דואר אדום ועידות

יש כסף, אין תוצאות: התקציב מתבזבז על חוסר יעילות

הנתונים לא מטעים: הכנסות המדינה ממסים גדלות מעבר למצופה ובכל שנה מתהדר שר האוצר בעלייה חסרת תקדים בתקציב. ועדיין, מעבר לשינוי קטן פה ושם, לא מרגישים שהכסף משפיע לאן הולך הכסף שמתווסף לתקציב? מי נהנה ממנו?

אחד ההסברים לפער בין הנתונים שאוהבת הממשלה להתפאר בהם לבין המציאות הוא היעדר היעילות, הבירוקרטיה.

עיקר תקציב משרדי הממשלה מוקדש לשכר, אבל זה לא מיתרגם בשטח למתן שירותים כמו שהיינו מצפים. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא בחינוך. ב־2018 אמור תקציב החינוך לעמוד על 57 מיליארד שקל, שני רק לתקציב הביטחון.

לפי נתוני ה־OECD אמנם המדינה משקיעה רק 8.4 אלף דולר בשנה בממוצע לתלמיד לעומת ממוצע של 10.5 אלף דולר לתלמיד במדינות הארגון, אולם בין 2008 ל־2013 ההשקעה בתלמידים בישראל עלתה ב־17% לעומת ממוצע של 8% ביתר המדינות.

למרות העלייה המשמעותית בתקציבים, עדיין מורים מרוויחים שכר נמוך יחסית, הכיתות צפופות וההישגים נמוכים. חוסר היעילות מונע מהמערכת לנצל כראוי את התקציב.

לא סתם הדרך לשפר את החינוך, התחבורה הציבורית, מערכת הבריאות וכל מערכת ציבורית בארץ צריכה תמיד לכלול גם רפורמות בנוסף לתוספות התקציב. אבל את זה שרי אוצר מפחדים לעשות.