, נפיחה. רעידות. למזראטי לבנטה יש מנוע דיזל. טורבו דיזל ליתר דיוק. בנפח שלושה ליטרים.

תא משקאות מקורר

ניקח מטר רוורס ונתחיל בעובדות: מזראטי היא אחותה הקטנה של פרארי. מקומה באימפריית פיאט קרייזלר ברור: היא מייצרת מכוניות־על ומכוניות יוקרה, כאלה שנחשבות יוקרתיות הרבה יותר מאלה של אלפא רומיאו, ועם הרבה פחות כבוד מאלה של פרארי. למרות המקום השני בשרשרת המזון, מוצרי מזראטי הם ברובם תאווה לעיניים ולאוזן. במיוחד בשנים האחרונות, לאחר שבפרארי הסכימו לתרום למזראטי לא מעט ידע ומומחיות בבניית מנועים.

ובכל זאת, מאחר שמזראטי היא במקום השני, החליטו בפיאט קרייזלר שמזראטי היא שתייצר רכב כביש־שטח יוקרתי - ולא פרארי. תדמיתה של פרארי עלולה להיפגע אם תייצר רכב כביש־שטח, מילה גסה מבחינתם של חובבי מכוניות־על. את מזראטי, לעומת זאת, אפשר להקריב. ובעצם, למה לא? פורשה במשך שנים רבות סירבה לייצר רכבי כביש־שטח. הקאיין האימתני היה בפועל הרכב שהציל את החברה והפך אותה לרווחית. יגואר F PACE עושה חיל בעולם. מכירות רכבי כביש־שטח באירופה שולשו בחמש השנים האחרונות, ושוק היוקרה עומד להתפוצץ מרכבי כביש־שטח. אז למזראטי יש לבנטה. בעיר קשה קצת לעכל את לבנטה. מי שמכיר מזראטים יודע: מכוניות מזראטי מקרינה אתלטיות. לא משנה מה גודלה של המזראטי, המכונית זריזה, אתלטית, חדה, נענית במהירות לכל פקודה. לבנטה שונה. היא לא מיועדת ללקוחות שרוכשים מכוניות ספורט. התחושות מעט מושהות, המשקל הניכר, יותר מ־2 טונות, נותן את אותותיו. התגובות אינן מיידיות, היא דורשת מעט זמן הסתגלות. מבחינה זו לבנטה אינה שונה מרוב רכבי השטח. גם מזראטי לא יכולה לרמות את חוקי הפיזיקה.

מזראטי לבנטה. מבט מבפנים צילום: אוראל כהן

בפנים לבנטה עמוס באביזרים, וזו רשימה חלקית בלבד: בקרת שיוט אדפטיבית, בקרת התראה על מעבר בין נתיבים, תא משקאות מקורר ומערכת מולטימדיה משוגעת לחלוטין. במזראטי, כמו במזראטי, איכות הגימור לא תמיד מושלמת: הפלסטיקה סביב לוח המחוונים אינה מושלמת וכנראה שברכב כביש־שטח גרמני (מישהו אמר פורשה?) איכות הגימור מעט טובה יותר. וישנם גם כמה גימיקים שקשה לבלוע, כמו כפתור המתנע שמצוי דווקא נמוך בצדו השמאלי של ההגה. אבל עם כל אלה אפשר לחיות, במיוחד כשהלבנטה יוצאת מן העיר ומתחילה לנסוע מהר. מאוד מהר.

כך תעשו זאת: קחו את לבנטה לכוס קפה קצר בצומת בית שמש. משם סעו ישר לקריית גת. מהר. לבנטה אוהבת את הסיבובים הארוכים של הכבישים של אזור אשתאול. למעשה כאן אפשר להבין בעצם למה לבנטה נבנה: קודם כל, איכות הנסיעה של לבנטה מצוינת בזכות הקומפוזיציה. כל מערכות הרכב עובדות בהרמוניה והתוצאה היא רכב כבד שנוסע מאוד מהר. קודם כל צריך לבחור במצב ספורט. המתלים מתקשחים, ההגה הופך נוקשה יותר, ולפתע הכביש מזרים הרבה מידע דרך גלגל ההגה. הפתעה: מנוע הדיזל כבר לא נופח. כשלוחצים על מצב ספורט, בחזית הלבנטה, מאחורי הגריל, נפתח תריס סודי. עכשיו המנוע מקבל הרבה יותר אוויר. מערכת היניקה מכיילת את עצמה מחדש, צמד מגדשי הטורבו מתעוררים לחיים. גם האגזוזים נשמעים אחרת. למזראטי יש דיזל כועס מאוד. 275 כוחות סוס, שמונה הילוכים, הנעה כפולה, אחיזת כביש גבוהה להפליא.

