"מחסור דרמטי שהולך וגדל בכוח אדם בשירותי הכבאות"

התמונה שמשרטט מבקר המדינה בכל הקשור לכשרות המבצעית של הכבאים היא קשה, לכל הפחות. מחסור דרמטי בכח אדם שרק הולך וגדל, אי-הגדרת תקנים לשעות שגרה וחירום, כבאיות ישנות שחלקן אינן תקניות, מערכות קשר שאינן עובדות ובסיס הדרכה שאינו שמיש. מהתמונה העולה מהדו"ח הקשה של המבקר נותר רק לתהות איך בכלל הצליחו הכבאים להתמודד עם השריפה הגדולה בכרמל.

עוד בדו"ח:

• "הטיפול של ישי הוא כשל שמשמעותו הפקרת האוכלוסייה האזרחית בעת חירום"
  
• "האוצר יצר מצב בלתי-נסבל של מלכוד והיעדר פתרון"
  
• תגובות: "אלי ישי פעל לשדרוג הכבאות הן בחקיקה והן בדרישה תקציבית"
  

עיקר הביקורת מופנית למשרד הפנים, משרד האוצר ולנציב הכבאות, רב-טפסר שמעון רומח. האחרון אמנם פנה מספר פעמים בשלוש השנים האחרונות אל משרד הפנים והתריע על מצוקת כוח האדם בשירותי הכבאות, אך גם נמנע מלעדכן את התקנים הנדרשים לכבאים במצבים שונים בהתאם לגידול ופיזור האוכלוסייה, למרות שהדבר היה בסמכותו.

נכון למרץ 2010 היה בשירותי הכבאות מחסור חמור בכוח אדם לעת שגרה, והמחסור בכוח אדם לעת חירום היה חמור אף יותר. מספר משרות הכבאים בפועל ירד ב-13% מאז 2006 ל-1,195, כאשר התקן עצמו ירד גם הוא ל-1,375 כבאים, ירידה של 10%. שר הפנים, אלי ישי, הודה במכתב למבקר המדינה מחודש מאי האחרון, כי "מספרם היחסי של הכבאים בארץ הוא אכן כרבע ממספרם של כבאים מקצועיים בעולם" – יחס של 1.6 כבאים ל-10,000 תושבים בישראל, לעומת יחס של שישה כבאים ל-10,000 תושבים במרבית מדינות העולם.

ב-2001 נקבע כי במחוזות של פיקוד העורף יוקמו יחידות תגבור של מילואימניקים שיתווספו בעת הצורך לכבאים. לפי התקן, מול כל כבאי יוצב כבאי חייל.

המבקר: "נותר רק לתהות איך בכלל הצליחו הכבאים להתמודד עם השריפה הגדולה בכרמל" צילום: חיים הורנשטיין

מי שקיווה כי ניתן יהיה להיוושע בעזרת אנשי המילואים של פיקוד העורף שהוכשרו לכבאות, המבקר מוציא את האוויר מבועה זו, כאשר הוא מוצא שכבאי המילואים אינם יכולים להחליף כבאים אזרחיים בשל הכשרתם החסרה. כבר אחרי מלחמת לבנון השניה מצא המבקר כי תקן כוח האדם של הכבאים ביחידות התגבור לא עודכן והכבאים הללו לא התאמנו. בנציבות הכבאות טענו כי "ניכר הצורך בהעמקת המיומנות המקצועית; יש צורך בהרחבת פרק הזמן בו משרתים הכבאים הכתומים בשירותי הכבאות, כאשר בכל שנה יגויסו הכבאים לפרק זמן אפקטיבי הכולל אימון ותעסוקה". צה"ל הודיע בתגובה כי הכבאים מתאמנים כל שלוש שנים והסתייג כי "מבנה שירותי הכבאות מקשה על קיום עבודת מטה. זה לא ארגון ארצי בעל היררכיה וכפיפות מוסדרת, הפועל על פי נורמות שירות הנהוגות בארגוני חירום דומים כדוגמת מד"א והמשטרה".

בכלל, שיתוף הפעולה בין פיקוד העורף למערך הכבאות התגלה כפגום. השניים כלל לא קיימו עבודת מטה משותפת, כפי שדורשים הנהלים. קצין הכיבוי הפיקודי של פקע"ר, אל"ם (במיל') משה שמש, מסר למבקר כי "הקשר עם פקע"ר הידרדר מאז מלחמת לבנון השנייה". בפגישה עם צוות הביקורת בינואר 2010 אמר נציב הכבאות כי "מאז מלחמת לבנון השנייה יש התרחקות מתמשכת בין שירותי הכבאות לבין פקע"ר". בפקע"ר האשימו את אותה בעיה מבנית שהוצגה למעלה. מפקד פקע"ר, אלוף יאיר גולן אמר למבקר כי "אין אצלם גורם מרכזי שעימו ניתן לסכם דברים ולהיות בטוח שמה שסוכם יחול לגבי כל שירותי הכבאות בארץ... אין תחליף לכך ששירותי הכבאות חייבים להיות ארגון שיש לו מטה ארצי".

המצב לא טוב יותר לגבי תשתיות תחנות הכיבוי. בספטמבר 2009 כתב רב-טפסר רומח לישי כי "הפערים המיידיים בבניית תחנות עומדים על בנייה של 14 תחנות חדשות והעתקה או התאמה של 8 תחנות קיימות". עד כה, לא חלה התקדמות בבניית תחנות חדשות או שיפוץ מ-98 התחנות הקיימות. גם כאן, מסרו מנציבות הכבאות, המגבלה היא תקציבית.