האם נשרוד עוד עידן קרח?

כל עולה שחווה בישראל את הקיץ הראשון שלו ומהגר שחווה בניו יורק את החורף הראשון שלו יאמר את אותו הדבר: "הרגשתי שאני עומד למות". הוא כמובן יסתגל במהרה. רובנו מסתגלים לשינויים במזג האוויר, בין היתר בזכות מנגנון ההתאמה הטבעי של הגוף שלנו. בזכות המנגנון הזה אפשר, אפילו במהלך טיול, להזיע או להרגיש מנוזלים בימים הראשונים, וכעבור עוד כמה ימים להרגיש יותר בנוח.

ההסתגלות למזג האוויר נחשבת, למעשה, לאחד הדברים הכי מובנים מאליהם בחיים. בין אם אנחנו באזורים בעולם שבהם האקלים נחשב ל"מתון" ומתחלק לארבע עונות, ובין אם אנו חיים בבנגקוק, שם האקלים מכונה "בינארי" והשנה מתחלקת בגסות לעונה יבשה ועונה לחה, העובדה שמזג האוויר לא יכחיד אותנו נחשבת לטריוויאלית.

אלא שטווח הטמפרטורות שבו אנחנו חיים הוא צר. האם אנחנו ערוכים לשרוד בעולם שבו הטמפרטורה הממוצעת תגבה או תצלול, למשל, בעשר מעלות? האם נסתגל או ניכחד?

למעשה, קבוצות של בני אדם כבר חוו שינויי אקלים בעבר. התפתחות הגזעים נחשבת למפעל אדיר של האבולוציה שתכליתו חסינות בפני אקלים שונה. לפי הסברה הרווחת, האנושות יצאה מאפריקה, שם, סמוך לקו המשווה, קרינת השמש חזקה ונחוץ עור כהה ורווי מלנין כדי לחסום את הקרניים האולטרה־סגולות המסוכנות. לפי הסברה הזאת, בעלי עור לבן הם "מוטציות" של אנשים שחורים, שהגיעו לאירופה מעוטת השמש. גופם, שזקוק למידה כלשהי של קרינת שמש כדי לייצר את ויטמין D החיוני למערכת החיסונית, הפחית בייצור המלנין, ונולדו להם צאצאים יותר ויותר בהירים.

סגנונות אקלים שונים משפיעים עלינו גם בעקיפין. המלריה פרחה באזור הים התיכון בזכות החום והלחות, האידאליים לגידול יצורונים שמחוללים אותה. גם כאן האבולוציה נכנסה לפעולה, והולידה אנשים עם מוטציות גנטיות שנועדו לשרוד את המלריה. המוטציות האלה עבדו כל כך טוב, עד שצאצאי האנשים הללו עדיין סובלים מתוצאות הלוואי - האנמיה החרמשית שגורמת לתאי הדם לשנות את צורתם בהתקפים קצרים וכואבים, וההמוכרומטורזיס, מחלה שבה מצטבר בדם ברזל, שבסופו של דבר מגיע אל הכבד והמוח. מהמחלה התורשתית הזאת גם אני סובל, וכשאני חושב על הצרות שהיא תעשה לי בעוד כמה שנים אני נזכר בסיבת קיומה: חיסון טבעי למלריה. אלמלא היא, ייתכן שמעולם לא הייתי נולד.

אם ניקלע לעוד עידן קרח או לעידן שבו הטמפרטורות יעלו באופן קיצוני - האם האבולוציה והטכנולוגיה יספיקו לנו כדי לשרוד? נראה שלא צילום: shutterstock

עוד כלי מבית האבולוציה הוא "השומן החום", חומר שמסתתר בתאים ויכול לשמש "תנור נייד" פנימי, שמסוגל בעת הצורך לשרוף חומצות שומן וכך משפר את סיכויינו לשרוד תקופות קצרות של קור קיצוני.

וכמובן ישנה ההתפתחות האבולוציונית של מוחנו הגדול והמורכב, שבעזרתו פיתחנו טכנולוגיות כגון מדורות, בתים, בגדים ומזגנים כדי להתגבר על מוראות מזג האוויר.

אבל אם, במקרה, ניקלע לעוד עידן קרח או לעידן שבו הטמפרטורות יעלו באופן קיצוני - האם האבולוציה והטכנולוגיה יספיקו לנו כדי לשרוד? נראה שלא. התלות שלנו בטכנולוגיה גבוהה מדי, ואם שינויי האקלים יפגעו בתשתיות הטכנולוגיות, ניקלע לצרות. תחשבו על הפסקות החשמל הקצרות שמתרחשות לעתים כשכולנו יושבים עם מזגנים פועלים, ודמיינו שהטמפרטורה בחוץ היתה גבוהה ב־15 מעלות.

הבעיה היא שיש סיכוי שאנחנו בכיוון הזה. החברה שלנו מכורה לדלקי מאובנים, אנחנו משחקים עם הטמפרטורה של כדור הארץ, ובינתיים מדינות העולם לא מראות את הרצון הקולקטיבי הדרוש כדי לבצע את השינויים שיאטו את ההתחממות. הן אפילו לא מצליחות להסכים על תקן מדידה אחיד. האבולוציה עזרה לנו רבות בעבר. חבל להקשות עליה הפעם.