חקר ביצועים: השבוע של כחלון, סלינגר ומגוריט

השר נגד השמאי

כחלון: רע לתפארת

"נפעל לקיום מנהיגות אמיצה ונחרצת הפועלת בשקיפות וניקיון כפיים", הצהירה כולנו במצע שלה. שנה וחצי אחרי, ברור שמדובר בבדיחה. השבוע התברר ששר האוצר משה כחלון - אותו כחלון שנמנע משקיפות בנוגע ליחסי האוצר ומשרד הביטחון ובפרשת מס החברות, למשל - מנסה למנוע מהשמאי הממשלתי לפרסם נתונים על מחירי הדירות, שלא נגלה חלילה שכחלון עוד לא הצליח לבלום אותם. ככה זה, ככל שהאינדיקציות על העמקתו של משבר הנדל"ן מצטברות, וככל שהמנדטים בסקרים פוחתים, כך גובר הלחץ של כחלון, ואיתו הצעדים התמוהים, המבוהלים. וכשאפילו ראש הממשלה בנימין נתניהו מזהה את החולשה ושולח את דוד ביטן להסביר שבעצם הממשלה נתנה לכחלון את מלוא הכלים לפעול אבל הוא, מה לעשות, נכשל לבד - ברור שמצבו של שר האוצר, גם בעיני עצמו, רע במיוחד.

נעמה סיקולר

משה כחלון, שר האוצר צילום: עומר מסינגר

למי יש סמכות

כחלון: לא חכם

עקרונית, יש קייס מאחורי הבקשה של שר האוצר משה כחלון להעלים את נתוני השמאי הממשלתי. לגיטימי לבקש שיהיה רק מקור ממלכתי אחד, רצוי מדויק, לנתונים, וגם מבקר המדינה ומשרד המשפטים תומכים בעמדה זו. אלא שברור ששר האוצר התנפל על השמאי רק משום שסיפק מספרים מבאסים. זה הזכיר לי את "מלכוד 22": הטייסים נבהלו כשראו, על המפה, כמה קרוב הגבול; אין בעיה, אמר יוסריאן, ניגש למפה והזיז את הקו למקום בטוח יותר. מעבר לכך, שר האוצר לא מוסמך להתערב בפעילותו של פקיד במשרד המשפטים (השרה איילת שקד, אגב, בחו"ל השבוע). כמו בלא מעט מקרים אצל כחלון, הוא אולי צודק - אבל בטח לא חכם.

משה גורלי

מגבלות על חברות הביטוח

סלינגר: אנטי־תחרות למען התחרות

המפקחת על הביטוח דורית סלינגר מגבשת תקנות שנועדו להקשות מאוד על חברות הביטוח לשמר לקוחות שרוצים להעביר את החיסכון הפנסיוני שלהם לגוף אחר. בתגובה, חברות הביטוח כבר שוקלות להגיש נגד סלינגר בג"ץ, עוד אחד בסדרה. על פניו, יש היגיון בטענה שלהן שהתקנות האלה הן מהלך אנטי־תחרותי. הרי בענפים אחרים כשלקוח אומר שהוא עובר למתחרים מיד מציעים לו הנחות יפות כדי לשמור אותו, למה לא בפנסיה? כי בפועל המהלך מראה שסלינגר מכירה היטב את השוק: היא יודעת שבמאמץ למנוע מהחוסכים לעבור לקרנות החדשות, המוזלות, שיושקו בקרוב, חברות הביטוח יכולות להשתמש בשלל אמצעים שכבר שלפו בעבר — מהנחה משמעותית בדמי הניהול, כלי תחרותי לגיטימי, עד לחצים, השמצות על המתחרים ומסירת מידע חלקי או מטעה. ובשוק כזה, סלינגר יודעת היטב, כדי לבסס תחרות אמיתית צריך לשבור את ההגמוניה של הקרנות הגדולות גם בצעדים טקטיים שנראים נוגדי תחרות. וסלינגר לא מפחדת.

רחלי בינדמן

דורית סלינגר, המפקחת על הביטוח צילום: עמית שעל

החרדים משקיעים בריט

עמותת ערבים: מודל אחר

45% מהכסף שגייסה עד כה מגוריט, קרן ההשקעה בנדל"ן (ריט) החדשה, מגיעים מהמגזר החרדי, ובקרב משקיעיה בולטת עמותת "ערבים – קרנות לאלמנות ויתומים". מצד אחד, מדובר בגמ"ח שהוקם לפני שמונה שנים כדי לסייע למשפחות של אברכים שמתו ולא הותירו נכסים או הכנסות. מצד אחר, עכשיו היא נהפכה לשחקן לא מבוטל בשוק ההון הישראלי. בעמותה עשרות אלפי חברים; אם אחד מהם מת, כל האחרים משלמים כמה עשרות שקלים כדי להקים לכל אחד מהיתומים שהותיר קרן של 200 אלף שקל שישמשו אותם לקניית דירה כשיתבגרו. בינתיים צברה העמותה כ־100 מיליון שקלים בקרנות שהיא מנהלת ומשקיעה, עד כה באמצעות הבנקים. אז נכון, עמותה כזאת היא פתרון למצב בלתי אחראי, שבו אברכים אינם מפרנסים ואינם מבטחים את עתיד משפחתם. ובכל זאת, קם כאן מודל חברתי־כלכלי שתומך בקהילה ובכלכלה. האם באמת לחילונים כל כך מסובך לבנות כאלה?

