לא מקצועי
מסלולי הכשרה מקצועית לא מפותחים וחינוך טכנולוגי לקוי בישראל מובילים למחסור בידיים עובדות בתעשייה. למרות צורכי המשק, התקציבים הצטמצמו לאורך השנים ואין תוכנית מגובשת לקידומו. איך זה עובד במדינות אחרות?
רק לאחרונה דיווח “כלכליסט” כי משרד הכלכלה החליט להעביר לידיים פרטיות את חמשת מרכזי ההכשרה המקצועית האחרונים שניהל. למהלך קדמו שנים של קיצוץ זוחל בתוכניות שמציעה המדינה כדי להכשיר עובדים למקצועות שנדרשים בתעשייה ובמסחר. כך צנח תקציב ההכשרות המקצועיות של משרד הכלכלה מ־160 מיליון שקל בשנת 2000 ל־60 מיליון שקל בלבד ב־2015, אף שהאוכלוסייה גדלה ואיתה גם צורכי המשק. במשרד הכלכלה ציינו כי השנה צפוי תקציב ההכשרות המקצועיות דווקא לגדול ב־83%, אם כי במשרד האוצר מסרבים להתחייב כי התקציב המוגדל יישמר גם בשנים הבאות.
הכשרה מקצועית היא אחד המסלולים היעילים ביותר להבטחת תעסוקה: בדו"ח שפרסם ארגון המדינות לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD) ב־2014 על הכשרות מקצועיות, הוא ציין בביקורתיות כי בישראל האחריות לתוכניות ההכשרה המקצועית מפוזרת בין גופים רבים מדי, וכי היעדר גורם מרכזי המתכלל את כל בעלי העניין – מעסיקים, משרדי ממשלה ואיגודים מקצועיים – מונע את פיתוחו של מנגנון יעיל להכשרה מקצועית. קביעה זו באה לידי ביטוי במציאות בשטח, במחסור של ידיים עובדות בתעשייה. נקודת אור שעולה מדו"ח ה־OECD היא שבמקומות בהם קיימות הכשרות מקצועיות בישראל, מרבית בוגרי הכשרות אלו נקלטים במהירות בשוק התעסוקה.
דנמרק
תמריצים כספיים לשינוי תדיר
מבין מדינות האיחוד האירופי, בדנמרק שיעור ההשתתפות הגבוה ביותר של מבוגרים במסגרות של הכשרה מקצועית ולימודי המשך – 56%. הממשלה, התעשיינים והאיגודים המקצועיים מציעים תוכניות בעלות יעדי למידה מוגדרים, שהתלמידים שמגיעים אליהן עברו קודם לכן ייעוץ והכוונה כדי למצוא מסלול מתאים.
נוסף על היותן מסגרות ללימוד מקצוע, חלק מהתוכניות מקנות לבוגריהן גם נקודות זכות אקדמיות, שיכולות להקל עליהם להתקבל בהמשך ללימודים גבוהים בתחום שבו עברו את ההכשרה. חלק מהתקציב שמעבירה ממשלת דנמרק למרכזי ההכשרה המקצועית מתבסס על שיעור התלמידים שמסיימים את ההכשרה ושיעור ההשתלבות שלהם בשוק התעסוקה; כך למעשה היא מתמרצת את המוסדות להישאר עם היד על הדופק בכל הקשור לנעשה במשק.
גרמניה
מנגנון למידה משוכלל
בגרמניה מערכת ותיקה ומושרשת של הכשרה מקצועית, שמשלבת לימודים עיוניים והתמחות במקומות העבודה. בשנה שעברה עלו ההכשרות המקצועיות בגרמניה לכותרות לנוכח ריבוי הפליטים שהגיעו למדינה, רובם חסרי מקצוע. ענקיות תעשייה כמו סימנס הודיעו כי יפתחו מסלולי הכשרה מיוחדים לפליטים ומהגרים שישלבו לימודים מקצועיים עם לימודי שפה ותרבות גרמנית.
ב־OECD ציינו את מנגנון הפיקוח המשוכלל על המגוון הרחב של ההכשרות המקצועיות, המקיף את החברות, הרשויות המקומיות, ממשלות המחוזות ואף הממשלה הפדרלית בברלין. הידע שנצבר באמצעות המנגנון מאפשר התאמה תדירה של אופי ההכשרות לצורכי שוק העבודה. המנגנון אף מוודא שהצרכים קצרי הטווח של המעסיקים אינם עומדים בסתירה לצרכים ארוכי טווח של מערכת החינוך והמשק בגרמניה.
הולנד
ספק העובדים המרכזי למשק
המכללות ובתי הספר להכשרה מקצועית נחשבים לספקים העיקריים של ידיים עובדות למשק ההולנדי, ו־40% מהמועסקים
בו עברו בהם. המסלולים המוצעים אורכים בין שישה חודשים לארבע שנים, וכוללים הן מסלול לימוד מלא והן מסלול לימוד בשילוב עבודה. המכללות, שמאוגדות תחת ארגון גג בשם MBO Raad, מקיימות קשר שוטף עם בעלי עניין במשק ההולנדי כמו מעסיקים גדולים ומשרדי ממשלה, שמשקיעים כ־2.6 מיליארד יורו מדי שנה במערך ההכשרה המקצועית.
שיעור המסיימים את ההכשרות המקצועיות עומד על 93%, אם כי מאחר שאין מנגנון פיקוח אחיד על המוסדות שאחראים להן, התעוררו בתחילת העשור ספקות אשר למשמעות הנתון. בעקבות הביקורת התחייבה ממשלת הולנד להדק את הפיקוח על המוסדות ולהגדיל את מספר הבחינות החיצוניות שעל התלמידים לעבור כדי לסיים את מסלולי ההכשרה.