שינוי גישה במשרד החינוך: בתי הספר עוברים לניהול עצמי

סדר היום של סמדר פרץ, מנהלת בית הספר היסודי אשכול בבאר שבע, כולל בתוכו מגוון גדול של פעולות והחלטות. כמו מנהלים רבים אחרים, היא עוסקת בשלל משימות פדגוגיות וחינוכיות במסגרת תפקידה, מסיירת בין הכיתות, עוקבת אחרי השיעורים ומובילה אסיפות בית ספריות. אלא שאת פרץ, בנוסף לכך, תמצאו גם יושבת על הדו"חות הכספיים של בית הספר, בוחנת את שורות המספרים ומחליטה כמה כסף ילך לאן, משל היתה מנהלת בחברת הייטק קטנה מהמגזר הפרטי.

פרץ ובית ספרה לוקחים חלק בפרויקט של משרד החינוך המקדם מעבר של בתי ספר יסודיים לניהול עצמי, או בשם הפופולרי יותר — "ניהול אוטונומי". מדובר בחלק מתוכנית לאומית כוללת שנועדה, לפי משרד החינוך, לחיזוק החינוך הציבורי, ללמידה משמעותית ולחינוך למצוינות. במסגרת הפרויקט מועברים למנהל בית הספר ולצוותו מגוון סמכויות ומרחב של גמישות ניהולית בהיבטים פדגוגיים, ארגוניים וכלכליים מתוך תפיסה שאלו מכירים את הצרכים של בית הספר הרבה יותר טוב מכל אחד אחר.

הרעיון להכניס מודל של ניהול עצמי לבתי הספר עלה לראשונה בשנות התשעים. במשרד החינוך נתמכו במחקרים מהעולם שהצביעו על כך שאוטונומיה בית ספרית מובילה לשיפור במדדי הניהול במוסדות ומביאה לעלייה בהישגי התלמידים, כשבין השאר הביאו דוגמאות ממדינות כמו אנגליה, שבדיה וקנדה. אולם אף על פי שנעשו כמה ניסיונות לעבור למתכונת ניהולית שכזו באותן שנים — התוכנית נגנזה בשנות ה־2000.

ב־2011, במהלך כהונתו של גדעון סער כשר החינוך, חודשה היוזמה, ובשנת הלימודים תשע"ב (2011–2012) בוצעו פיילוטים בכ־180 בתי ספר יסודיים בשני מחוזות — תל אביב וחיפה. מאז התרחבה התוכנית בצורה גורפת, וכיום, לפי משרד החינוך, ישנם כ־1,750 בתי ספר יסודיים (97%) הפועלים בניהול עצמי וזאת מתוך כ־1,800 בתי ספר יסודיים בארץ.

הניסיון שנצבר מהפעלת בתי ספר אוטונומיים ברחבי העולם מלמד כי מדובר, לרוב, ביוזמה חיובית שמיטיבה עם מוסדות החינוך אך דורשת תנאים מתאימים, אחידות ופיקוח, ובסיס איתן מצד הרשויות. כלומר, המודל פועל באופן יותר מוצלח במדינות מתקדמות שיש בהן מערכות חינוך חזקות. המסקנה שחוזרת שוב ושוב במחקרים בינלאומיים שנערכו היא תחושת האחריות שגוברת מצד ההנהלה, שמביאה עמה מוטיבציה ליצור פתרונות חינוכיים טובים יותר.

נפתלי בנט. שר החינוך צילום: אוראל כהן

מחקרים מצאו שאוטונומיה מובילה לשיפור מדדי הניהול

לפי אנשי משרד החינוך, "בית הספר פועל כמוקד קבלת החלטות, קובע מטרות, יעדים וסדרי עדיפויות ומפנה את המשאבים לצרכים בהתאם לסדרי העדיפויות שקבע ובהתאם לנסיבות המשתנות". בישיבות על תקציב המדינה האחרון בממשלה הוחלט להרחיב את היוזמה ולהתחיל פיילוט גם בחטיבות הביניים בשנת הלימודים התשע"ח (2017–2018).

