המחלוקת מסביב
בעד פרלמוטר, נגד פרלמוטר, כולם נגד כולם
מבקרי השיטה תוקפים פחות או יותר כל טענה בספר. חלקם מתחילים מוויכוח היסטורי על תזונתו של האדם הקדמון, תוחלת החיים שלו וסיבות המוות ומגייסים ארכיאולוגים כדי לגבש תמונה מקיפה על התזונה וסגנון החיים הקדומים. רופאים אחרים עושים עבודת נמלים ומחפשים פרצות מדעיות במחקרים העיקריים שפרלמוטר מצטט. באחד המקרים רופא צהל כשראה שבמחקר מדובר ב"קשר אפשרי", שבעיניו אינו חזק מספיק להצדיק את האמירות הפסקניות של פרלמוטר. אחרים מצביעים על מחקרים שמצאו את ההפך הגמור מהמחקרים שפרלמוטר ציטט, ומביעים דאגה לגורל הלב וכלי הדם של האנשים שילכו עם הדיאטה עשירת השומנים והכולסטרול עד הסוף.
דיוויד פרלמוטר
הביקורת המטרידה ביותר באה מצד חוקרים שפרלמוטר מצטט. למשל ד"ר רוברט לוסטיג, אנדוקרינולוג ילדים המתנגד לפרוקטוז, הסוכר שבפירות. בראיון ל"אטלנטיק" הסכים לוסטיג שפחמימות טהורות וסוכר עלולים לפגוע במוח, אך סירב להתייחס לטענות של פרלמוטר לגבי הגלוטן והשומנים. "בשום אופן אני לא חושב שגלוטן הוא הפתרון לכל" היה המקסימום שהסכים לומר.
ד"ר דיוויד כץ, אפידמיולוג שמנהל מרכז מחקר באוניברסיטת ייל, היה תקיף הרבה יותר. "אין שום דבר בתזונה הפליאוליתית שאנחנו יודעים שמגן מפני מחלות כמו אלצהיימר, זה מטופש", אמר ל"אטלנטיק". "פרלמוטר צודק בזה שאנחנו אוכלים יותר מדי סוכר ולחם לבן. שאר הסיפור נועד לתמוך בהיפותזה, וזו לא דרך טובה לעשות מדע". כץ סבור שהספר של פרלמוטר מצליח מפני שהוא מיישם באופן מושלם את נוסחת רבי־המכר הבריאותיים: תגיד לקוראים שכל מה שאמרו להם קודם זה שטויות, תדגיש שזו לא אשמתם, תרמוז באופן מעורפל על קונספירציה, תצטט מחקרי מיינסטרים, תמצא שעיר לעזאזל, איפה שצריך תעשה דמוניזציה, תציע פתרון פשוט ותבטיח את הירח והכוכבים.
