"אף פעם לא אמרו לי למה לא התקבלתי. לדעתי זה בגלל לאומנות"

תואר ועבודות זמניות: "סיימתי תואר ראשון בהנדסה חקלאית מהטכניון אבל לא מצאתי עבודה בתחום. זה לא קשור לחקלאות, אלא להנדסה בתחום הניקוז והביוב. היום קוראים לזה הנדסה סביבתית. תוך כדי הלימודים, וגם אחרי,

בשירות המדינה: "ב־2007 הגשתי מועמדות למכרז של עובדי מדינה כמנהל מחלקה במשרד החקלאות. המכרז התאים למה שלמדתי, אבל אחרי שהתחלתי לעבוד שם גיליתי שאין קשר בין המכרז למציאות. זו היתה עבודה פיזית קשה של טכנאי, ולא של מהנדס. אחרי חצי שנה עזבתי".

חיפשתי בתחום שלי: "הייתי בהרבה ראיונות, גם בחברות פרטיות. עברתי מבחנים ובדיקות של מכוני כוח אדם. הייתי מגיע לשלב האחרון ולא מתקבל. אף פעם לא קיבלתי תשובה למה לא התקבלתי. יצא לי לדבר מאוחר יותר עם כמה מהחבר'ה שעשו איתי את המבחנים וגיליתי שהם התקבלו, אף שהם לא סיימו עדיין תואר. אני מאמין שזה היה על רקע לאומני. הם בחנו אותי כדי להגיד - 'הנה, ניסינו ואתה לא התאמת'. כאילו כדי לא לפסול אותי מראש. אבל עדיף היה שלא היו בוחנים אותי אם בכל מקרה אין כוונה לקבל אותי".

אבל מצאתי את עצמי במחשבים: "כיום אני עובד בחברת הייטק קטנה בנתניה שמתמחה בפתרונות הדפסה מאובטחת. התחלתי שם כבודק תוכנה ואחר כך המשכתי לתמיכה. אני לומד כרגע פיתוח תוכנה כי אני רוצה להשתלב בתכנות. היה קשה למצוא את העבודה הזו ואני הערבי היחיד בחברה. אין מה לעשות, בשוק יש קצת אפליה. גם אם היא לא מורגשת מבחינה מקצועית, היא מורגשת בשכר".

סוג של פשרה: "אף שאני אוהב מחשבים יותר, אני רואה בזה עדיין סוג של פשרה. אני מאוכזב שהשקעתי 4.5 שנים ללימודים בטכניון ולא מצאתי בסוף עבודה בתחום".

המסר שלי למגזר: "ללמוד את מה שאוהבים ולא לוותר. החינוך אצלנו במגזר מציב שתי אפשרויות: ללמוד מקצוע בשביל הסטטוס, כמו רפואה, או ללכת לעבודה שחורה וללמוד משהו שקשור בבניין, כמו הנדסה אזרחית. אין ברירה אחרת".