חקר ביצועים: גיליון הערכה שבועי

פרנקל היא הפרזנטורית המושלמת

הדבר הראשון שמבחינים בו אצל דניאל פרנקל, הקופצת לגובה הישראלית שהעפילה לגמר אליפות אירופה, הוא שהיא יפהפייה. אין כאן ניסיון לגמד את הישגיה - הישגי שיא לקופצת ישראלית - או להכניס אותה לבוקסה הקטנה הזו של "אשה יפה". היא יפה לא רק כי היא יפה, אלא גם משום שהיא עוסקת בספורט שדורש יופי - אלגנטיות, תנועה חיננית ומדויקת וגוף חטוב. בקיצור, פרנקל יכולה להיות פרזנטורית מושלמת, ספורטאית בתחילת דרכה שתזכה לחסות של גוף עסקי ותמכור את כל הקלאסה שלה ושל הענף. בעולם הספורט הישראלי אין השקעות יותר בטוחות ממנה, אבל מה הסיכוי שהמפרסמים השמרנים כאן ישתמשו בה כדי למכור משהו במדינה שמבחינתה ספורט הוא כדורגל משעמם וכדורסל בינוני?

אוריאל דסקל

באלמר מוכר עוגיות

סטיב באלמר צילום: אי פי איי

העולם החדש נפלא של הרשת כבש אותי כשהדפדפנים היו לטאות ומארק צוקרברג היה בעריסה. בשנים האחרונות, אני מודה, התמכרתי - למהירות הגלישה, לזמינות המידע, למגע המלטף של מסכי המגע. ואז באים תחקירים מטרידים על המחיר שאנחנו משלמים ומיד מתחשק לזרוק את כל הגאדג'טס ולברוח להרים נטולי אנטנות. "הוול סטריט ג'ורנל", דינוזאור של עיתונות קלאסית, גילה השבוע איך אתרים פופולריים מוכרים אותנו לחברות הפרסום: הם שותלים במחשבים האישיים שלנו אמצעי ריגול מתוחכמים, שהכינוי המתוק "עוגיות" כבר מזמן לא יאה להם. אפילו מנכ"ל מיקרוסופט סטיב באלמר נכנע ומקל עליהם לרגל אחרינו. הפרטיות שלנו מתפוררת, וזו אולי ההזדמנות האחרונה להילחם על שאריותיה. אם לא נעצור אותם עכשיו, הם יתקעו לנו את העוגיות שלהם בתוך המוח.

יואל אסתרון

וולוו הפסידה לאיקאה

וולוו. עברה לסינית

תראו איך גלגל מסתובב - לפני 30-20 שנה היתה הוולוו השוודית סמל ליוקרה, בטיחות ואמינות. ידעת שהגעת לפסגה כשהנהג שלך הסיע אותך בוולוו. באותם ימים כל דבר שהגיע מסין נחשב לזול, לא איכותי ונוטה להתקלקל. השבוע בלעה חברת ג'ילי הסינית את וולוו השבדית, כשקנתה אותה מפורד האמריקאית. פורד הפסידה את המכנסיים על וולוו - היא קנתה אותה לפני כעשור ב־6.5 מיליארד דולר ומכרה אותה השבוע ב־1.8 מיליארד בלבד, רק כדי לעצור את הפסדי הענק הכרוכים בהמשך הייצור. כך, אחרי שוודקה אבסולוט נמכרה לצרפתים ב־2008 והוולוו נמכרה השבוע לסינים, כל מה שנשאר מהמורשת השבדית המפוארת הוא איקאה, שמראש דגלה בגישה הסינית - איכות ויוקרה זה נחמד, אבל כסף עושים מזול ופשוט.

גבי קסלר

דוידסון בביקור אסטרטגי

צ'ארלס דוידסון, מנכ"ל נובל אנרג'י ושותפו של יצחק תשובה בתגליות הגז, בא השבוע לביקור בזק בישראל. הסיבה הרשמית לביקור היתה ענייני עבודה שוטפים. הסיבה הפחות רשמית, אבל החשובה יותר, היתה הקרב על תמלוגי הגז. בין השאר, דוידסון נפגש עם שר האוצר. בסיום הפגישה טענו אנשי השר כי הוא עומד איתן ודוחה את כל הלחצים, אבל השאלה היא מה באמת קרה בחדר, ובעיקר עד כמה הצליח דוידסון לגייס את תמיכת הממשל האמריקאי. הפוליטיקאים הישראלים לדורותיהם כבר הוכיחו בעבר שכאשר האמריקאים לוחצים בסוגיות כלכליות - הם יודעים להתקפל על חשבון האינטרס הלאומי. צריך רק לקוות שהאמירות הנחרצות של יובל שטייניץ יוכיחו את עצמן גם בעוד חודש־חודשיים, כשרגע האמת יגיע וכשראש הממשלה יסביר לו שלמען עתיד היחסים עם אמריקה - צריך לוותר.

