ההשקעה עולה אבל לא מספיק: כל תלמיד בישראל מקבל פחות מהממוצע במדינות ה-OECD
הדו"ח השנתי של ארגון המדינות המפותחות מגלה גם כי ישראל מובילה בפער ניכר בקרב אחוז האזרחים בעלי השכלה גבוהה, אך מנגד נשים הרוויחו 66% ממשכורתם של גברים עם אותה השכלה
- תחום ההשכלה הגבוהה עובר להתמקד במקצועות הנדרשים למשק
- שינוי גישה במשרד החינוך: בתי הספר עוברים לניהול עצמי
- חוזרים ללימודים: למה התקציב הגבוה לא מספיק לשיפור החינוך
מהדו"ח עולה כי ישראל משקיעה סכום של 8,401 דולר בשנה בממוצע לתלמיד או סטודנט, בעוד שמדינות הארגון משקיעות 10,493 דולר בתלמיד בממוצע. יחד עם זאת, הדו"ח מציין כי בין השנים 2008 ל-2013 ישראל הגבירה את ההשקעה בתלמידים בבתי הספר ב-17%, יותר מממוצע ה-OECD שהוא 8%.
המצב בישראל טוב יותר ממדינות דוגמת לטביה, ליטא, רוסיה וצ'ילה, אך תלמיד באסטוניה מקבל מעט יותר ממקבילו בישראל, וכך גם זה שלומד בסלובניה, ניו זילנד ופורטוגל. התלמידים שמשקיעים בהם הכי הרבה בעולם הם אלה המתגוררים בלוקסמבורג – יותר מ-20 אלף דולר בממוצע בשנה. במקום השני נמצאת שוויץ עם קצת פחות מ-20 אלף דולר בשנה.
עוד עולה כי ממוצע מספר התלמידים בכיתה, שעומד בישראל על כ-30 תלמידים בכיתה על יסודית, הוא מהגבוהים במדינות ה-OECD, כשלפנינו רק הודו, אינדונזיה, צ'ילה, דרום קוריאה, יפן וסין, כשלאחרונה יש ממוצע עצום של כמעט 50 תלמידים בכיתה על יסודית. הממוצע בבתי הספר היסודיים מעט נמוך יותר ועומד על כ-26-27 תלמידים בישראל. הכי פחות תלמידים לכיתה ניתן למצוא בלטביה, אסטוניה, לוקסמבורג, רוסיה ובריטניה.
מהדו"ח עולה עוד כי המשכורות ההתחלתיות של מורים בישראל הן נמוכות ביחס למדינות הארגון, אולם הן עולות באופן משמעותי עם השנים ומשתוות לממוצע ב-OECD– מה שניתן בהחלט לקשור לשתי רפורמות השכר שיצאו לדרך בשנים האחרונות – עוז לתמורה ואופק חדש. כך, מורה מתחיל בישראל מרוויח נכון ל-2014 מעט יותר מ-20 אלף דולר בשנה בממוצע - פחות ממדינות דוגמת מקסיקו, סלובניה וטורקיה, ואילו מורה ותיק מקבל פחות מ-60 אלף דולר לשנה בממוצע, נתון שהוא כאמור דומה לממוצע הכללי בין מדינות הארגון.
כמעט מחצית מאזרחי ישראל הבוגרים (25-64) - 49% - הם בעלי השכלה גבוהה (שלישונית): נתון יפה שממוקם הרבה מעל ממוצע ה-OECD שהוא 35%, ונמצא במקום הרביעי הגבוה ביותר מכל מדינות הארגון, כשרק קנדה, רוסיה ויפן מקדימות אותו. 35% הם מסיימי תואר ראשון, גם כאן יותר גבוה מהממוצע של מדינות הארגון העומד על 28%. יחד עם זאת, ישנה ירידה יחסית בכל הנוגע לתארים מתקדמים יותר: 11% הם בעלי תואר שני ו-1% מסיימי תואר שלישי, בשני המקרים הנתונים הללו דומים לממוצע ה-OECD.
כמו-כן, כמות הישראלים בעלי השכלה גבוהה (שלישונית) בגילאים 55-64 גבוה באופן משמעותי מהממוצע של מדינות הארגון – 47% ביחס לממוצע של 26% ב-OECD, כמעט כפול. נתוני ההעסקה של בעלי ההשכלה הגבוהה הוא טוב גם כן – 86% ומגיע ל-92% בקרב בעלי תואר שלישי.
דו"ח ה-OECD ממקם את ישראל בצמרת רשימת המדינות שבהן מושקעים כספים פרטיים בהשכלה הגבוה, וזאת על רקע המשך צמיחתן של המכללות בשנים האחרונות. כ-50% מההשקעה בהשכלה הגבוהה בישראל הוא פרטי, כשהממוצע בארגון הוא 30%. למעשה, רק באוסטרליה, צ'ילה, ארה"ב, יפן ודרום קוריאה משקיעים יותר כסף פרטי במערכת ההשכלה הגבוהה מאשר בישראל. במקומות האחרונים ברשימה זו ניצבות ארגנטינה ומדינות סקנדינביה שבהן כמעט כל ההשקעה היא ציבורית.
אותה עבודה פחות כסף: נשים בישראל מרוויחות 66% ממשכורתם של גברים עם אותה השכלה
נתון מעניין נוסף שמופיע בדו"ח מצביע על פערים בשכר בין גברים לנשים בישראל ביחס למעמד אקדמי זהה. בשונה מרוב המדינות בארגון, בישראל אחוז מסיימי תואר ראשון מקרב הגברים והנשים הוא כמעט זהה – 47% נשים ו-46% גברים מסיימים תואר שכזה. בנוסף, ב-2014 בלבד 60% ממסיימי תואר ראשון הן נשים ו-61% ממסיימי תואר שני. אולם למרות זאת, שיעור התעסוקה של נשים ביחס לגברים עם השכלה דומה הוא נמוך יותר: 84% מהנשים עם תואר מועסקות ביחס לגברים בעלי מעמד דומה שכ-90% מהם מועסקים. מה שמטריד אף יותר היא העובדה שנשים בישראל מרוויחות באופן יחסי פחות לגברים עם אותה רמת השכלה: נכון ל-2014, נשים הרוויחו בישראל בממוצע רק 66% מהמשכורת שגברים בעלי השכלה אקדמית דומה הרוויחו, נתון שנמוך יותר מהממוצע ב-OECD העומד על 73%.