רמה גבוהה: בתיכון נופי גולן לומדים לשנות את השיטה

ברחבה הגדולה שנמצאת בכניסה לתיכון נופי גולן בקצרין, הפועל בפיקוח מינהל חינוך התיישבותי במשרד החינוך, השלימו בתחילת השבוע שעבר את ההכנות האחרונות לקראת טקסי ימי הזיכרון והעצמאות. דגלי כחול־לבן נתלו על התרנים וצלייה גדולה נמתחה כדי לכסות על ראשם של הבאים מפני השמש. סמוך לרחבה, בתוך המבנה המרכזי בתיכון הממלכתי היחיד בגולן, נפתח יום לימודים נוסף במסגרת פרויקט גוונים - יוזמה מקומית שנולדה בהשראת מודלים חינוכיים מחו"ל ושיטת החברותא הנהוגה בישיבות. מטרת הפרויקט: לבצע מהפך בגישות הפדגוגיות הנהוגות בבית הספר.

הפרויקט, שיצא לדרך לפני כשנתיים, נועד בראש ובראשונה לפרוץ את המרחב הכיתתי שהכרנו עד כה, לא רק מבחינה מהותית אלא גם פיזית. לשם כך נפתחו בבית הספר שני חללים של יותר מ־100 מ"ר שהוצבו בהם מחיצות הזזה ופינות לימוד, שולחנות נמוכים וגבוהים, כיסאות וספות צבעוניים באופן שמזכיר בית קפה היפסטרי בתל אביב יותר מאשר כיתת לימוד מסורתית עם שולחנות המסודרים פלס מול הלוח.

התפאורה הצבעונית נועדה לאפשר סביבת לימודים דינמית ושוויונית שבה התלמידים יכולים לבחור בין לימוד עצמי, לימוד משותף עם אחד החברים או לימוד פרטני בקבוצות קטנות עם מורה. למקם את התלמיד במרכז ולא את המחנך. להתמקד בתהליך. לפתח מיומנויות וכלים ולא רק לרכוש ידע - דבר שלדברי סגל ההוראה כמעט בכל מקרה קורה באופן אוטומטי בעידן הטכנולוגי הנוכחי.

התלמידים מתניידים באופן חופשי

גם התכנים והשעות עברו מהפכה של ממש. לא עוד 45 דקות של תנ"ך, 45 דקות של מתמטיקה ואז הפסקה. לוח הזמנים היומי מורכב מהתכנסות ב־8:35 במסגרת מצומצמת של שלוש קבוצות קטנות המרכיבות כולן את קבוצת הגיל המונה בין 45 ל־55 תלמידים (כרגע מדובר בשכבות ט' וי'), במה שנקרא בבית הספר "שיח שחרית" עם המורה.

בסביבות 9:25 עוברים התלמידים לחלל הגדול ובמשך כשלוש שעות, עם הפסקות, מתמקדים באשכול ידע כלשהו שעשוי לכלול בתוכו כמה מקצועות שכנים. למשל, אשכול מדעי הרוח, אשכול מתמטיקה ומדעים מדויקים וכן הלאה.

בסביבות הצהריים יוצאים התלמידים להפסקה ולאחריה הם מתכנסים לאשכול נוסף של כשלוש שעות ולרוב, בסביבות 14:45, לשיחת סיכום שמתנהלת שוב בצוות מצומצם ואז הם משוחררים לבתיהם.

במהלך יום הלימודים יכולים התלמידים להתנייד בתוך החלל ולבחור את שיטת הלימוד המועדפת עליהם בכל רגע נתון, אך בשונה ממודלים דמוקרטיים - הם מחויבים להישאר בו, כפי שנהוג ברוב בתי הספר.

המורה המלווה נמצא שעות רבות יותר מהנהוג עם התלמידים - גם בשעות הלימוד הפרטניות שלו, גם בשיחות הסיכום בבוקר ואחר הצהריים וגם בשיעורים נוספים, שבהם הוא משמש כמחנך מסייע למורה שמוביל את השיעור.

