הבכירים שומרים על נתק

בשבועות הקרובים יפרסמו החברות הציבוריות בישראל את הדו"חות הכספיים שלהן לשנת 2010. מבין מאות העמודים שמכיל כל דו"ח, העמוד הפופולרי ביותר הוא ללא ספק זה שנושא את הכותרת "שכר נושאי משרה בכירה" ומציג את השכר והבונוסים שקיבלו היו"רים, המנכ"לים וחברי ההנהלה הבכירים.

חגיגות

הזוגות הצעירים לא מסוגלים לרכוש דירה במחירי הנדל"ן המאמירים; מחירי הדלק נמצאים ברמות גבוהות מתמיד, כשאין סימני עצירה בדרך להתייקרויות נוספות; מחירי המזון ממשיכים לעלות; וגם מקלחת הפכה בימינו למנהג יקר. מה הקשר בין כל אלה לבין שכר הבכירים, ישאלו מן הסתם הבכירים. אין קשר, יש נתק מוחלט. וזו כנראה גם הבעיה.

הצעת חוק חסרת שיניים

הדיון הציבורי שהביא להקמת ועדת שכר הבכירים בראשות שר המשפטים פרופ' יעקב נאמן החל בסוף מרץ־תחילת אפריל בשנה שעברה, בתקופת פרסום הדו"חות השנתיים ל־2009. אז הובילו את רשימת מקבלי השכר מנכ"ל פרטנר לשעבר דוד אבנר (עלות שכר שנתית של 19.45 מיליון שקל), יו"ר גזית גלוב חיים כצמן (עם 18.8 מיליון שקל) ומנכ"ל בנק מזרחי טפחות אלי יונס (עם 18.2 מיליון שקל).

יו"ר רשות ניירות ערך פרופ' זהר גושן הציג במאי מחקר שמצא כי אין קשר בין תמרוץ מנהלי 100 החברות הציבוריות המובילות בישראל לבין תוצאותיהן הכספיות של החברות וקבע: "יש מנהלים בישראל שמרוויחים יותר ממה שהם שווים"; ח"כ שלי יחימוביץ' (עבודה) וחיים כץ (ליכוד) הזדרזו להגיש הצעת חוק להגבלת השכר של מנהל בכיר בחברה לעד פי 50 משכרו של העובד בעל השכר הנמוך ביותר; וראש הממשלה בנימין נתניהו הקים, במהלך בלימה, את ועדת נאמן, שנפגשה עם שורה של בכירים במשק - החל מיחימוביץ' והחשב הכללי לשעבר ירון זליכה, שתומכים בהגבלת שכר הבכירים באמצעות חקיקה, ועד לבעלי הון כמו מוזי ורטהיים שהתנגדו לכל התערבות חיצונית.

בנובמבר האחרון פירסמה ועדת נאמן טיוטה ל"הצעת חוק שכר הבכירים". הצעת החוק המפותלת הצליחה לבלבל גם את יחימוביץ' שכינתה אותה "מעמיקה, מרחיקת לכת ומשמעותית", אך בשורה התחתונה היא התבררה כחסרת שיניים של ממש ולא כמהפכה שתצליח לדגדג את הארנקים של בכירי המשק.

בניגוד להצעה שהעלה גושן, שביקש להביא את אישור שכרם של חמשת מקבלי השכר הגבוה בחברה ציבורית להצבעה מחייבת באסיפה הכללית, הרי שהצעת החוק של נאמן קובעת כי האסיפה הכללית תצביע רק על "מדיניות תגמול" כללית. לא צריך להתרשם במיוחד גם מחיזוק היכולת של האסיפה הכללית להתנגד למדיניות תגמול, כפי שמסתמן מהתיקונים שמוכנסים בהצעת החוק. אחרי הכל, בהצעת החוק מופיע גם סעיף שמאפשר לחברה, במקרים מיוחדים כמובן, לסטות ממדיניות התגמול שלה.

גם אם נאמן יחליט בסופו של דבר להכניס בהצעת החוק תקרת שכר מחייבת למנהלים בחברות הציבוריות, הרי שאם נתניהו חושב שהמסקנות האלו ימנעו את חזרתו של הדיון הציבורי בנושא שכר הבכירים בשבועות הקרובים - הוא טועה. מבחינת המנהלים הבכירים, לא יכול להיות עיתוי גרוע יותר מהעיתוי הנוכחי לפרסום השנתי של משכורות העתק שלהם - פרסום שרק ידגיש את הפערים ההולכים וגדלים בחברה הישראלית. כך, המחאה הציבורית נגד גובה שכר הבכירים צפויה להתחדש בעוצמה גבוהה יותר מאשר ב־2010.

"נזק חברתי ומוסרי"

על רקע ההתעקשות של ראש הממשלה שלא לסגת מהמתווה הרב־שנתי להפחתת מס ההכנסה ומס החברות - תוכנית שמתגמלת באופן ישיר את בעלי ההון ובכירי המשק והחברות - סביר שאחת הדרישות המרכזיות שתישמע בשבועות הקרובים היא החלת מדרגות מס חדשות על שכר הבכירים הגבוה, סעיף שאינו נמצא בהצעת החוק של נאמן.

כך, למשל, מנכ"ל משרד האוצר לשעבר ירום אריאב הציע לוועדת נאמן להחיל מדרגת מס של 55% על שכר של יותר מ־100 אלף שקל בחודש ומדרגה של 65% על שכר של יותר מ־250 אלף שקל בחודש. על אף שהסיכויים שרעיון כזה יעבור הם אפסיים, מומלץ להקשיב שוב למה שאמר אריאב בהופעתו בוועדה: "שכר הבכירים הגיע לרמות בלתי סבירות, שאינן משקפות את ערך ותרומת המנהלים במשק. הדבר מביא לנזק כלכלי ולנזק חברתי ומוסרי". לא הצעת החוק של נאמן תיתן מענה אמיתי לבעיה הזו.