יועצי התקשורת: רוקדים על כל החתונות

היועץ האסטרטגי אלי קמיר חשוד שהציע הצעה מפתה לנשיאת בית המשפט המחוזי בדימוס הילה גרסטל — להתמנות לתפקיד היועצת המשפטית לממשלה. החשד הוא כי בתמורה גרסטל היתה אמורה לדאוג לסגירת תיק נגד שרה נתניהו.

כל אנשי תיק 4000 - הנחקרים, העדים והקשרים ביניהם 

מי ששלח את קמיר להציע את ההצעה הנלוזה היה ניר חפץ, יועצה של שרה נתניהו. חפץ הוא יועץ שרוקד על כל החתונות. רגע אחד הוא מייעץ למפלגת הליכוד, רגע אחר למשפחת נתניהו, בין לבין הוא מייעץ לגופים עתירי הון במשק. בכדורסל קוראים לזה אול־אראונד פלייר.

גם קמיר הוא כזה. פעם אחת הוא מקבל חוזה מטורף של 1.2 מיליון דולר בבזק, שבעל השליטה שלה הוא שאול אלוביץ', מקורבו של נתניהו. פעם שנייה, השותף של קמיר במשרד היה הסוקר של נתניהו. פעם שלישית, קמיר מציע הצעה מגונה לגרסטל, שאותה הוא מכיר באופן אישי ושבמקרה סוגרת לנתניהו את הפינה. הכל במקרה. הכל לכאורה.

אלי קמיר וניר חפץ. מאעכרים תמיד יהיו, גם בתחום של ייעוץ תקשורתי. אבל צריך לעשות בעולם הזה סדר ולהחיל בו הפרדה חוקית צילום: אוראל כהן, יריב כץ

לפרק את הכוח המוגזם של היועצים

היועצים האסטרטגיים הם מלכי הערבוב הבוחשים בשלטון ובהון. אלו שהמשרד שלהם בנוי מחומות סיניות המפרידות בין עיסוקיהם הפרטיים לעיסוקיהם הציבוריים - ובסוף מציעים הצעות מגונות לפקידי ציבור ומקבלים חוזים שמנים מהסקטור הפרטי, שאיכשהו בסופו של דבר, מנהל מערכת יחסים חברית עם השלטון בעצמו.

מאעכרים תמיד יהיו, זה טבעו של עולם. אבל אפשר וצריך להציע לעשות גם בעולם הזה סדר בסיסי.

להפסיק להסתמך על החומות הסיניות ועל הסכמי ניגודי העניינים ה"חמורים" במשרדי היועצים, ולהחיל הפרדה חוקית. מי שרוצה לייעץ לשלטון - תפאדל. מי שרוצה לייעץ להון - תפאדל. לשניהם אי אפשר.

מדוע מה שנכון בראייה המשקית־עסקית, הפרדה בין אחזקות פיננסיות לאחזקות ריאליות, אינו נכון בשוק הייעוץ התקשורתי? בשני המקרים ההפרדה נועדה לפרק כוח מוגזם. פרשת 4000 על הסתעפויותיה, להם אחראיים בעיקר יועצי התקשורת, מוכיחה שגם את כוחם צריך להגביל.

ניגוד עניינים מתובל בהרבה כסף

סיפור שהיה כך היה: מאבק שליטה בשוק ההון בחברה ציבורית אילץ את הבעלים לשכור שירותי ייעוץ אסטרטגי של אחד היועצים. אלא שאותו יועץ, במקרה כמובן, הוא גם המייעץ של גוף מוסדי גדול. איכשהו יצא שאותו גוף מוסדי היה מאד אקטיבי לטובת הבעלים.

זה כמובן לא אומר שום דבר. יכול להיות שגם ללא האינטרס הכפול של היועץ האסטרטגי הגוף המוסדי היה פועל באותה צורה. בכלל סביר להניח שכפל הכובעים הזה לא היה ידוע לגוף המוסדי. ובכל זאת ניגוד העניינים הזה המתובל בכל כך הרבה כסף הוא מתכון בטוח לטעויות.

אי אפשר למנוע את חופש העיסוק של יועצי התקשורת. התפקיד הזה נסמך לא מעט על קשרים שנבנו לאורך שנים. הקשרים האלו נשמרים והולכים הלאה לתפקיד הבא של המקושר. זו העבודה.

הפרדה שכזו בין ייעוץ תקשורתי לסקטור הממשלתי לבין ייעוץ תקשורתי לסקטור הפרטי לא תמנע ממי ששולח אותם להמשיך ולנסות לרקום עסקאות אפלות. אבל זה בהחלט יכול להערים קשיים בדרך. או לכל הפחות לגרום ליועצי התקשורת להפסיק לעשות את מה שהם עושים מהמקפצה.