התלמידים שלומדים במסגרת הפרויקט מהווים כמחצית משכבות הגיל שנכללות בו (ט' וי' - ס"ק), כשהמחצית השנייה לומדת בכיתה רגילה עם מורה. יש קריטריון אחד בלבד להתקבל לפרויקט: רצון התלמיד והוריו. זהו.

למידה מבוססת פרויקטים ובחברותא

בחזרה כמעט עשור אחורה. בתיכון שמקדם כעת מודלים חינוכיים מודרניים אירע אחד ממעשי הרצח המתוקשרים בישראל. תאיר ראדה בת ה־13 וחצי, אז תלמידת כיתה ח' בבית הספר, נדקרה למוות בשירותי הבנות.

רומן זדורוב, שעבד במוסד, הורשע בביצוע המעשה לא לפני שהודה וחזר בו מהודאתו. הרצח המזעזע המשיך להעסיק את החברה הישראלית בשנים הבאות וגם בתקופה האחרונה. באופן טבעי, שמו של התיכון נקשר לאירוע הטראומטי. אם כתוצאה ישירה ואם באופן עקיף, המוטיבציה לשדרג את מעמד התיכון מצד הרשויות האחראיות - המועצה המקומית קצרין והמועצה האזורית גולן - היתה גבוהה מאוד, ובאה לידי ביטוי גם בקידום הפרויקט הנוכחי ובהשקעת תקציבים במוסד.

כדי להשיג את המטרה, התכנס ב־2013 צוות מיוחד שהורכב מהרב משה אגוזי, דמות מוכרת ומוערכת בקהילה המקומית, ומכמה מאנשי סגל ההוראה בבית הספר. חברי הצוות התכנסו פעם בשבוע במשך כשנה וניסחו את המודל שלבסוף קרם עור וגידים והפך לפרויקט גוונים.

את ההשראה ספגו חברי הצוות משני כיוונים כמעט מנוגדים. הראשון הוא מודלים חינוכיים מודרניים שניתן למצוא בעיקר בפינלנד, אך גם בבתי ספר נוספים במערב דוגמת הייטק־היי המוערך בסן דייגו שבארה"ב.

המודל המרכזי ששמו משורבב שוב ושוב לבתי הספר הללו ולאלו שספגו מהם השראה נקרא PBL, או בעברית - למידה מבוססת פרויקטים.

גם כאן בישראל ישנם בתי ספר חלוציים מלבד נופי גולן שפיתחו שיטות לימוד המבוססות על המודל, בהם בית הספר החדש בחולון, רמות חפר בעמק חפר ועין הים בחיפה.

החומר הלימודי הנלמד כפוף להנחיות משרד החינוך, אך שיטת הלימוד שונה בתכלית. לפי מודל ה־PBL, הליך הלמידה מבוסס על פרויקט כלשהו, תוצר המניע את פעילויות התלמיד. הלמידה כרוכה בהשלמת מטלות מורכבות שהתוצאה שלהן היא דבר מוחשי דוגמת מסמך או דגם שעל התלמידים להסביר עליו בפני חבריהם ללימודים, ובדרך זו מטמיעים את החומר הנלמד.

המורה המלווה נמצא שעות רבות מהנהוג עם התלמידים — גם בשעות הלימוד הפרטניות שלו, גם בשיחות הסיכום בבוקר ואחר הצהריים ובשיעורים נוספים, שבהם הוא משמש כמחנך מסייע למורה שמוביל את השיעור צילום: אפי שריר

גם שיטת הציונים שונה, אם כי עדיין לא חופשית לגמרי מהרגלי השיטה הישנה. התלמידים קובעים באופן עצמאי את רמת הקושי שבה הם רוצים ללמוד נושא מסוים: צהוב - הרמה הקלה ביותר, ירוק - דרגת קושי אחת מעל, אדום - רמת הקושי הגבוהה ביותר. הצוות מנסה להימנע ככל שניתן מעריכת מבחנים, אם כי אלו עדיין קיימים במקרים מסוימים. את התעודות עם הציונים החליפו גיליונות מילוליים הכוללים גם רפלקציה של התלמיד על עצמו.