פרץ מספרת לדוגמה על שתי יוזמות שהתרחשו בשנת הלימודים האחרונה. במסגרת הראשונה נבנה מרחב חוץ־כיתתי לכיתות א' וב', שאפשר למידה בקבוצות קטנות בצורה חווייתית המזמנת למידה עצמית. שעות לימוד ייחודיות הוקדשו לקבוצות הלמידה הקטנות הללו. יוזמה נוספת היא יום מודעות לאלרגיה, שבמסגרתו נבנתה יחידת הוראה בנושא, התלמידים בחרו מיזם, חקרו אותו ובסוף התהליך אף הציגו תוצרים כגון סרט ותערוכת תמונות, כרזות וציורים. "שילבנו את כלל הקהילה הבית ספרית כולל הורים, את המחלקה לאלרגיה מבית החולים סורוקה, מומחים בתחום ועוד גופים נוספים העוסקים בו", היא מספרת. "גולת הכותרת היתה יום בנושא בנוכחות ראש העיר העיר רוביק דנילוביץ'. בלי הניהול העצמי לא יכולנו לקיים יום זה".

שיטת הניהול הנוכחית בבתי הספר היסודיים בישראל נסמכת באופן כמעט אבסולוטי על שני גופי־העל של המוסד החינוכי — הרשות המקומית ומשרד החינוך. הרשות המקומית אחראית על האלמנטים המינהלתיים של בית הספר — לוגיסטיקה, רכש וכן הלאה, ומשרד החינוך מקצה דרך הרשויות תקציב שלרוב נוגע לליבת העשייה החינוכית — לתחומי הלימוד ולמספר שעות הלימוד, ומעבר לכך, מקנה סדר יום מבחינת תוכני ושעות לימוד. יכולת ההשפעה של הצוות הניהולי היא יחסית קטנה מכיוון שהכל מוגדר לו מלמעלה, ומה שעליו לעשות זה בעיקר להיות קבלן ביצוע של ההוראות הללו.

"עד לפני כמה שנים מנהל אמר 'אני פדגוג' וזה נכון, זה התחום החזק שלנו, אנחנו פדגוגים, אבל אנחנו צריכים לעמוד גם בראש ארגון", מסבירה פרץ, "וכשעומדים בראש ארגון, צריך לדעת להסתכל על כל המרכיבים שלו. ברגע שאני יודעת מה יש לי ובמה אני יכולה להשתמש כדי לקדם את ענייני בית הספר, ואני גם יכולה לתכנן את זה מראש ומציבה לי צומתי הערכה בדרך — הסמכות שלי רחבה יותר והאחריות שלי גדולה יותר, כי עכשיו אני לא אגיד, 'זה אמר לי לעשות ככה אז עשיתי'. היום אומרים לנו בעצם את המה ואנחנו מנתבים את האיך. זה שהאוטונומיה שלי מתרחבת זה דבר אדיר שמאפשר לי לעשות יותר".

מימין סמדר פרץ ותמר רבינר צילום: ישראל יוסף , אלעד גרשגורן

יש גיבוי: ליווי כלכלי וארגוני ממשרד החינוך

אז איך זה בעצם עובד? שיטת הניהול העצמי מתבססת על הקצאת "סל תלמיד" על ידי משרד החינוך לבתי הספר דרך הרשויות המקומיות. לשם כך נקבע תקציב מינימלי בסך 1,484 שקל לתלמיד לשנה, שכולל בתוכו גם את הסכום המיועד להעסקת עובדי מינהלה ושירותים בבית הספר, כשסכום של כ־555 שקל לפחות מיועד לעבור ישירות לחשבון הניהול העצמי, כלומר לתוכניות לימודיות שונות. מכאן זו אחריותו של צוות בית הספר להחליט כיצד לנתב את התקציב ולמה.

