"מעסיקים בהייטק לא רוצים לראות אנשים עם שיער לבן"

יותר משנתיים ללא עבודה: "התחלתי את הקריירה במסלול של ממר"ם ושירתתי ב־8200. אחרי שהשתחררתי עבדתי בחברה שקנתה מוצר למערכות בנקאיות, ויצאתי לשליחויות של שנים בהונג קונג ובסלובניה. לאחר מכן עברתי לסטארט־אפ שעסק בבנקאות, שם בניתי סימולטור שכר. מ־2003 עד סוף 2008 הייתי מנהל פרויקטים בפרטנר. מאז, יותר משנתיים אני לא עובד, למעט פרויקט קצר בן ארבעה חודשים להטמעת מערכות ברבוע כחול".

אין כניסה: "אני מתקשה להגיע לראיונות בגלל הגיל. אני שולח קורות חיים ללא גיל. מתקשרים לבקש פרטים ותאריך לידה, ושם זה מסתיים. גם כשאני כן מגיע לראיון - מסתכלים עליי כמו על חייזר".

קובי גרשון. "מסתכלים עליי כמו על חייזר" צילום: אוראל כהן

ניסיון כעקב אכילס: "בהייטק יש מחשבה מוטעית של פחד מאדם עם ניסיון. המעסיק לא רוצה לראות אנשים עם שיער לבן, וזה לא משנה שאני יכול לנצח את אותו צעיר בתחרויות ריצה ואופניים. יש התנגדות שנובעת מפחד שיהיה לבעל הניסיון מה לומר. לא מסתכלים על יכולת אלא מחפשים פועלים כנועים. אין דרישה למצוינות אלא לשתיקה, העובד לא יאפיל על אחרים. הניסיון זה עקב אכילס של אנשי התוכנה. זה לא קשור לרמת השכר. אם יציעו לבן 35 ולי את אותה חבילת שכר, המעסיק יעדיף אותו".

להזדקן עם ועד חזק: "מה שקורה בהייטק לא קורה במקומות כמו חברת החשמל והתעשיות הביטחוניות, איפה שיש ועד עובדים חזק. גם אותם המדינה רוצה לפרק מהר ולהפוך לעבדים. לכבאי לא יגידו: 'אתה עובד 20 שנה, תפסיק לרוץ לכבות שריפות'. גם כשהולכים לרופא שיניים אנחנו מעדיפים מישהו עם כמה שיותר ניסיון. הייטק זו עבודה שבה בגיל 40 אתה הופך מנכס לנאחס".

לא נראים בסטטיסטיקות: "אני לא הולך להירשם בלשכת התעסוקה מפני שאין להם מה להציע לי. נתוני האבטלה גבוהים פי שניים ממה שהמדינה מציגה. יש לי הרבה חברים במצב שלי שעד לפני עשר שנים היו תותחי טכנולוגיה וחיזרו אחריהם, שיושבים בבית, לא חותמים בלשכה ואוכלים את החסכונות שלהם. יש הרגשה שהמדינה לא עושה מספיק בנושא ושאם יש לך דירה אז יש לך רשת ביטחון. אני לא אלך היום לעבוד בשמירה".