מי ישלוט בהון
מאבק הפיקוח על בנקים בארה"ב המוגדרים גדולים מכדי ליפול מגיע לשיא
07:2430.06.11
כמעט שלוש שנים חלפו מאז קריסת ליהמן ברדרס, והקרב על הטיפול במוסדות פיננסיים שנחשבים גדולים מכדי ליפול נמצא בשיאו. המשבר הכבד שאליו נקלעה הכלכלה העולמית לאחר שממשלת ארה"ב אפשרה לליהמן ברדרס לקרוס, ושרשרת חבילות החילוץ שניתנו בהמשך לגופים הפיננסיים הגדולים בעולם, יצרו הבנה: ממשלות יחלצו בנקים שהם גדולים מכדי ליפול ביום פקודה. הבנה זו יוצרת סיכון מוסרי (Moral Hazard) שעלול לתמרץ את אותם גופים לקחת סיכונים גדולים.
פרופ' דניאל טרולו, חבר מועצת הנגידים של הפד צילום: בלומברג
הרעיון לפרק בנקים גדולים מדי ירד מהפרק, והרגולטורים מתמקדים בהטלת מגבלות על יחסי ההון שלהם. במשבר התגלה כי בנקים השתמשו במכשירי חוב יצירתיים כדי לנפח את יחסי ההון שלהם, ולכן החליטה ועדת באזל לניהול סיכונים להתמקד בהטלת מגבלות על הון הליבה - רכיב ההון האיכותי ביותר של הבנקים המורכב מהון מניות ועודפים. תקינת באזל 3 תגדיל בהדרגה את יחס הון הליבה המינימלי שאליו נדרשים הבנקים עד ל־7% ב־2019. בסוף השבוע הודיעה ועדת באזל כי בנקים שיוגדרו גדולים מכדי ליפול יידרשו להחזיק יחס הון ליבה של 8%–9.5%.
פרופסורים נגד מנכ"לים
בארה"ב דורש פרופ' דניאל טרולו, חבר מועצת הנגידים של הפדרל ריזרב, לחייב את הבנקים הגדולים לעמוד ביחס הון ליבה מינימלי משמעותי יותר - 14%. ראשי וול סטריט, שנהנים מהשפעה גדולה בקונגרס, לא מתכוונים לוותר לו. הם טוענים כי הגדלת דרישת ההון המינימלי תפגע ביכולת התחרות של הבנקים האמריקאיים מול בנקים בעולם.
אחת היריבות הגדולות של ראשי וול סטריט היא פרופ' ענת אדמתי מאוניברסיטת סטנפורד (ישראלית לשעבר). באחרונה פרסמה אדמתי מכתב פומבי למנכ"ל ג'יי.פי מורגן, ג'יימי דימון - מהאנשים המשפיעים בוול סטריט ומתנגד בולט ליוזמת טרולו - שזכה להדים נרחבים בתקשורת.
מנכ"ל ג'יי.פי מורגן, ג'יימי דימון צילום: בלומברג אדמתי טוענת כי הדרישה מהבנקים לפעול ברמת מינוף נמוכה יותר ולתת משקל רב יותר להון העצמי במימון השקעותיהם היא הדרך היעילה ביותר לשיפור יציבות המערכת הפיננסית. בניגוד לדימון, שלדבריו כללי באזל 3 "יותר ממספיקים כדי להתמודד עם מצבי לחץ קיצוניים", אדמתי טוענת כי "יש סכנה שדרישות באזל 3 נמוכות מדי ומשאירות את המערכת הפיננסית במצב שביר".
אדמתי שוללת טיעון אחר של דימון, שלפיו אסור לפגוע ברמת תשואה להון מסוימת שהבנקים חייבים להציג בהתאם לציפיות בשוק. "תשואה על ההון מושפעת גם ממינוף ומסיכון. עלייה בדרישות ההון, שתביא לירידה בתשואה להון, לא תפגע בערך ההשקעה של בעלי המניות. זאת מאחר שהדבר ישקף ירידה ברמת הסיכון של ההון שהשקיעו בבנק", אומרת אדמתי.
ארה"ב מסבסדת "מינוף מזהם"
הסובסידיות שמעניקה ממשלת ארה"ב לבנקים - הן באמצעות הטבות מס והן דרך ערבויות שמאפשרות להם ללוות כספים בריביות נמוכות מדי - הופכות את מימון פעילותם באמצעות חוב לאטרקטיבית יותר בהשוואה למימון באמצעות הון עצמי."מאחר שמינוף גבוה מגדיל את הסיכון המערכתי, הסבסוד הממשלתי הוא פרדוקסלי ומעוות", טוענת אדמתי. "זה דומה למצב שבו ממשלה מסבסדת מוצר מזהם כאשר יש אלטרנטיבה נקייה". לפיכך, אדמתי מפצירה בדימון לתמוך ברגולציה שתקטין את רמות המינוף של המערכת הפיננסית ובשינויים שיסירו את יתרון המיסוי שבמינוף על פני מימון באמצעות הון עצמי. אשרי המאמינה.
