חשבון נפש כלכלי: איך הפכה ישראל למדינה עשירה שתושביה עניים

בחודש ינואר האחרון היה לשר האוצר משה כחלון רגע של נחת. כחלון, שלא מרבה להתבטא בעניינים מאקרו־כלכליים, התגאה בירידת יחס החוב־תוצר של ישראל ב־2015 אל מתחת ל־65%. באוצר אמרו שזו תוצאה מדהימה שמשקפת את חוסנו של המשק הישראלי.

לא סתם בחר שר האוצר להתפאר בנתון הזה. הוא עשה זאת מכיוון שיחס החוב־תוצר הוא מדד שסוכנויות הדירוג הבינלאומיות אוהבות להשתמש בו. הוא מבטא את העובדה שהחובות של המדינה ביחס למה שהיא מייצרת נמצאים בירידה. כלומר, לכמה שהיא צומחת. המשמעות של הנתון היא שישראל היא סך הכל מדינה עשירה שלא שקועה בחובות.

למדינה יש, לנו אין

זה לא הנתון היחיד שמעיד על כך שישראל עשירה. קחו לדוגמה את ההכנסות ממסים: מתחילת השנה גבתה המדינה מסים בהיקף של 210 מיליארד שקל ועד סוף השנה היא מתכננת לגבות 70 מיליארד שקל נוספים. אנחנו משלמים מסים על הכל — על ההכנסה, על הצריכה ואפילו על המוות.

למעשה, מצבה הכספי של המדינה כל כך טוב עד שמדי שנה ההכנסות ממסים גבוהות מתחזיותיו המוקדמות של האוצר. רק בשנה שעברה גבתה המדינה 9 מיליארד שקל יותר משצפתה.

בנוסף, תקציב המדינה עולה מדי שנה בלי שהמשמעת הפיסקלית נפרצת, ואפילו הנתח של תקציב הביטחון מסך התקציב - עם כל הכבוד ל־60 מיליארד השקלים שמוקצים לצה”ל - נמצא בירידה. זה אומר שלישראל צריך להיות לא מעט כסף לפזר על אזרחיה, וזה עוד לפני שזרם פה מ"ק אחד של גז ממאגר לווייתן. אז למה בעצם זה לא קורה?

את הכתבות הבאות נקדיש לניסיון לפצח את השאלה - איך יכול להיות שישראל היא מדינה עשירה, מבוססת ויציבה, אבל אזרחיה עניים. כשאנחנו אומרים עניים אנחנו לא מדברים בהכרח על קו העוני, אלא על כל הרכיבים שהופכים את החיים הכלכליים של אזרחי ישראל לקשים: השכר הקפוא, העובדה שיש צורך במשכורות של 12 שנים כדי לקנות דירה, העובדה שאנחנו לא מקבלים מהמדינה מספיק שירותים כמו חינוך ובריאות, הנתון שלפיו התושב הישראלי עובד בממוצע 90 שעות בשנה יותר ממקבילו במדינות ה־OECD, והפערים בין עשירים לעניים שרק הולכים וגדלים.

שאלה עם תשובות רבות

לשאלה הזאת אין תשובה אחת. גם אין תשובה אחת לשאלה מתי הפכנו למדינה עשירה עם תושבים עניים, אבל אפשר לשרטט את התהליכים שהביאו אותנו לשם בהדרגה. בשנות השמונים נקלעה ישראל למשבר כלכלי חמור. כדי להתמודד עם המשבר, הממשלה גזרה על עצמה משמעת תקציבית נוקשה שחיסלה את הרעיון של מדינת הרווחה.

ואולי הכל זה רק עניין של פרספקטיבה. אולי זו רק ההצטרפות של ישראל ל־OECD שהציבה מול הפרצוף שלנו מראה שהראתה לנו עד כמה מצבנו לא מזהיר ביחס למדינות המתקדמות. אז נכון, הדשא של השכן ירוק יותר, אבל תגידו תודה שיש לכם פיסת דשא.

יותר ילדים ויותר גמלאים: שינויי הדמוגרפיה בארץ מכבידים על האדם העובד

עולים מבוגרים - בלי פנסיה, בלי דירה

האפליה המתמשכת של המגזר הערבי גוררת את כל המשק לאחור

מחיר האפליה לטובה של המתנחלים

ואולי ישראל לא ממש השתנתה, ורק ההשוואה ל־OECD מוציאה אותה רע?

יש כסף, אין תוצאות: התקציב מתבזבז על חוסר יעילות