פרויקט "כלכליסט": מה באמת יקרה לשכר הבכירים ביום שאחרי ועדת נאמן?
הצעתו של יו"ר רשות ניירות ערך להעביר את אישור שכר הבכירים לאסיפת בעלי המניות לא מאפשרת פיקוח על חוזים ארוכי טווח או כאלה שאינם מוגבלים בזמן. בתוך כך מגלה בדיקת "כלכליסט" כי עלות שכרם של הבכירים היא "כסף אמיתי" ברובה ולא תרגיל חשבונאי כפי שטוענים חלקם
שיחות סלון, שיחות אקראיות במקומות העבודה, במסדרונות הכנסת ופרסומי העיתונות הכלכלית, כולן עסקו לא מעט בשבועות האחרונים בשאלת שכר הבכירים במשק.
לאחר שאופציית החקיקה ירדה מהפרק מטעמי חוסר יעילות, התמקד השיח בשני נושאים עיקריים. הראשון, מידת היעילות של הצעת יו"ר רשות ניירות ערך זוהר גושן, להעביר את הפיקוח על השכר לאסיפת בעלי המניות של החברות הציבוריות. השני, האם באמת לוקחים הבכירים הביתה סכומים הזויים או שמא מדובר (כטענת חלק מהכוכבים ברשימות) בביטוי חשבונאי בלבד לחבילות האופציות.
"כלכליסט" בחן את חוזי העסקתם של עשרת מקבלי השכר הגבוה בשנת 2009, ומצא כי הצעתו של גושן, שעל פי ההערכות ועדת נאמן עתידה לאמץ, לפיה רוב מיוחד באסיפת בעלי המניות יידרש לאשר את חבילות השכר, היא אמנם ההצעה בה תלויות כרגע מרבית התקוות.
| קנייה חזקה | קנייה | המתן | מכירה | מכירה חזקה |
אולם, בחינת חוזי העסקת הבכירים מלמדת כי ההצעה לא מתמודדת עם שאלות רבות שעולות מחוזי העסקה וממבנה גרעיני השליטה בחברות הציבוריות. למשל, לא עם חוזים לפרק זמן בלתי מוגבל שבהם מחזיקים מנהלים רבים שלא יגיעו לאסיפת בעלי המניות לעולם, וגם לא עם חוזים ארוכי טווח לארבע או חמש שנים שבהם מחזיקים חלק מהבכירים היום.
גושן רוצה לעורר את הגופים המוסדיים בישראל להתנגד להסכמי שכר מטורפים, אולם כלל לא ברור כיצד הוא ידרבן אותם גם לנעוץ שיניים ולהשתולל כאשר חברה רוצה "לגנוב" את המנכ"ל המוכשר והמתוגמל של החברה המתחרה, או כאשר מדובר בשכרו של בעל השליטה המוערך של החברה.
בעניין השאלה האם מדובר ב"כסף אמיתי" מצאנו כי חבילות השכר כמעט בכל המקרים הן לא חשבונאות צרופה. אלה כוללות הטבות אדירות למקבליהן - ובמזומן.
מלבד שכר חודשי נדיב, מקבלים בחלק מהמקרים בכירי המשתכרים גם החזרי הוצאות ושלל מענקים כיד הדמיון הטובה על מנסחי ההסכמים. כך הם נהפכים למיליונרים, ומנסים במקביל לשכנע אותנו שמדובר בסך הכל בתרגיל חשבונאי.
דוד אבנר
האם המודל של גושן יגביר את הפיקוח על שכרו דוד אבנר?
בינואר 2007 מונה דוד אבנר למנכ"ל פרטנר. עם רכישת השליטה על ידי אילן בן דב בשנה שעברה נמסר כי ימונה לסגן יו"ר, אך המינוי טרם הבשיל. ההערכות הן כי הוא עתיד לעבור בקרוב לקבוצת דלקשל יצחק תשובה.
החוזה המקורי של אבנר בפרטנר, שלא היה מוקצב בזמן, חושף קושי בהצעתו של יו"ר רשות ני"ע לפיקוח על השכר. גושן מציע כי תנאי השכר יאושרו באסיפת בעלי המניות ברוב מיוחד. אולם חוזים חתומים ללא מגבלת זמן, כמו במקרה של אבנר, לא יובאו בהגדרה לאישור מחודש בחברה ולכן ממילא גם לא יעברו את אסיפת בעלי המניות.
