מה יש בפנים: מריחואנה
כל זה בג'וינט אחד - זפת, חומר הגורם לאופוריה ואפילו הגז הרעיל ששימש את הנאצים
טטרה־הידרו־קנבינול (THC)
צמחים רבים מייצרים כימיקלים כדי להתגונן מפני חרקים, ולעתים יש לכימיקלים האלה השפעות מפתיעות על הביוכימיה האנושית. ובתחרות מול הניקוטין והקפאין, ה־THC זוכה בגדול. הוא מסוגל לגרום לאופוריה, לבלבל את תחושת הזמן, לדכא דלקות, לפגוע בזיכרון לטווח קצר, לעורר תיאבון, להפיג בחילות, להקל על אלרגיות, למנוע התקפי אפילפסיה, לשפר את טעמו של מזון ולשכך כאבים. החומר בודד לראשונה ב־1964 על ידי מדענים במכון ויצמן, ובהם רפאל משולם שזכה בפרס ישראל על תגליותיו בתחום.
מריחואנה. מונע התקפי אפילפסיה צילום: shutterstock
עטרן (זפת)
לנשום עשן זה תמיד רעיון רע, בין השאר בגלל העטרן - חומר שחור ודביק שמצטבר בריאות, ממית אותן וגורם לסרטן. בכל הנוגע לעטרן, הטענות שמריחואנה מזיקה פחות מטבק אינן נכונות. המריחואנה מכילה יותר זפת. מצד שני, צרכני מריחואנה מעשנים בממוצע פחות מצרכני סיגריות.
קנבידיול
נוסף על THC, קיימים כ־11 חומרים ששייכים למשפחת הקנבינואידים. ריכוזיהם השונים הם הסיבה להבדל העצום בהשפעותיהם של זני המריחואנה הרבים. העיקרי שבהם, הקנבידיול, אינו מטשטש או מבלבל, אבל הוא מרגיע, נוגד חרדות, ומונע את השפעותיו הפחות נעימות של ה־THC. חוקרים גילו שהקנבידיול מסוגל לעזור לחולי סוכרת, להקל על מחלות פסיכיאטריות שונות, ואפילו לעכב את התפשטותם של תאים סרטניים.
מימן ציאנידי
הגז הרעיל ששימש את הנאצים תחת המותג "ציקלון בי". הגז הזה נמצא בעשן המריחואנה, כמו גם בעשן של טבק ומדורות, וכששואפים ממנו הרבה הוא גורם לתופעות לוואי לא נעימות. ציאניד נמצא באופן טבעי גם בחרצנים של פירות רבים, ומי שישתדל מאוד יכול להגיע למינון קטלני גם מאכילת זרעי תפוח.
