צריכים קצבת סיעוד? אל תפנו למוסד לביטוח לאומי

מחקר של המוסד לביטוח לאומי מראה עד כמה קשה לקבל ממנו קצבת סיעוד. המחקר, מרתק בכנותו, מוצא כי שיעור הקשישים שקיבלו קצבת סיעוד לאחר שנבדקו על ידי מעריכים מטעם המוסד קטן פי שלושה מאלו שנבדקו על ידי רופא גריאטרי עצמאי.

סניף ביטוח לאומי צילום: טל שחר

המחקר נעשה בעקבות תוכנית ניסיונית שנכנסה לתוקף ב־2012 בכמה מקומות בארץ, ובמסגרתה קשישים בני 80 ומעלה יכולים לבקש הערכה סיעודית בחינם גם מרופא גריאטרי בקופת החולים או בבית חולים. עד אז תביעת סיעוד נבחנה על ידי מעריכה מטעם ביטוח לאומי בלבד, שהיא לרוב אחות במקצועה, וברוב הארץ המצב עדיין כך.

המחקר הנוכחי בודק את הפעימה השנייה של התוכנית הניסיונית, שנכנסה לתוקף לפני שנתיים בשש ערים - ירושלים, באר שבע, טבריה, נהריה, פתח תקווה ורמת גן. הכנסת עוד לא החליטה אם להרחיב את הניסוי לכלל הארץ או לא.

המחקר מצא כי שיעור הקשישים שלא עברו את מבחן הזכאות כשהגיעו לרופא הגריאטרי היה 1.9%. זאת לעומת 22.3% בקרב בני 80–89 שנבדקו על ידי אחיות ביטוח לאומי. 40.7% מהרופאים העניקו לקשישים שהגיעו אליהם את הקצבה המקסימלית (18 שעות מטפלת סיעודית בשבוע למקבלי קצבה בעין, או 2,942 שקל בחודש למקבלי קצבה בכסף), בעוד האחיות העניקו גמלה מקסימלית רק ל־11% מהקשישים. הערכה לקצבה נמוכה יותר (9.75 שעות מטפלת סיעודית בשבוע או 1,594 שקל בחודש) הופיעה בממצאי הרופאים רק אצל 20% מהקשישים שנבדקו, לעומת 47% אצל האחיות.

הסיבה העיקרית לפערים, כותבים מחברי הדו"ח, היא הפער בין מה שהרופאים רואים כ"צורך בהשגחה" לבין איך שאחיות ביטוח לאומי רואות זאת. ב־85% מהבדיקות של המעריכות צוין שאין צורך בהשגחה, לעומת 80% מהרופאים שאומרים שיש צורך בהשגחה חלקית או מלאה.

ההבדל אולי נובע מכך שהרופאים מסתכלים גם על המצב העתידי של המטופל ולא רק על מצבו הנוכחי - כפי שדורש מבחן ה־ADL, אשר קובע אם אדם סיעודי וזכאי לקצבה.

המבחן בודק אם הקשיש שמבקש את הקצבה לא יכול לבצע שלוש או ארבע מתוך שש פעולת בסיסיות (אכילה, רחצה, לבישת בגדים, קימה וישיבה, עמידה ואי־שליטה בסוגרים). אם נמצא כי אינו יכול לבצע פעולות אלו, הוא מוגזר כסיעודי וזכאי לקצבה.