תמר רבינר, מנהלת בית הספר הרצל בחיפה, מכירה את הפרויקט עוד מימי הפיילוט הראשונים לפני יותר מחמש שנים, ומשרתה הנוכחית היא השנייה שבה היא נדרשת לניהול עצמי. "כמנהל אתה יכול לקחת את הדברים שניתנים לך במסגרת הניהול העצמי ולהגיד 'או.קיי, אני רק שורד את היומיום', אבל יכול גם לקחת ולמנף את זה למקומות מאוד גבוהים, לתת לצוות שלך ליזום דברים, להפעיל שיקול דעת ולפזר את העוצמה הזו הלאה", היא מספרת ל"כלכליסט". "זה מאפשר לך לעבוד עם ראייה מערכתית רחבה".

כשמנהלים בית ספר כמו חברה, זה לא עלול לבוא על חשבון הפן הפדגוגי?

פרץ: "עבדתי עד לפני כמה שנים ברשות מקומית אחרת, ומה שגרע מזמני היה להתקשר לרשות ולבקש נייר טואלט ומטאטא ולכתוב תוכניות ואחר כך כשאת באה להגיש אותן, אומרים לך שזו תוכנית מאוד יפה, אבל אין לך תקציב לממש אותה. זה מה שגרע מזמני. היום אני יודעת למה אני מסוגלת ומה מצוי בידיי, ואני יכולה לחלום ולקדם את מה שיש לי בתוך הארגון שלי מבלי לחשוב על זה שאין לילדים נייר טואלט או מטאטאים בכיתות או וילונות".

ואיך אדם מרקע חינוכי הופך פתאום למנהל שעוסק גם בפיננסים?

פרץ: "קיבלנו גיבוי והנחיות מהמחוז, ובאו נציגי מינהלת ניהול עצמי כדי להעביר השתלמויות ומפגשים. אני יכולתי לבחור ללכת למפגשי השתלמות נוספים וקיבלתי ליווי של יועץ כלכלי ויועצת ארגונית שעזרו לי בהטמעת התהליך בבית הספר, אז היינו עטופים. מי שידע לצרוך את זה צרך את זה, ומי שלא ידע לצרוך את זה לדעתי נתקל קצת בבעיות, כי צריך לדעת שזה לא מספיק שנותנים לך שטר כסף ביד — אתה צריך לדעת מה אתה עושה איתו".

כשבית הספר הופך לארגון המזכיר חברה קטנה, אי אפשר לברוח מההשוואות למה שקורה במגזר הפרטי. רבינר מסייגת ואומרת כי ישנם ממשקים דומים, אך גם לא מעט הבדלים: "זה מזכיר באופן מסוים, אבל עם מגבלות, כי במגזר הפרטי כשאתה לא מסתדר עם מישהו, אתה יכול לנסות ולפטר אותו או להעביר אותו תפקיד". וכשהיא נשאלת בצחוק אם היא מתכוונת לעזוב את בית הספר לחברת הייטק, רבינר עונה כי היא "חושבת שלנהל בית ספר זה יותר קשה, חד וחלק. אתה אמור לספק תחושה של אחריות ויוזמה גם לילדים וגם למורים, יש הרבה מנגנוני פיקוח על התהליך, בודקים אותנו כל הזמן, ואנחנו צריכים לבוא ולהגן על מה שאנחנו עושים".

התקציבים העצמאיים הם עדיין כסף קטן

למרות הרצון הטוב, מודל הניהול העצמי אינו חף מפגמים. במחקר של הרשות הארצית למדידה והערכה של משרד החינוך, בתום שנת הפיילוט הראשונה (2011–2012) נפרסו החסרונות והחולשות של התוכנית. כך, למשל, צוינו ריבוי התוכניות והמסרים הכפולים ממשרד החינוך בשל העומס ביוזמות ורפורמות חינוכיות, שחלקן סותרות זו את זו; כוח אדם שלא תמיד מסוגל להתמודד עם המטלות הניהוליות החדשות ועם אתגרים דוגמת ניהול חשבונות והשתתפות במכרזים; עומס המטלות הגדול שנופל לפתע על כתפי המנהלים והצוות ותלות גדולה מדי ברשות המקומית. כמו כן עלה החשששדווקא המודל יביא לכך שמנהלים ידרשו יותר תקציבים וסמכויות.