עידן גרינבאום

מאבק מחירי הדירות צריך מנהיג

יותר מ־2,000 אנשים הכריזו בפייסבוק שישתתפו בהפגנה להורדת מחירי הדירות. רק 20 באו. קשה להוציא ישראלים לרחוב, זה לא חדש. הם מסתפקים בלקטר. ובכל זאת, בשנים האחרונות התנהלו כאן כמה מאבקים ציבוריים במישור הצרכני־כלכלי. גם אם הם לא היו הצלחה מסחררת, הם לפחות קרו. וכולם נבנו סביב דמויות מובילות: אליקו אלג'ם בראש מאבק האופנוענים להורדת הביטוח, יואב קריים בראש מאבק הנכים, ויקי קנפו בשם האמהות היחידניות. אם יש סיכוי לשכנע את המדינה לעשות משהו - ויש הרבה מה לעשות - כדי לעצור את התייקרות הדיור ולהציל את המעמד הבינוני, הוא נעוץ בדמות אלמונית אחת שתיקח את המשימה על כתפיה. אפשר לקוות שהיא תמשוך יותר מ־20 אנשים, ושהישראלים יוכיחו שמי שנדפק פעם אחת אולי יכול להיגמל מזה.

שי פאוזנר

דחב"ש שוב חובש כמה כובעים

זמיר דחב"ש

בשבוע שעבר העלה נגיד בנק ישראל סטנלי פישר את הריבית במשק ב־0.25%, ובתוך דקות החל שער הדולר לצלול מטה עד שהשלים ירידה של 1.5% בתוך יממה. פישר, המעוניין בדולר חזק, נאלץ לשלוף מהמחסן את הנשק היחיד והחל לרכוש דולרים, בעוד יועצי התקשורת שלו מפזרים רמזים עבים על נחישותו לשמור על המטבע האמריקאי מהתרסקות. אלא שבינתיים נכנס למשחק שחקן חדש - בנק ברקליס קפיטל, שהמליץ למשקיעים להמר נגד בנק ישראל והעריך כי הדולר יצלול. יועץ התקשורת של ברקליס הוא זמיר דחב"ש, שבמקרה או לא הוא גם יועץ התקשורת של הנגיד. בכובע אחד הוא צריך לסייע לפישר לשמור על הדולר, ובכובע האחר לסייע לברקליס להפיץ את המלצותיו ברבים. ניגוד עניינים כבר אמרנו?

אמנון אטד

לסקר הבכיין התורן

עמוס לסקר צילום: יוסי וייס

היום קשה לזכור מי המציא את השיטה, אבל מנכ"לים רבים מדי אימצו אותה. היא פשוט נוחה מאוד - לא צריך להתאמץ, לחשוב על מהלכים מבריקים, לבנות תוכנית נועזת, לגבש חזון. מנכ"ל חברת החשמל עמוס לסקר הצטרף השבוע למנכ"לי חברות הסלולר, לתשובה ולרבים אחרים והוכיח שוב: את האסטרטגיה השלטת במשק הישראלי לא לומדים באוניברסיטה אלא בגן. קוראים לה בכיינות, והיא דחקה את הרוח האמריקאית שהקפידה לשדר דווקא מצליחנות. בשם הבכיינות נעשים מחקרים, נערכות השוואות ונזרקים מספרים. לפתע הציבור, שחשב שהוא המסכן שמשלם מאות שקלים בחודש על חשמל ועוד כמה מאות על סלולר, מגלה שהספקיות הרבה יותר מסכנות ממנו. הן אולי מתבכיינות, אבל ברור מי בסוף יבכה.

סופי שולמן

בספר "עריסת חתול" של קורט וונגוט מסופר על שיטת הענישה יוצאת הדופן של האי הקאריבי הדמיוני סן לורנצו: העונש על כל העבירות הוא זהה - מוות אלים. התוצאה: רמת הפשיעה בממלכת סן לורנצו עומדת על אפס עגול. הרתעה במיטבה. השבוע, אחרי ששמעתי שראש הממשלה בנימין נתניהו מגדיר את ההחלטה לגרש מישראל 400 ילדי עובדים זרים כהחלטה חינוכית, נזכרתי בוונגוט. אם כבר החליט ראש הממשלה שהוא רוצה לחנך את האוכלוסייה הסוררת, חבל שלא נקט צעדי ענישה רדיקליים יותר. אם היה משתמש בשיטה הפשוטה של סן לורנצו, בתוך זמן קצר בעיית ילדי העובדים הזרים, והעובדים הזרים עצמם, היתה נפתרת.

שאול אמסטרדמסקי