מה יש בפנים: מי פה אורביטול טריפל אקשן
צטיל־פירידיניום - חומר שבריכוז גבוה הוא רעיל ואף דליק, סודיום מונופלואורופוספט - חומר כימי שמתרכב עם הרוק ומצפה את השיניים בפלואורואפטיט, וטריקלוזאן - חומר חיטוי שמזיק לצפרדעים ודגים
צטיל־פירידיניום
חומר חיטוי שמחסל את חיידקי העששת. בריכוז גבוה הוא רעיל ואפילו דליק, ויש לו ריח לא נעים שמעלה אסוציאציות לדגים ששחו במפרץ מקסיקו. האפקטיביות שלו אינה מוטלת בספק: רופאי שיניים משתמשים בו בזמן טיפולי שורש כדי למנוע זיהומים. אבל רעילותו גורמת לא מעט חששות, ובאיחוד האירופי פתחו בחקירה כדי לבדוק אם צריך לאסור על השימוש בו. המסקנה: אין מספיק מחקרים אמינים כדי להגיע למסקנה. מה שבטוח זה שאת מי הפה האלה לא כדאי לבלוע, ומאוד כדאי להרחיקם מילדים.
סודיום מונופלואורופוספט
כשאנחנו אוכלים משהו מתוק, ובינינו, אנחנו עושים את זה כל הזמן, חיידקי העששת חוגגים על השאריות ומפרישים חומצה שמחוררת את ציפוי השן. הם לא עושים את זה בכוונה, כמובן, אבל ממש כמונו יש בגופם הזעיר פסולת חומצית שהם פשוט חייבים להיפטר ממנה. סודיום מונופלואורופוספט הוא חומר כימי שמתרכב עם הרוק ומצפה את השיניים בפלואורואפטיט - חומר שדומה לאמייל הטבעי של השיניים, אבל חזק ממנו. הוא יכול אפילו לסתום חורים קטנים, ולחסוך מאיתנו ביקורים אצל רופא השיניים.
טריקלוזאן
חומר חיטוי ותיק שגם מחסל חיידקים וגם מונע עובש, ונפוץ בסבונים וחומרי ניקוי. הוא לא מזיק לבני אדם, אבל הוא מהווה חדשות רעות מאוד לצפרדעים וקרפדות, דגים, ודו־חיים רבים אחרים שחשיפה אליו משבשת את פעולת המערכת ההורמונלית שלהם. ייתכן שטריקלוזאן שנשפך עם הביוב לים אחראי להיעלמותם של זני דגים רבים. נוסף על כך, כאשר החומר נחשף לקרינת השמש הוא נהפך לדיוקסין, רעל מרושע שמצטבר ברקמות של דגים ובסופו של דבר מוצא את דרכו לצלחת במסעדה החביבה עליכם.