שחר אילן

בני ברק צילום: עמית מגל

דיון חריג בחופשה

פגרת הכנסת: מטפסים על הקירות

מליאת הכנסת התכנסה השבוע לדיון פגרה מיוחד על עבודות הרכבת בשבת. הח"כים הגיעו נרגשים, התחבקו, חייכו, פנו מעל הדוכן אל העיתונאים שבאולם. הסומק חזר ללחיים. אחרי הכל, זה היה אירוע מרענן למדי בשממה של שלושה חודשי פגרה ארוכים. חלק מהח"כים מנצלים את הזמן לחופשות, מדוד ביטן שחזר לגיאורגיה עד עמר בר־לב שמטפס על הרים. אבל אחרים מטפסים על הקירות. אין חקיקה, אין דיונים, אין ועדות, הם נאלצים לטייל מחוג בית אחד לאחר. הבעיה, עושה רושם, היא פחות בחוסר המעש עצמו. "ח"כ צריך שפעם בשבוע תידלק עליו מצלמה, ערוץ הכנסת או ערוץ קהילתי, לא משנה. ככה הוא מרגיש שהוא עובד", אמר לי השבוע אחד היועצים הפרלמנטריים, ובימי פגרה קשה להם להשיג את תשומת הלב הזאת. את הפגרה צריך לקצר כדי שהנבחרים יוכלו לעשות יותר למען האזרחים; אם הם יתגייסו לעניין בשם תאוות הכותרות, נחיה עם זה.

רוני זינגר

ראש הממשלה נזכר

קמרון: מחיר הברקזיט

ראש ממשלת בריטניה לשעבר דיוויד קמרון מתחיל להסתגל ליום שאחרי, ולתפור לו איזו הכנסה. בתפריט: קצבה שנתית של 115 אלף ליש"ט מהמדינה, 50 אלף ליש"ט תמורת כל שעת הרצאה והכנסות מספר זיכרונותיו מדאונינג 10, שייצא בקרוב. אלא שבעוד טוני בלייר קיבל 4.6 מיליון ליש"ט על הספר שלו ומרגרט תאצ'ר קיבלה 3.5 מיליון - ועוד ב־1993 - קמרון יקבל רק 1.5 מיליון. זה מה שיעלה בגורלו של ראש הממשלה שהוביל לכך שכמעט מחצית מהבריטים מוותרים על אזרחות באיחוד האירופי בניגוד לרצונם: הוא ישלם על זה בכיסו.

תמר טוניק

דיוויד קמרון צילום: אי פי איי

הרגולטורים ממליצים

בינה מלאכותית: האתיקה של המפתחים

מכון התקנים הבריטי פרסם השבוע רשימת הנחיות למפתחי רובוטים ובינה מלאכותית, וממשל אובמה הוציא שורת המלצות ליצרניות המכוניות האוטונומיות. בשני המקרים בחרו הרגולטורים להימנע מחקיקה רשמית בתואנה שמדובר בתהליך ארוך מדי לתחום שדורש מענה מיידי. אבל יש היגיון נוסף בבחירה בדרך הזאת. שני התחומים מתבססים על למידת מכונה, כלומר הזנת כמות עצומה של נתונים למערכת שמנתחת אותם, לומדת מהם ופועלת בהתאם. מפתחי התוכנות האלה לא שולטים בתוצאה הסופית ולא יכולים לצפות אותה. כל העניין מתקדם אגב תנועה, ולכן עוד מוקדם מאוד לדעת איזו חקיקה יכולה להתאים לו. קוד אתי לאנשים שמאחוריו הוא אכן פתרון מתאים יותר.

הגר רבט

מחקר מפתיע של בנק אוף אמריקה

העולם כמטריקס: 100% אשליה

אנליסטים בבנק אוף אמריקה הציגו תיאוריה שלפיה יש סיכוי של 20%-50% שהעולם שלנו הוא למעשה מציאות מדומה, משהו בסגנון העולם המוצג בסרטי "מטריקס", וכל מה שאנחנו חווים הוא רק סימולציה. הדו"ח, שנשלח ללקוחות הבנק, טוען עוד ש"גם אם העולם הוא אכן אשליה, אנחנו לעולם לא נדע על כך". מוזר שמדברים על סיכוי של עד 50%; הרי ברור שאנחנו חיים באשליה. כזאת שבה תאגידי ענק שולטים ברוב האינפורמציה בעולם, מידע אישי שאנחנו מספקים להם בעודנו טועים לחשוב שיש לנו שליטה, בחירה חופשית, פרטיות. מה הסיכוי שגוגל ופייסבוק הן לא מכונות אינטליגנטיות שמפעילות מסך עשן מתוחכם? או שבני האדם הם לא הבטריות שבזכותן המכונות הללו פועלות? רק 50%? זה מה שקורה כשגם החוקרים שבויים באותה אשליה.

אוריאל דסקל