הסופר ועורך הדין עמית ארד: "יש להכריז על סטימצקי כמונופול"

"ההכרזה על סטימצקי כמונופול תאפשר לממונה להתערב כדי למנוע מהלכים דורסניים אשר בסופו של דבר פוגעים ביצירה הספרותית המקורית ובציבור בישראל", כך כותב עורך הדין והסופר עמית ארד לממונה על הגבלים עסקיים פרופ' דיויד גילה. ארד ממשיך לחבר בין עולם הספרות לעולם המשפט. לאחר הבג"ץ שהגיש נגד מפעל הפיס לשינוי תקנון פרס ספיר, כדי שגם סופרים עצמאיים יוכלו להגיש את מועמדותם, פונה כעת ארד לממונה בבקשה שיכריז על סטימצקי כמונופול. המשותף לשני המקרים: טענתו של ארד לקיפוח ספרו "אריות יהודה: סיפורם המופלא של המכבים".

שליטה אנכית מלאה בשרשרת הפעולות

ארד טוען שסטימצקי "הענישה" אותו על החלטתו לא להוציא לאור את הספר באמצעותה. סטימצקי, מתברר, אינה רק רשת חנויות ומרכז הפצה. ב־2011 היא הקימה הוצאה לאור משל עצמה שמוציאה ספרים במימון מלא של המחבר. "באופן זה", נטען בפנייה לממונה, "הפכה סטימצקי לבעלת שליטה אנכית מלאה בכל שרשרת הפעולות - הוצאה לאור, הפצה ומכירה קמעונאית".

סטימצקי משכנעת סופרים באתר שלה להוציא באמצעותה את ספריהם. "הסכנה ברגע הזה היא שספרכם, לא עלינו, ייצא לאור אך יישאר בחושך, לבד, בלי חברים, במחסן המאובק של הוצאת ספרים זו או אחרת, או גרוע מכך — אצלכם בסלון. הוצאת הבית של סטימצקי, רשת חנויות הספרים הגדולה והוותיקה בישראל, יכולה להתחייב להפצת ספרכם ב־145 חנויות הרשת למשך שנה ויותר ולהתחייב לחודש ראשון של תצוגה בולטת על אחת הבמות המרכזיות".

ארד, שניהל מגעים להוצאת ספרו בסטימצקי, העדיף לבסוף לעשות זאת בעצמו. הוא שכר את אמנון ז'קונט וגבריאל מוקד כעורכים ואת ליאור שרף כמפיץ. הספר זכה למכירות טובות, אבל לא בסטימצקי. 85 ספרים נמכרו בחנויות פרטיות, 194 נמכרו בחנויות צומת ספרים ורק 20 בסטימצקי.

חנות סטימצקי. "סכמה שספריכם יישאר בחושך לבד" צילום: הדס אבטליון

לפי פנייתו של ארד לממונה בישראל יש כ־248 חנויות ספרים שמציעות ספרים חדשים. לצומת ספרים יש 94 סניפים, חנויות פרטיות יש כ־28, ולסטימצקי 126 סניפים, יותר ממחצית ממספר החנויות בארץ. ואת הכוח הזה, טוען ארד, מנצלת הרשת כדי לפגוע בסופרים שסירבו להוציא לאור באמצעותה. "מדובר בהתנהלות אופיינית ומגמתית עד כדי הדרה של ספרי הוצאות לאור אחרות וסופרים המוציאים לאור במימון עצמי שלא דרך סטימצקי", כותב ארד לממונה. "הדרה זאת אינה נעשית בפורמליות, שכן לכאורה סטימצקי מזמינה כמות מינימלית מהספרים ולא מפיצה אותם לכל חנויותיה. מדובר בהתנהלות פסולה, מפלה, שגובלת בהדרה".

"בלי בושה", מוסיף ארד, "פונה סטימצקי אל סופרים שלא פרסמו דרכה ומציעה להם הזדמנות נוספת. הח"מ, שהתקשה להאמין בדבר", כותב ארד, "פנה אל הרשת לבירור העניין, ואכן מנהלת הוצאת סטימצקי, הגברת אוולין לוי, אישרה את העניין והציעה לו לשלוח שוב את ספרו לבחינת אפשרות הוצאה חוזרת בסטימצקי תמורת תשלום מהח"מ".

ארד מסכם: "מכל האמור לעיל עולה חשש כבד כי סטימצקי מנצלת את מעמדה בתחום ההפצה והמכירה של ספרי קריאה חדשים לרעה, כשהיא מפלה חלק מהיוצרים והמו"לים ומונעת תחרות ויחס שווים והוגנים - התנהלות הפוגעת ביוצרים, בציבור הרחב ובאיכות היצירה הספרותית בישראל".

הרצל חקק, יו"ר אגודת הסופרים העבריים, שיגר מכתב לממונה ובו הוא תומך בפנייתו של ארד: "תלונתו של עמית ארד מחייבת בדיקה מעמיקה ובמידת הצורך גם אכיפה. יש למנוע מהלכים שפוגעים בתחרות ויצירת מצב של מונופול".

סטימצקי: "המחלקות לא קשורות"

תגובת סטימצקי: "סטימצקי אינה נוהגת להפעיל סנקציות ולהעניש סופרים. בחברה קיימת מחלקת קניינות המקבלת החלטות על כמות ההזמנות במקצועיות, כאמור לפי הערכת המכר של כל ספר, ואין שיקולים מלבד זאת. במקרה הנידון הספר הגיע אלינו ממפיץ בשם ליאור שרף והוזמנו מאה עותקים שלו בהתאם לצפי המכירות. מחלקת הקניינות לא היתה מודעת לעובדה שמר ארד ניהל משא ומתן עם ההוצאה, שכן מדובר במחלקות שאינן קשורות".