"כשקראתי מודעות דרושים, חשבתי: בלי בגרות מי יסתכל לכיוון שלי?"
בתיה זרדב, אם בית במרכז טיפולי ממושב אחיסמך: אם היה לי כסף הייתי עושה תואר בחינוך. למדתי כל מיני קורסים, אבל הייתי רוצה לקבל ממש תעודה. זה החלום שלי"
השכלה: "למדתי רק עד כיתה י'. הוריי העדיפו שאלמד במקום דתי שבו לא היתה תעודת בגרות. גם המצב הכלכלי היה קשה, ישנו שש אחיות על מיטה אחת. אחיותיי פרצו את הדרך אחריי. לכולן
פרנסה: "אני עובדת כבר שלושה חודשים כאם בית במרכז טיפולי של עיריית רמלה. זה כיף לא נורמלי. התאימו לי בדיוק את מה שאני אוהבת לעשות. כשאני בבית, אני מחכה ליום המחר כדי ללכת לעבודה".
כשהייתי צעירה: "היה לי משק והעבודה העיקרית היתה חליבה, אבל זה לא הניב רווחים. כשהתחתנו לקחנו על עצמנו יותר מדי, נקלענו לחובות שתפחו והיו גם המון הוצאות על הילדים".
היסטוריה תעסוקתית: "עבדתי בכל מיני מקומות, אבל אף פעם בעבר לא קמתי בבוקר עם חשק וסיפוק. כשהייתי מחפשת מודעות דרושים, הייתי פותחת את העיתון עם צביטה בלב - במודעה אחת צריך בגרות, באחרת צריך תואר.
חשבתי לעצמי: מי יסתכל לכיוון שלי בכלל. הייתי סוגרת את העיתון בכאב. גם נושא ההשכלה וגם האכזבות כשלא התקבלתי לעבודה הורידו לי את הביטחון".
תפנית בעלילה: "יום אחד עמדתי בתור לחתום בלשכה לקבלת השלמת הכנסה. תוך כדי שמעתי את רכזת תוכנית 'מפנה' של עמותת 'בעצמי' מדברת עם מישהי. אני די ביישנית, אבל אזרתי אומץ וניגשתי לבקש פרטים".
המהפך: "מחסרת ביטחון הפכתי לאדם עם כוחות. פתאום פותחים לך לא חלון, אלא דלת רחבה. הלכתי לקורס מחשבים, קניתי מחשב וחיברתי אותו לאינטרנט. לא רק בעבודה זו תפנית, אלא בחיים, ברגשות. לא ידעתי איפה אפשר לחפש עבודה חוץ מאשר במודעות בעיתון, והיום אני יודעת שאפשר לחפש גם בגוגל. אני אותה בתיה, אבל יותר מלוטשת".
החלום שלי: "אם היה לי כסף הייתי הולכת היום לעשות תואר בחינוך. למדתי כל מיני קורסים - גישור, גרפולוגיה, מזכירות - אבל הייתי רוצה לקבל ממש תעודה. זה החלום שלי. רציתי שהילדים שלי יהיו עם תארים, שלא יהיו במצב שלי, וכולם למדו והצליחו".