כמו כן, פרטנר היא דוגמה לחסר נוסף במודל של גושן. פרטנר, עד לאחרונה חברה דואלית שלא בשליטת חברה ישראלית, לא היתה חייבת בפרסום נתוני השכר ולכן גם לא היתה כפופה לפיקוח. רק עם רכישת השליטה על ידי בן דב נחשף השכר של אבנר דרך דו"חות סקיילקסשבשליטת בן דב, שהזניקה את אבנר לצמרת מקבלי השכר. יתר החברות הדואליות בישראל, למשל אלביט מערכות, נמצאות בטריטוריה לא מושגת מבחינת הרשות ולא כפופות לחובת פרסום השכר.
כמה מהשכר מגיע בסוף היום לכיס של אבנר?
דו"חות סקיילקס לסיכום 2009 חשפו כי הבוננזה האמיתית של אבנר טמונה בשלל מענקי ענק שקיבל ועוד יקבל, לאו דווקא בתוכנית האופציה הנדיבה או במשחקים חשבונאיים. הטבות המזומן שלו כוללות שכר חודשי 133.8 אלף שקל, מענק של 4 מיליון שקל בגין שנת 2009, השתתפות של 29 אלף שקל בשכר הדירה ומצנח זהב של 12 חודשי עבודה, דהיינו 1.6 מיליון שקל.
לכל אלה, עוד לפני תוכנית האופציות, מתווספות תוכניות שימור מאוד מתגמלות ובמזומן בסכומים של כ־15 מיליון שקל. במסגרתן קיבל אבנר כ־3.8 מיליון שקל בגין שנת 2008 ואותו סכום על 2009 ועל 2010. סכום דומה נוסף קיבל בעת הודעת הפרישה שלו מתפקיד המנכ"ל, לרבות בגין התחייבותו שלא להתחרות בחברה.
אבנר גם יקבל מענק פרישה של 1.1 מיליון שקל ועוד מענק נוסף של בעלת השליטה הקודמת. על רקע המענקים הללו מחווירות האופציות של אבנר ל־0.83% ממניות פרטנר, אף שגם בהן מגולמת הטבה משמעותית. הסכם שכרו קובע כי עם פרישתו תוקדם הבשלת האופציות על פי תוכניות שלא ניתנו למימוש.
חיים כצמן יו"ר גזית גלוב צילום: שאול גולן
חיים כצמן
האם המודל של גושן יגביר את הפיקוח על שכרו של כצמן?
חוזה ההעסקה בין גזית גלוב לחיים כצמן נחתם לפני יותר מעשור בפברואר 2000, ומאז הוא מתעדכן מדי שנתיים. מועד החידוש הבא של ההסכם הוא ספטמבר 2011. הסיכוי שאסיפת בעלי המניות תשנה את הסכם העסקתו של בעל השליטה המוערך באופן שירע את מצבו הוא נמוך. על כך מלמדים העדכונים הלא תכופים של הסכם העסקתו.
לכך ניתן להוסיף את הסיכוי הסביר שגם בעלי המניות הלא נגועים לא יגידו לא לבעל השליטה הכל יכול ולאיש שחתום על הפיכתה של החברה לאימפריה. נוסף על כך, גזית אינק של חיים כצמן ודורי סגל מחזיקה ברוב מניות גזית גלוב - 63.7%.
בשלושת עדכוני השכר של כצמן לא השתנה מודל העסקתו: שכר בסיס, מענק מבוסס רווח ואופציות. בעדכון האחרון היה זה כצמן שיזם את שינוי ההסכם על רקע המשבר הכלכלי, וקבע כי לצורך חישוב המענק שלו לא יובאו בחשבון שינויים בשווי נדל"ן להשקעה.
גם תאריך התפוגה הנוכחי של ההסכם מבטיח כי תעבור עוד שנה וחצי לפחות עד שסוגיית הפיקוח על שכרו של תעלה לדיון באסיפה הכללית.
כמה מהשכר מגיע בסוף היום לכיס של כצמן?
5% מהרווח הנקי של החברה - זהו המענק השנתי שמקבל חיים כצמן בעשור האחרון.
מה שאולי התאים לסדרי הגדול של גזית גלוב בשנת 2000 בוודאי גדול על גזית גלוב של שנת 2010, מעצמה נדל"נית עם יותר מ־600 נכסים בעשרות מדינות. גם פוטנציאל הרווח הנקי של החברה צמח בהתאם מעשרות מיליונים ל־1.1 מיליארד שקל ב־2009.
כך שכרו של כצמן נהפך מפלצתי, אך דומה שגם הוא מבין את העיוות שיוצר מודל התגמול שלו: בשנה האחרונה ויתר על מענק עצום של 47.4 מיליון שקל, מה שלא מנע את התברגותו למקום השני בטבלת מקבלי השכר
אלי יונס. ויתר על הבונוס לטובת תוכנית אופציות צילום: יובל חן
אלי יונס
האם המודל של גושן יגביר את הפיקוח על שכרו של יונס?