הכיוון השני והשונה שממנו ספג הצוות השראה הוא שיטת הלימוד בישיבות, או בשם המקובל "חברותא". כך מתאפשר לתלמידים בנופי גולן, כפי שנהוג בישיבות, לשבת זה עם זה, לעבור על החומרים יחדיו, לקרוא טקסטים ולדון בהם.

רק שבמקרה הזה לא מדובר רק בתורה, אלא גם בחומרי לימוד רבים ומגוונים. בדומה לנהוג בישיבות או בבתי קפה תל־אביביים, כל אחד בהתאם לעולמו האסוציאטיבי.

הדברים הראשונים שמבחינים בהם בביקור בחלל הלימוד המשותף הם ההמולה, הרעש ותחושת השחרור. עוד לפני שהתלמידים ידעו שהגיע מישהו מהתקשורת, הם זזו ממקום למקום, איישו פינות ישיבה עם מחשבים ניידים שעל מסכיהם הבליחו חומרי לימוד וקליפים של ביונסה ודיברו ביניהם בקול רם.

בבית הספר נפתחו שני חללים של יותר מ־100 מ"ר, ובהם מחיצות הזזה ופינות לימוד, שולחנות נמוכים וגבוהים וכיסאות וספות צבעוניים, שמזכירים בית קפה היפסטרי בתל אביב צילום: אפי שריר

במקום שרר סוג של כאוס מאורגן בתמיכת צוות ההוראה. הדבר הכי רחוק שאפשר לחשוב עליו מכיתת הלימוד המסורתית, זו עם המורה הסטטי ותבניות הלימוד המוכרות.

אבל זה לא אומר שהמשמעת במקום רופפת. סיור קצר עם מנהלת בית הספר טליה הפטקה מגלה כי עם כל הכבוד, מודלים חינוכיים מודרניים לא באים במקום משמעת וסדר.

פה נשלחת תלמידה עם כפכפים להחליף אותם בהנעלה אחרת, ושם זורקת הפטקה הערה על חולצה לא הולמת. ועדיין, רגע לאחר הנזיפות, שגם הן מלוות בחיוך, היא כבר מתחבקת עם כולם ומצטרפת לתמונת סלפי שיוזמת קבוצת תלמידים במרכזו של חלל הלמידה. בכל זאת, צריך להתקדם עם רוח הזמן.

"המורים בבית הספר למדו להיות מנחים, מתווכים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, אבא, אמא וחברים. דרך השיח עם התלמידים הגענו למצב שבו אנחנו מכירים אותם יותר טוב, עם מה הם מתמודדים יותר טוב ופחות טוב", אומרת הפטקה.

בדרך ליצירת מודל עבודה יציב

בכלל, בנופי גולן לא נבהלים מרוח הזמן ומהטכנולוגיה. להרים את ראשו של התלמיד כשהוא שקוע בווטסאפ זו עדיין משימה בכלל לא קלה, אבל במקום למנוע מהם גישה - קרב שהוא הרי כמעט אבוד מראש - הצוות המלמד משתמש בטכנולוגיה דרך חומרי לימוד זמינים באינטרנט וסרטונים ביוטיוב.

גם פייסבוק זמין לגלישה בחלל הלימוד. "אני אוהבת להקשיב למוזיקה בזמן שאני לומדת", מסבירה תלמידה באחת מפינות הלימוד למנהלת הפטקה, שמצדה מהנהנת בהסכמה. כאן זה מותר.

"פרצנו את המרחב הפדגוגי של מורה אחד מול כיתה אחת. פרצנו את המרחב הדיציפלינרי של המקצועות, לא עוד בשיטה המסורתית. פרצנו את מרחב הזמן — לא עוד שיעור של 45 דקות ועוד שיעור והילד לא רץ כמו עכבר מעבדה. יש יום שבו הוא לומד מתמטיקה ומדעים, ויום שבו הוא לומד ספרות ותנ"ך. אנחנו מצפים לעבוד מולם כצוות, מתלבטים מולם וגם טועים מולם", מסכמת הפטקה.

