מאחורי המספרים: קלישאות השכר
הגופים המוסדיים נוהגים להתבטל מול עסקאות שבהן לבעל השליטה יש עניין. אם גם בענייני השכר תשלוט הפוליטיקה של הביצה המקומית, ההצעה של גושן לא תשיג את מטרתה
בעל שליטה בכמה חברות ציבוריות שעמו שוחחתי בשבוע שעבר ידע להסביר לי בדיוק מדוע שכר הבכירים משתולל: "מאז שהתחילו לפרסם את טבלאות השכר, המנכ"לים התחילו להשתגע. כל אחד מיד שוכח כמה הוא מרוויח. כל מה שמעניין אותו זו ההשוואה למקבילים שלו".
בדעה הזאת מחזיקים מרבית
בכל קורס ראשוני בסטטיסטיקה מוסבר כי כדי לבדוק קשר בין שני משתנים יש להשאיר את האחרים קבועים. הדבר האחרון שניתן לומר על המשק הישראלי הוא שב־12 השנים האחרונות הוא נותר קבוע; מספיק להביט בשורה של מהפכות טכנולוגיות, שירותיות ומבניות שהתחוללו כאן כדי להבין שפרסום חמשת מקבלי השכר הגבוה כנראה תרם לעליית השכר, אך כל ניסיון להלביש על הפומביות הזו את כל התיק הכבד הזה הוא פשוט לא נכון.
דרוש מיעוט אמיץ
זו לא האקסיומה היחידה המשתלטת היום על השיח הציבורי בנושא שכר הבכירים: "האופציות הן רק עניין חשבונאי, זה לא כסף אמיתי" היא אחת מהן. כתבת "כלכליסט", נעמה סיקולר, בדקה את שכרם של עשרת מקבלי השכר הגבוה במשק וניפצה את התזה הזו. אופציות הן לא עניין חשבונאי. בסופו של יום חלק לא מבוטל מהאופציות האלה מבשילות לכסף מזומן שיושב בנחת בחשבון של המנכ"לים הבכירים במשק.
טענה נוספת מתייחסת לפתרון של יו"ר הרשות לבעיית שכר הבכירים. זה מציע להעביר את ההחלטות על שכר הבכירים באסיפות הכלליות של החברות הציבוריות ומתן כוח לבעלי מניות המיעוט. הבדיקה שלנו מעלה כי הפתרון הזה אולי יעיל, אבל עד שיניב פירות יעברו כמה שנים טובות. הסכמי השכר נקבעים לתקופות ארוכות של חמש שנים ויותר, ולפחות בקרב עשרת מקבלי השכר הגבוה יחלפו כמה שנים עד שההסכמים שלהם יעלו שוב על שולחן הדיונים של האסיפה הכללית.
המתכונת של זוהר גושן אמנם עדיפה על המצב הקיים, אך השאלה היא האם יש כאן מיעוט אמיץ המסוגל להתעמת עם עדת היועצים והלוביסטים הפועלים מטעמו של בעל השליטה בעסקאות שבהן יש לו אינטרס? המציאות מוכיחה שלא. הגופים המוסדיים נוהגים להתבטל מול עסקאות שכאלה משיקולים בצתיים שבהם מתאפיין שוק ההון המקומי: בפעם הבאה שהם ירצו להשתתף בעסקה שאותה יפיק בעל השליטה, הוא יבדוק אם ידעו להצביע נכון. אם גם בענייני השכר תשלוט הפוליטיקה של הביצה המקומית, הרי ההצעה של גושן לא תשיג את מטרתה.
לדבוק בעקרון היחסיות
מה שצריך לעשות כדי להתמודד עם מפלצת השכר הוא להמציא מפלצת שתתמודד עמה, בשני מישורים עיקריים: הנחיות רגולטוריות על הגופים המוסדיים והתעשתות של בעלי השליטה בחברות הציבוריות. מספיק שגושן והמפקח על שוק ההון ישלבו ידיים ויחייבו את הגופים המוסדיים לדרוש מהחברות חוות דעת שכוללת עיקרון פשוט ובסיסי: עקרון היחסיות.
האם המנכ"ל הנבחר הצליח השנה יותר ממתחריו או שהוא נהנה מרוח גבית כללית של המשק? הימור שלנו: 80% מהמקרים יראו שביצועי מקבלי השכר הגבוה לא היכו את מתחריהם בפער המצדיק תגמול חריג. יש אין ספור כלים למדוד מנכ"לים בצורה הזו (תשואה מתוקננת על ההון העצמי, מדדי רווחיות חכמים וכו') אלא שזה כנראה לא ממש מקובל על בכירי מנכ"לינו וברור למה.
עיקרון זה, עם איסור על אישור הענקת אופציות במחיר הנמוך ממחיר הבורסה, ותגמול על בסיס טווחי זמן של שלוש שנים ומעלה, עשויים לתת פתרון אמיתי להשתוללות השכר.