בנובמבר 2008 חתם מזרחי טפחות על הסכם העסקה חדש עם המנכ"ל אלי יונס לחמש שנים וארבעה חודשים עד אפריל 2014, מדובר בחידוש הסכם שעליו חתם יונס עם הבנק ב־2004 עם תחילת העסקתו. כך שיעברו עוד כארבע שנים עד שהאסיפה הכללית של הבנק, אם בכלל, תידרש לסוגיית שכרו של יונס על פי המתווה המוצע על ידי גושן.
כמה מהשכר מגיע בסוף היום לכיס של יונס?
אלי יונס הוא ההוכחה הצרופה לכך שאופציות הן לא חשבונאות בלבד ולכך שבמקרים מסוימים נפגש מקבל האופציות גם עם הכסף, במקרה של יונס מדובר בהרבה מאוד כסף. הסכם ההעסקה מסוף 2008 קובע כי יונס יקבל בחמש מנות אופציות ל־2.5% ממניות הבנק במחיר מימוש של 21.18 שקל, 10% מעל מחיר המניה בעת חתימת ההסכם.
השווי הכלכלי של האופציות (בלאק ושולץ) נאמד ב־38.6 מיליון שקל. לפני חודשיים מימש יונס 1.1 מיליון אופציות והמיר אותן ל־445 אלף מניות ששווי השוק שלהן הוא 15.8 מיליון שקל. בינתיים הוא מחזיק ביותר ממיליון מניות נוספות מתוכנית האופציות הקודמת שלו שניתנה בחוזה העסקתו הקודם משנת 2004.
עם חידוש חוזה העסקתו בסוף 2008 העדיף יונס לוותר על מרכיב הבונוס המובטח לטובת תוכנית האופציות, מהלך שהתברר כמאוד כלכלי בעבורו. החל מהמחצית השנייה של 2009 ועד סוף מרץ 2010 מכר יונס מניות של מזרחי טפחות ונפגש באופן ישיר עם 60 מיליון שקל פרי תוכניות האופציות שלו.
סכומי המימושים הללו בתוספת שכר חודשי בעלות של 210 אלף שקל הופכים את יונס לאחד השכירים העשירים ביותר במדינה ולמושא לביקורת ציבורית רבה, ומוכיחים שאופציות לפעמים נכנסות לכסף ולא נותרות הטבה שרישומה חשבונאי בלבד.
אייל לפידות
אייל לפידות. מנכ"ל הפניקס צילום: אבי ולדמן האם המודל של גושן יגביר את הפיקוח על שכרו של לפידות?
במרץ 2009 אישר דירקטוריון חברת הביטוח הפניקסאת הסכם השכר של המנכ"ל אייל לפידות. ההסכם נחתם לחמש שנים, כך שלפני יוני 2014 ממילא לא תידרש הפניקס לדון בתנאי העסקתו וממילא גם אם תתקבל הצעת יו"ר הרשות לא יגיע העניין להכרעת אסיפת בעלי המניות.
במקרה של לפידות, תפקידו הקודם כמנכ"ל דלק ישראלמחדד בעיה נוספת בהצעה של גושן: כאשר מנכ"ל עובר בין תפקידים ניהוליים בין שתי חברות שבשליטה דומה, ספק עד כמה בעלי המניות יוכלו להתנגד לתנאי העסקתו בחברה החדשה ולהרע אותם ביחס לתנאיו בחברה הקודמת.
עם עלות שכר של 36 מיליון שקל ב־2007 בדלק ישראל, בואו נראה את השליש הלא נגוע של הפניקס נותן ללפידות תנאים פחותים מאלו שקיבל כמנכ"ל דלק ישראל. שכרו של מחליפו בדלק ישראל דוד קמיניץ - בעלות של 4.6 מיליון שקל בשנה - מלמדת על הקושי בשינוי סדרי עולם של שכר גבוה.
כמה מהשכר מגיע בסוף היום לכיס של לפידות?
לפידות הוא היחיד מבין מנהלי חברות הביטוח שהתברג השנה ברשימת עשרת מקבלי השכר הגבוה. חבילת התגמול שלו כוללת הרבה מאוד כסף במזומן למעט מנה נדיבה של אופציות (2.5%) ממניות הפניקס. תחילה היה אמור לפידות לקבל מהפניקס הלוואה בגובה של כ־20 מיליון שקל לרכישת מניות החברה, כששווי האופציה הוערך בידי הפניקס ב־8 מיליון שקל.
