סטימצקי: איריס בראל משכה שכר עודף ולא החזירה הלוואה

רשת סטימצקי הגישה לבית המשפט מסמך ובו טענות רבות כלפי המנכ"לית הקודמת איריס בראל, במטרה להדוף את בקשתה למנות בורר שידון בדרישתה לקבל מהרשת בונוס של 2 מיליון דולר. בראל טוענת כי הסכום מגיע לה מתוקף הסכם ההעסקה שלה ואמור להיות משולם לה במקרה שהחברה נמכרת, ואילו סטימצקי הודיעה שאין לה כוונה לשלם אותו משום שהיא עורכת בדיקה מקיפה בעניינה של בראל ומצאה פגמים רבים בתפקודה כמנכ"לית. החברה אף דורשת שתביעותיה של בראל יתבררו בבית הדין האזורי לעבודה ולא בבוררות.

בראל מצדה טוענת כי זו ההוכחה לכך שאין שמץ של אמת בטענות סטימצקי נגדה, שכן אחרת לא היתה מתנגדת לפתרון מהיר של הסכסוך בבוררות.

משיכת שכר גבוה מזה שהוסכם, פדיון ימי חופשה ללא היתר, הלוואה שניטלה ולא הוחזרה והעסקת בני משפחה בשכר גבוה - אלו הם רק חלק ממה שמגדירה סטימצקי בראשות יפית גרינברג (ג. יפית) כ"ממצאי הבדיקה" שערכה בנוגע לבראל.

"עזות מצח וחוסר תום לב"

באחד הנספחים לבקשה מופיע המכתב שנשלח לבראל מסטימצקי בסוף אוגוסט, שבו דוחה החברה את דרישותיה, ולטענת בראל הוא זה שגרם לה לפתוח בהליך משפטי. לעניין הבונוס טענה סטימצקי כי בראל התפטרה מרצונה מתפקידה ולא פוטרה, ולכן היא אינה זכאית לבונוס, שכן הובהר לטענתה במפורש בהסכם שהבונוס לא ישולם במקרה של התפטרות.

גרסתה של בראל שונה - היא טוענת כי היתה זכאית לקבל את הבונוס מיד עם העברת השליטה בסטימצקי, אך הסכימה להישאר בתפקידה שנה נוספת לבקשת החברה, מפני שהניחה בתחילה שמדובר בהצעה כנה שניתנה בתום לב. לפי גרסתה, מהר מאוד היא הבינה שאין רצון אמיתי להמשיך להעסיקה כמנכ"לית, ואף הובהר לה שעלויות העסקתה הגבוהות הן בין הסיבות לכך. בראל טוענת שהביעה מורת רוח מההתנהלות ו"זכתה בתגובה ליחס בוטה ומשפיל", כאשר נאמר לה במפורש "איננו זקוקים לך", והיא התבקשה לפנות את חפציה מחדרה.

המכתב ששלחה סטימצקי לבראל, שעליו חתומה עו"ד שלומית גוטרמן, כולל הרבה יותר מסירוב לשלם את הבונוס. לפי המכתב, סטימצקי "מנהלת בדיקה בעניינה" של בראל, וכי בדרישתה "לתשלום כ־8 מיליון שקל מחברה שאך לאחרונה ניצלה מהליכים בטוחים של פירוק לאחר שעמדה על פי פחת תחת ניהולה של מרשתכם, יש מידה בלתי מבוטלת של עזות מצח וחוסר תום לב".

צילום: יובל חן

גוטרמן מפרטת את ממצאי "הבדיקה הראשונית" שערכה, ובהם כי אף שהחוזה של בראל קבע שכר של 84 אלף שקל לחודש, הרי שמתלושי השכר שלה הסתבר שבאוגוסט 2012 התווסף רכיב חודשי המכונה "מענק" בגובה 16 אלף שקל, מבלי שנמצא תיעוד לכך בהסכם או בהחלטת דירקטוריון. עוד נטען כי במשך ארבע שנים לא נרשם ניצול כלשהו של ימי חופשה לבראל, ותחת זאת נרשם בתלושי השכר סכום פדיון חופשה מצטבר של 625 אלף שקל - לכך התבקשה בראל למסור אסמכתאות, משום שפדיון ימי חופשה במהלך קיום יחסי עבודה הוא אסור.

סטימצקי אף מאשימה את בראל בכך שלקחה הלוואות ללא אישור, ובין היתר 300 אלף שקל שנלקחו ביולי 2013 ואין תיעוד שהוחזרו. טענה נוספת היא שבינואר 2014 הורתה בראל לחברה לשלם לה בונוס של 500 אלף שקל, כשבעת התשלום היה חשש ממשי שהחברה לא תוכל לעמוד בהתחייבותיה כלפי ספקיה ולמעשה היתה חדלת פירעון. כן נטען כי חודשים ספורים לפני שסטימצקי נמכרה הועלה שכרו של חתנה של בראל ב־3,000 שקל לחודש, על פי החלטה של בראל ובשעה שלא ניתנו העלאות שכר כלל בחברה, וכי אחייניתה נשכרה כיועצת חיצונית בסכום של 67 אלף שקל, לביצוע משימה שמחלקת הסחר יכלה לעמוד בה ללא קושי.

"ג. יפית מנסה להטיל בי דופי"

בראל כיהנה כמנכ"לית סטימצקי מ־2006 ועד פרישתה ביולי 2014, בסמוך למכירת השליטה מקרן מרקסטון ליפית גרינברג. היא מיוצגת על ידי עו"ד שמוליק קסוטו ממשרד קסוטו־נוף והראשונה לפתוח בהליך משפטי, כשהגישה בסוף ספטמבר למחוזי בתל אביב בקשה למנות בורר שיכריע במחלוקות בינה לבין סטימצקי. לטענתה, הנספח להסכם ההעסקה, שנערך כשסטימצקי היתה בבעלות קרן מרקסטון, קבע שכל סכסוך יוכרע בבוררות. מלבד הבונוס בגובה 2 מיליון דולר דורשת בראל גם 500 אלף שקל בגין חמישה חודשי הסתגלות, 84 אלף שקל בגין פדיון ימי חופשה והבראה ו־292 אלף שקל בגין מענק חלקי עבור שבעה חודשי עבודה.

עו"ד שמוליק קסוטו אמר ל"כלכליסט": "אילו היה קמצוץ של אמת בטענות של סטימצקי, הם לא היו חוששים כך כך מבירורן בהליך משפטי". בראל מסרה בתגובה: "ג. יפית מתחמקת ממינוי בורר כפי שמחייב ההסכם ומעלה טענות מגוחכות על מנת להטיל בי דופי. אני מאמינה שהצדק ייצא לאור בבוררות בהקדם האפשרי״.