מה עושות העצמות בלילות?

את העצמות שלנו אנחנו מכירים בעיקר מתצלומי רנטגן, ומהרגעים הנדירים שבהם פצפוץ או סדק גוזרים עלינו כאב נורא וחוסר ניידות. רוב האנשים חושבים עליהן כעל החלק הדומם ביותר בגוף - מערכת התמיכה הפנימית שאמורה לעזור לנו בפעולות התנגדות. הן לא בדיוק איבר, הן אינן פועמות. למעשה, נדמה שהן רק מבנה שתומך בנו מבפנים.

מובן שהן הרבה יותר מכך. העצמות הן בתי החרושת השמורים שבהם מיוצרים תאי הדם החדשים של הגוף והמקרופגים - יחידות החי"ר של המערכת החיסונית. הללו נוצרים במח העצם, ויוצאים דרך המעטה - לא דרך נקבים או מעברים, אלא ממש דרך התאים. תאי הדם הטהורים האלה הם הסיבה שהשתלת מח עצם נותנת לאנשים שסובלים ממחלות דם את הסיכוי לשרוד.

אבל לא רק מח העצם רוחש ודינמי. גם מעטה העצם משתנה כל הזמן - ובכל רגע. התאים שמהם העצמות עשויות אינם סתם "אבני בניין" שקטות, אלא תאים שמרכיבים מערכת שעוסקת בתהליך אינסופי של הרס ובנייה מחדש.

תנועותינו יוצרות לחץ קבוע על העצמות צילום: shutterstock

תנועותינו יוצרות לחץ קבוע על העצמות. הלחץ הזה חיוני, כי בלעדיו עצמותינו היו נעשות שבריריות - כפי שקרה לאסטרונאוטים הראשונים שבילו פרקי זמן ממושכים בחלל, ללא חשיפה לכוח המשיכה. כיום אסטרונאוטים נדרשים לבלות מדי יום כמה שעות בפעילות גופנית אינטנסיבית כדי לשמור על מסת השרירים והעצמות שלהם. מצד שני, הלחץ הזה גם גורם ללא הרף לשחיקה וסדקונים קטנטנים בעצמות.

תאים מיוחדים בשם אוסטאוקלסטים (ביוונית: "שוברי העצמות") לועסים את מערכת השלד שלנו כאשר אנחנו ישנים שינה עמוקה, וגורמים לעצמות "להשתייף" בעדינות מעצמן. במקביל, תאים בשם פיברובלסט (ביוונית זה משהו בסגנון "רוקמי העצמות") פולטים חלבוני סידן קשים, ותאי האוסטאובלסטים ("מנביטי העצמות") מסייעים להניח מחדש את החומר ולארוג את העצם, בתהליך שקצת מזכיר יצירת לבנים. בקיצור – מחר בבוקר העצמות שלכם ייראו קצת אחרת.

התכונה הזאת - דרך אגב - היא הסיבה שהרבה תרבויות הצליחו ממש לעצב את העצמות של בניהן: בני שבט הצ'ינוק בצפון אמריקה ובני הפראקאס בהרי האנדים בדרום אמריקה, למשל, השכיבו את התינוקות שלהם בעריסות מיוחדות שהפעילו לחץ על ראשיהם, וגרמו לצורת הגולגולת להשתנות בהדרגה - להיהפך למאורכת ושטוחה מאחור, או לחלופין רחבה במיוחד. סיבותיהם האופנתיות והדתיות עמם.

יש מקרים שבהם היינו מעדיפים שלא תהיה תחלופה בעצמות. למשל אוסטאופורוזיס, "בריחת עצם", שבה בעיה בתהליך עיצוב העצמות הופכת אותן לנקבוביות, מה שמוביל לגיבנת ושברים. כיום מטפלים באוסטאופורוזיס בעזרת תרופות כגון ביספוספונטים שמעכבות את פעולת האוסטאוקלסטים, וכך מאטות את שיוף העצם ואת אובדנה. הביספוספונטים פשוט משכנעים את תאי האוסטאוקלסטים "לבצע חרקירי". ומובן שזו תרופה בעייתית, כי היא מתערבת בתהליך הטבעי של עיצוב העצם ועלולה להגביר את הסיכון לשברים בטווח הארוך.

מלבד צריכת סידן דרך המזון ושינה של לפחות שש שעות שתאפשר לאוסטאוקלסטים וחבריהם לעשות את עבודתם, הדרך לטפל בעצמות שלנו היא להמשיך להפעיל אותן - להתאמץ, להוציא אנרגיה ולגרום להן להתעייף ולהתחדש.

ואולי בפעם הבאה שאתם נתקלים בהתנגדות בחיים תוכלו להיעזר במחשבה על מה שהעצמות שלכם עוברות על בסיס יומיומי. עוצמה אמיתית נמצאת בנכונות לפרק ולבנות מחדש כל מה שיש לנו.