מה שיפה במזראטי לבנטה היא התקשורת עם הנהג. רכבי כביש־שטח ענקיים אחרים, בלי לקרוא חלילה בשמות, אוהבים לנתק את הנהג. הם יודעים היטב שמי שירכוש אותם לא רוצה לנסוע מהר. הוא רוצה סמל מקדימה, תיבה אוטומטית, מקום לילדים. ויש יצרנים שמסכימים לפשרות האלה, לעליבות הזאת. אין להם בעיה להצמיד את הסמל שלהם לחזית של רכב שטח. במזראטי זה שונה. אם מישהו ייקח את הילדים מבית ספר במזראטי לבנטה לכביש של אשתאול, הילדים כנראה יפנו לשירותי הרווחה. בסיבובים הנפלאים שליד מושב לי און, שהכניסה אליהם ממוקמת 400 מטר לפני מצלמת המהירות, לבנטה מענגת: 2 הטונות שלה נזרקות לרוחב הכביש בשמחה. גז חזק לתוך הפנייה, בלימה חזקה, המשקל של הרכב עובר קדימה, ואז שוב גז חזק. מערכת ההנעה הכפולה מורה למחשב לשלוח את כוח המנוע אל הגלגלים האחוריים, המומנט של מנוע הדיזל מסחרר את הצמיגים האחוריים, אין אחיזת כביש. אפס אחיזה. הזנב עף החוצה מהסיבוב. זה לא מפחיד בכלל, לך זרוק 700 אלף שקל לרוחב כביש ליאון. זה כיף. וזה צפוי, נשלט, אפילו מרגיע.

צילום: אוראל כהן

רק דבר אחד לגבי הלבנטה: גרסת הדיזל מצוינת, אבל במצבים מסוימים טיפה חסר לה כוח. היא יותר אוהבת לשייט. יש לה גם גרסת בנזין עם טורבו. וקשה שלא לחשוב כל הזמן, כשהדיזל נושף בחוזקה ורץ עד ההילוך השמיני, מה היה קורה לו היה כאן בנזין עם טורבו, כמו בגרסה הבכירה. כנראה שהיה הרבה יותר מהר. אפילו מסוכן.

פרס למי שיירד לשטח

לבנטה נעצרת בכניסה לקריית גת. השמש שוקעת לפניה. היא יפה, הלבנטה. היא חייבת להיות יפה. אנשי מזראטי יודעים: הלקוחות שיקנו את לבנטה כנראה לא יבקרו לעולם בכביש של לי און, אבל הם רוצים לחוש כאילו שהם יכולים, המסכנים. חשוב לציין: יש לה 4X4 ומערכת שמגביהה את המרכב שלה כדי לנסוע בשטח. אבל אם מישהו ירד עם מזראטי לשטח, נשמח להמליץ עליו לקבלת עיטור העוז.

לבאנטה יוצאת לקילומטר האחרון בכביש לי און. עצה למי שאוהב לנסוע מהר: את הקילומטר האחרון עושים רגוע. תקופת צינון לנפש ולמכונית. ככל שהמהירות יורדת, המזראטי מתחילה להשיל את מה שהפך אותה לכל כך מהנה: היא כבר לא נזרקת בסיבובים. היא סתם נוסעת בשקט. גם את זה היא יודעת לעשות, אך כאן היא כבר לא מרגישה כמו מזראטי קוואטרופורטה, או גיבלי, או כל מזראטי אחרת, שמשחרת לטרף גם כשהיא תקועה בפקק. הגיוני, בהתחשב בעובדה שהרוכשים הפוטנציאליים מעדיפים לשבת גבוה ולהתגאות בעובדה שגם להם יש מזראטי. בשורה התחתונה מזרטי לבנטה מאוד רחוקה מלהיות מזראטי מסורתית, אך מאוד קרובה להיות רכב כביש־שטח ספורטיבי מרשים.