את הפרויקט מלווה מקרוב מתחילת הדרך צוות מטעם המכון לחקר הגולן בראשות ד"ר עירית ששון, מרצה בכירה ממכללת תל חי.

ד"ר ששון מובילה עבודת מחקר שנועדה לבחון את הפרויקט דרך תצפיות וסקרים. לדבריה, המטרה הסופית היא שהמודל המיושם בנופי גולן ישוכפל גם למוסדות חינוך נוספים בגולן, אך רק לאחר שיעוצב ויבשיל סופית.

"ברור לכל שישנו משבר בחינוך ושהשיטות הקיימות לא עונות על צרכים רבים", היא מסבירה, "זה מתבטא בהרבה מאוד דברים, כמו נשירה, חוסר שביעות רצון מצד התלמידים וההורים וציונים נמוכים. שיטות לימוד חדשות דוגמת זו שנלמדת בנופי גולן, המודל הדמוקרטי ולימודים בבית לא מאפיינות רק את ישראל אלא נהוגות כעת בעולם כולו". לדבריה, האתגר הגדול בישראל ובמדינות רבות נוספות הוא להחיל גישות שכאלה על כל בתי הספר בתחומיהן או במרחבים גיאוגרפיים גדולים, דבר שטרם קרה.

ד"ר ששון אינה מתעלמת מכך שאף על פי שעד כה נרשמת שביעות רצון מצד התלמידים וההורים מהפרויקט, ישנה עוד דרך ארוכה עד שיהיה מדובר במודל יציב שניתן להעתיק אותו למקומות אחרים. גם צוות המורים בבית הספר ער לכך, ודברים מסוימים בתוכנית משתנים תוך כדי תנועה, ובאופן שאינו מאוד שכיח במערכת החינוך, תוך הקשבה והשמעה של ביקורת.

כך, למשל, מספרים בבית הספר על החשש שליווה אותם בתחילת הדרך להשתמש בכלים מהעולם החינוכי הישן דוגמת שיעורים פרונטליים ומבחנים. חשש שעם הזמן התפוגג.

כיום נעשה שימוש גם בכלים הללו אך בתדירות פחותה. עניין נוסף שעלה במסגרת הפקת הלקחים כחיסרון מסוים מצד הצוות המלמד, הוא המתח בתוך בית הספר שלא כל תלמידיו משתתפים בפרויקט החדשני. במטרה למנוע מתיחויות שכאלו יעבור גם הריהוט בכיתות שאינן חלק מהפרויקט שדרוג בשנה הבאה.

האתגר הבא ואולי אחד המרכזיים בכלל של הפרויקט עד כה יתקיים בשנת הלימודים הבאה, שבה השכבה הראשונה שהחלה ללמוד במסגרתו תעלה לכיתה י"א, ותתמודד לראשונה עם בחינות הבגרות - שריד למציאות חינוכית ותיקה שספק אם תיעלם בקרוב מנופי גולן ומנופי ארצנו.

אז יבחן הפרויקט בכלים המוכרים לכולם, כלים שלא בהכרח אהודים כל כך על מי שמנסה להנחיל מודלים חינוכיים מודרניים שכאלה.

לאחר הסיור בכיתות ובמשרדה של המנהלת הפטקה מגוללת ד"ר הילי מרום, מחנכת בפרויקט, שהיתה גם חברה בצוות ההקמה, מונולוג נרגש שמסביר את חשיבותו. "אני בת הגולן. למדתי פה בבית הספר. הלכתי ולמדתי בירושלים וחזרתי לכאן עם המשפחה. אנחנו מלמדים מיומנויות חיים ולמידה. איך לעבוד בצוות. עזרה הדדית וערבות הדדית, ומאמינים בתלמידים מאוד ובטוחים בהצלחתם. כל התכנית הזו קמה מתוך אהבה לאזור, לתלמידים ולבית הספר הזה".

מעל ראשה של מרום על הקיר שניצב מול שולחנה של הפטקה, כתובות המילים הבאות באנגלית: "תחלום, תנסה, תעשה טוב". עד כה נראה שהיא וצוותה בדרך לעמוד בכל שלוש ההנחיות הללו.