היכן ההורים לא משפיעים?

אם היתה תוכנית ריאליטי שמטרתה לבחור ביונק חסר האונים ביותר בעולם, התינוקות האנושיים כנראה היו זוכים במקום הראשון. אחת הסיבות לכך היא הראשים הגדולים שלנו. יש לנו מוח שבעזרתו כבשנו את העולם, אבל כדי שבעליו של המוח הזה יצליח להיוולד רוב ההתפתחות של המוח נעשית מחוץ לרחם. המחיר המובן מאליו הוא חוסר האונים. אנחנו נולדים בלי האינסטינקטים ותבניות ההתנהגות שיונקים אחרים נהנים מהם מיומם הראשון, ומפתחים אותם בתקופה שלאחר הלידה, זו שנקראת "הטרימסטר הרביעי". האבולוציה, כנראה, היא שציידה אותנו בנטייה להתרגש למראה יצורים קטנים וחסרי ישע, ובעיקר כשהם שלנו, כדי שבטרימסטר הרביעי והגורלי הזה נהיה בסביבה ונוודא שאין תקלות.

אבל תמיד ייתכנו תקלות, ויש סוג מסוים של תקלות שאינו בשליטתנו. התקלות האלה הן המחיר הנסתר של הלידה עם מוח שלא התפתח עד הסוף, ואחראי להן מנגנון בשם "אפיגנטיקה".

המחקרים ההולכים ונערמים מגלים שבדנ"א שירשנו מהורינו ישנן הרבה תכונות שכלל אינן באות לידי ביטוי. הרבה מההיסטוריה התורשתית של משפחתנו מקודדת בגנים שלנו, ועוברת מדור לדור בלי לבוא לידי ביטוי. הקוד הגנטי שלנו הוא כמו פסנתר ייחודי בעל מאות אוקטבות. המוני גורמים שונים לוחצים על קלידים שונים בפסנתר, והתוצאה, המנגינה, היא אנחנו.

הרבה מההיסטוריה התורשתית של משפחתנו מקודדת בגנים שלנו, ועוברת מדור לדור בלי לבוא לידי ביטוי צילום: shutterstock

רוב הקלידים האלה מנוגנים כבר בהיריון, ובעיקר בתחילתו. אחרים מנוגנים גם אחרי הלידה. למשל, אם את אוכלת הרבה ג'אנק פוד בתחילת ההיריון, גופו של העובר הזעיר מקבל את השדר שבעולם בחוץ יש מזון דל וירוד. האפיגנטיקה שלו תמצא ברצף הגנטי שלו את התכונות שאחראיות על חילוף חומרים אטי וחסכוני, ותפעיל אותן. זה מקור הנטייה להשמנה בקרב ילדים להורים רזים וחובבי ג'אנק פוד. המכניקה של "הנגינה" על הרצף הגנטי, שמגדירה סופית את תכונותינו, קרויה מתילציה: "מתיל" הוא שמם של אטומים שמצויים בתאים, ושכמו פלסטרים קטנטנים חוסמים חלקים בפתיל הקוד הגנטי וכך משאירים אותם רדומים ומונעים מהם להיהפך לתכונות. החלקים שנשארים חשופים הם הם תכונותינו. וכאמור, תקלות – לפני הלידה ואחריה – יכולות להוליד תוצאות לא צפויות.

למשל, תסמונת פראדר ווילי ותסמונת אנגלמן: ב־1 מתוך 10,000 עד 50 אלף לידות מחליטים מנגנוני האפיגנטיקה, בעקבות תקלה או "החלטה אפיגנטית" לא מוסברת, למחוק חלק מכרומוזום 15 של העובר. בתסמונת פראדר ווילי מושתק עותק כרומוזום 15 שהגיע מהאם, ובאנגלמן זה שהגיע מהאב. התוצאה היא שיבושים בתכונות הילדים, ותופעות של לקויות למידה, בעיות ריכוז, התפתחות מינית לא מושלמת – וסימפטום מטריד במיוחד של תיאבון שאינו נשלט ואינו נגמר, ומתבטא בעודף משקל קיצוני ומסוכן. לתופעה הזאת עוד לא נמצא מרפא, כיוון שאינה מחלה אלא ביטוי מכוון של הקוד הגנטי.

בתסמונת אנגלמן ישנן אותן בעיות בלמידה, אך ללא בעיות התיאבון המוגזם. בעבר גם התייחסו לילדים עם אנגלמן כאל "בובות שמחות" בגלל מזגם הנעים. גם הפרעות השינה ובעיות ההיפראקטיביות שילדי אנגלמן נולדים איתן משתפרות עם הגיל.

וזו רק דוגמה קטנה ונדירה לאיך שהחלטות של המנגנונים הגנטיים מעצבות ילדים בלי שלהורים תהיה כל השפעה על כך.

וכאן, שוב, גם חוזרת אותה תעודת ביטוח של האבולוציה - האהבה חסרת התנאים לילדים שלנו. בזכותה כל כך הרבה. הורים מנסים להתמודד כמיטב יכולתם עם אתגרי ההורות, יהיו קשים ככל שיהיו, ויהיו התוצאות אשר יהיו. מתברר שלטבע יש אינטרס שנדאג לחלשים.