נחום בלס, מומחה לכלכלת חינוך ממרכז טאוב לחקר המדיניות בישראל, מצנן את ההתלהבות ומזכיר בשיחה עם "כלכליסט" כי התקציבים הניתנים לשליטת בתי הספר הם בסך הכל "כסף קטן". "זה לא נוגע אף פעם בשעות, וגם לא באופן משמעותי במזכירות ובעובדי הניקיון. מה שנותר זה בעיקר כספי אחזקה וכספי הורים. מה שמצליחים לגייס ברוב בתי הספר אלו סדרי גודל של בין 50 ל־150 אלף שקל בשנה, כשהתקציב הכולל של בית ספר הוא לכל הפחות כמה מיליונים. המשמעות של ניהול עצמי היא די מוגבלת. מי שנהנים מזה יותר הם בעלי יוזמה וגם מנהלים שיש להם עמדת כוח מול הרשות המקומית. כשמדובר בהון עצמי, זה תמיד עובד לטובת החזקים".

עם זאת, בלס מציין לטובה כי "עקרון הניהול העצמי יכול להביא לשיפור ההתנהלות של כל בית ספר, אתה נותן לו יותר עצמאות ויותר אחריות". כחמש שנים לאחר שהפרויקט התחדש, ניכר שפרץ ורבינר בהחלט היו מסכימות עם הקביעה הזו.

ביקורת באוסטרליה, תמיכה באנגליה ובארה"ב

המודל האוטונומי לניהול בתי ספר מעורר עניין רב ברחבי העולם, אך הדעות לגביו חלוקות, וגם אין עדיין די נתונים משמעותיים לגבי יכולת ההשפעה שלו על ביצועי התלמידים. במאי 2014 נפגשו בירושלים חוקרים משש מדינות (קנדה, אוסטרליה, הונג קונג, אנגליה, פינלנד וישראל) כדי להשיק מחקר משותף הבוחן את הקשר בין הצלחות התלמידים לבין יכולת אוטונומית גבוהה יותר. ממצאי המחקר הראו כי ככל שבית הספר מחזיק במידה גדולה יותר של עצמאות, ולאורך זמן, כך משתפרים ביצועי התלמידים.

באוסטרליה השקיעה הממשלה 70 מיליון דולר בהתאמת בתי הספר למודל האוטונומי אלא שדו"ח שפורסם בחודש שעבר מצביע על כך שהשיטה מגבירה פערים בין תלמידים ופוגעת בעיקר בתלמידים עם צרכים מיוחדים. עם זאת, נקבע כי השנה שבה מתקיימת התוכנית היא זמן קצר למסקנה סופית.

באנגליה התהליך החל לפני 14 שנה. מאז בחרו יותר משני שלישים מהתיכונים במדינה לעבור למודל האוטונומי, ולמרות זאתהטענות כלפיה הולכות וגוברות ונשמעת ביקורת על השארתם מאחור של תלמידים עניים.

בארה"ב אימצו את המודל בשנות התשעים. לפני שנבחר לנשיא, הודיע ברק אובמה כי יגדיל את המימון הציבורי לבתי ספר אוטונומיים. התוכנית אכן עברה ב־2009 ובמסגרתה הוצבו סטנדרטים לרמת הלימוד והערכת המורים.

בתי ספר מגיעים לתוצאות המיטביות כשהם משוחררים מהשגחת הממשלה, בתנאי שייתנו דין וחשבון על הביצועים שלהם. להצלחה דרושים סטנדרטים ברורים למדידת הישגים כמו גם היכולת לתגמל בתי ספר שמצליחים ולהטיל מגבלות על כאלו שנכשלים.

ניצן לונברג