כמה חודשים לאחר כניסתו לתפקיד שינתה הפניקס את תנאי ההסכם עמו מבלי שפירטה מדוע ועוד לפני שניתנה ההלוואה
הודיעה החברה על הענקת אופציות ל־2.5% ממניות החברה. ההקצאה גילמה הטבה מיום הינתנה שכן מחיר המימוש של האופציות עמד על 7.976 שקלים, מחיר המשקף הנחה של כ־20% על מחיר השוק בעת ההקצאה.
גם היום נמצאות האופציות עמוק בתוך הכסף שכן המניה נסחרת סביב 9.7 שקלים. העובדה כי לפידות מחזיק גם בחבילה גדולה מימיו בדלק ישראל, שעיכבה את כניסתו לתפקיד מנכ"ל הפניקס (משום שהיה מדובר לכאורה בעסקת בעלי עניין), מלמדת שגם לפידות לא סבור שמדובר בהטבה על הנייר בלבד. על פי הערכות שונות, לפידות גרף לכיסו בשנים האחרונות יותר מ־60 מיליון שקל באופציות. נוסף על כך, מלבד עלות שכר חודשית של 120 אלף שקל הוא זכאי לבונוס שנתי של 1% על התשואה על ההון הגבוה מ־15% או 1.2 מיליון שקל בשנה, הגבוה מביניהם.
מצנח הזהב של לפידות כולל חצי שנה של שכר גם לאחר שיחדל לכהן בתפקידו. מדובר בתנאים המשקפים עלות שכר של 3.2 מיליון שקל בשנה. אם מביאים בחשבון גם את תקופת ההודעה המוקדמת ושווי חבילת ההלוואה לרכישת המניות מסתכמת עלות העסקתו של לפידות בלא פחות מ־12.19 מיליון שקל.
רוברט דייקס
האם המודל של גושן יגביר את הפיקוח על שכרו של דייקס?
רוברט דייקס מונה לסמנכ"ל הכספים של וריפוןרק בספטמבר 2008, עם עוד חוזה העסקה שלא צפוי להסתיים בשנים הקרובות ולא יובא בקרוב לאישור בעלי המניות. בנוסף, וריפון היא ממילא חברה דואלית שאינה כפופה בענייני שכר לדיווחים המקובלים בחברות ישראליות. זאת ועוד, לאחרונה הודיעה וריפון כי תמחק את מניותיה ממסחר בבורסה של תל אביב. אם כך, הסכם ההעסקה של דייקס כבר בכל מקרה לא יובא לאישור אסיפת בעלי המניות של החברה על פי המודל של יו"ר הרשות.
כמה מהשכר מגיע בסוף היום לכיס של דייקס?
בספטמבר 2008, עם כניסתו לתפקיד סמנכ"ל הכספים של חברת וריפון, חתמה החברה עם דייקס על הסכם שלפיו עלות שכרו תהיה כ־1.6 מיליון שקל לשנה, לא כולל בונוס שיכול להגיע לכמיליון שקל. כמו כן, העניקה לו החברה 500 אלף אופציות במחיר מימוש של 19.99 דולר - מחירה של מניית וריפון בתום המסחר של יום ההקצאה.
על פי ההסכם הזה הסתכמה עלות שכרו של רוברט דייקס בכ־17.3 מיליון שקל בשנת 2009, לעומת עלות שכר של 780 אלף שקל בלבד ב־2008. הזינוק בעלות השכר נרשם לכאורה בגין האופציות שניתנו לו אולם בפועל עלות שכר זו הכילה סכום של 13.6 מיליון שקל בגין החלטתו של דייקס לוותר על חבילת האופציות. שכרו האמיתי הסתכם בכ־2.7 מיליון שקל, שכלל שכר בסיס של כ־1.6 מיליון שקל, כך שגם במקרה שלו לא מדובר על אופציות ועל רישום חשבונאי בלבד אלא על הטבה היישר לכיסו של מקבל השכר.
התגמול על הוויתור על האופציות גרם לו לעקוף בכירים אחרים בווריפון, יצרנית מסופי הסליקה. לשם השוואה, עלות שכרו הכוללת של לייזי ינאי מנכ"ל וריפון ישראל הסתכמה ב־2009 כ־6 מיליון שקל. עלות שכרו של מנכ"ל וריפון העולמית, דאגלס ברג'רון, היתה 1.8 מיליון דולר (כ־6.8 מיליון שקל).
