הביטחון והאוצר השתיקו את הציבור

החלק הראשון של ההסכם כולל את עיקרי הסיכומים בין הצדדים: תקציב משרד הביטחון יעמוד על 60 מיליארד שקל בשנה עד 2020 (לא כולל אירועים מיוחדים והתייקרויות), וצה"ל יידרש לצמצם את מצבת אנשי הקבע שלו לפחות מ־40 אלף איש. ואולם, הוא השאיר נושאים מהותיים רבים פתוחים עד להשגת הבנות שיאפשרו חתימה על חלקו השני.

צילום: אלעד גרשגורן

החלק שנחתם במאי כולל לדוגמה סיכום כי לא יועבר באופן אוטומטי סכום בגובה 12 משכורות לקרן הפנסיה של הפורשים, מאחר שמתן 12 משכורות כפיצוי על ביטול הפנסיה התקציבית (והחלפתה בפנסיית גישור שהיא תקציבית רק עד גיל הפרישה הרשמי) גרם לקצבת הפנסיה להיות גבוהה מזו שהיו מקבלים הפורשים אם היו נשארים במסלול פנסיה תקציבית.

עוד סוכם בין הצדדים כי עד 2024 תעוגן הפנסיה הממוצעת ל־12 אלף שקל לחודש, בעוד שבשנה שעברה היה הממוצע 15 אלף שקל. סיכום זה שנחתם במאי וטרם התפרסם הוא הסיכום המורכב יותר, ולטענת בכירים באוצר ומבקר המדינה אין שום דבר שמחייב את מערכת הביטחון לממש אותו ולכן לא ייצא לפועל.

פרסום חלקו הראשון של ההסכם בלבד נעשה אף שהעתירה, שהוגשה בחודש יולי האחרון על ידי עמותת הצלחה ובאמצעות עורכי הדין אלעד מן ויובל יועז, דרשה לחשוף את שני ההסכמים. מכיוון שהנתבעים הסכימו לפרסם בעצמם את ההסכם לא התקיים דיון בשאלה איזה מההסכמים יתפרסם. כעת פנו עורכי הדין לפרקליטות בבקשה לקבל גם את המסמך המפורט יותר, שכולל את ההסכם השנוי בחלוקת.

בפרקליטות לא היו מעורבים בהחלטה לפרסם רק את חלקו הראשון של ההסכם, אולם במשרדי האוצר והביטחון ידעו כי העותרים מבקשים לקבל לידיהם את שני ההסכמים, ואי אפשר שלא לתהות אם היתה פה התנהלות משפטית תמימה או הקטנת ראש מכוונת, דווקא מצד משרד שמתהדר בשקיפות שלו ודורש שקיפות מכל האחרים.

משרד האוצר מסר בתגובה כי הגורמים המשפטיים יבחנו את הבקשה לפרסם את העדכון לסיכום המקורי וישיבו לבית המשפט בהקדם.