מיכאל בר חיים . מנכ"ל גזית גלוב לשעבר צילום: עמית שעל מיכאל בר חיים
האם המודל של גושן יגביר את הפיקוח על שכרו של בר חיים?
מיקי בר חיים הוא הדוגמה הקלאסית למצנח זהב הזוי שהמודל המוצע על ידי גושן יתקשה להתמודד איתו. זאת מכיוון שהוא מאושר בתחילת דרכו של בעל התפקיד, כך שאסיפת בעלי המניות יכולה אולי לעצור הסכמים עתידיים דוגמתו אבל תתקשה להקטין אותם בדיעבד.
בר חיים הצטרף לגזית גלובבינואר 2008 ועזב אותה ביולי 2009. כדי לשכנע אותו לוותר על הביטחון התעסוקתי כראש המחלקה המסחרית בבנק לאומי היו מוכנים בגזית גלוב לספק לו מצנח זהב בשווי כ־15 מיליון שקל ברוטו.
סביר שבעתיד חברה שתרצה למשוך לשורותיה "כוכבים" תצליח לשכנע גם את החלק ה"לא נגוע" באסיפת בעלי המניות שלה שעבור סיכונים תעסוקתיים צריך לשלם, גם אם בדיעבד זוהרו של הכוכב דעך.
כמה מהשכר מגיע בסוף היום לכיס של בר חיים?
במקרה של בר חיים - כמעט הכל. מדובר בכמעט 100% של שכר "אמיתי". מלבד עלות שכר חודשי של 140 אלף שקל, אחוזים מהרווח השנתי של החברה כמענק, תנאים סוציאליים ואפילו תשלום בעבור שכר דירה, הסכם העסקתו כולל תשלום במזומן של 3.3 מיליון שקל עבור הסכמתו שלא להתחרות בחברה.
עם עזיבתו נרשם הסכום במלואו בדו"חותיה לסיכום 2009. בר חיים גם קיבל במזומן את החלק היחסי במענק מבוסס ביצועים שהובטח לו, שעמד על 3.5 מיליון שקל עבור חצי שנת עבודה בין ינואר ליולי 2009.
זאת ועוד: הסכם העסקתו קבע תקופת העסקה של 4 שנים, שבמהלכה ימשיך לקבל את משכורתו גם אם ההתקשרות הופסקה. מכיוון שהשלים רק שנה וחצי בתפקיד תמשיך גזית גלוב לשלם לו משכורת מלאה עד תום חוזה ההעסקה בדצמבר 2011.
רונן ויסברג
על פי המתווה של זוהר גושן, אסיפת בעלי המניות של חברה מסוימת תתקשה לדחות הסכמים לדמי ניהול שהם נגזרת של רווח מפעילות עסקית ותולדה של שיתוף פעולה שיוצרת חברה־בת, כמו במקרה של רונן ויסברג מכלל פיננסים.
עלות השכר הגבוהה של ויסברג - 15.7 מיליון שקל ב־2009 - הוא נגזרת של דמי ניהול שמקבלת חברת ג'י.ג'י.איי השקעות שבבעלותו (50%) ובבעלות נאור אל חי ויובל בן זאב (25% כל אחד).
החברה של השלושה הקימה על פי הסכם מינואר 2006 את כלל ברוקראז', חברת הברוקראז' של כלל פיננסים, עם כלל בטוחה שמחזיקה 60% בחברה (ג'י.ג'י.איי מחזיקה ב־40% הנותרים).
חברת ההשקעות של ויסברג מקבלת דמי ניהול שנתיים מבוססי ביצועים באחוזים מהרווח. בדומה לה מקבלים דמי ניהול גם השותפים בחברה - אל חי ובן זאב - שהם בין חמשת מקבלי השכר הגבוה בכלל פיננסים.
המתווה המוצע על ידי גושן לא מתמודד עם מצב שבו התגמול הגבוה הוא תולדה של דמי ניהול משמעותיים כתוצאה מאחזקות בחברה משותפת. מודל התגמול מביא בחשבון את הפעלתה השוטפת של החברה־הבת ואת הרווחים לפני מס ככאלה שמהם נגזר השכר בדמות דמי ניהול.
כמה מהשכר מגיע בסוף היום לכיס של ויסברג?
ויסברג הוא אחת ההוכחות המובהקות שאפשר להגיע לשכר של יותר מ־10 מיליון שקל בלי לקבל אפילו שקל אחד באופציות. על פי הסכם המייסדים, שלפיו הוקמה כלל ברוקראז', הוא זכאי לתגמול בשיעור של 20% מהרווח לפני מס של פעילות הברוקראז' והנוסטרו שבאחריותו. לפי מתווה זה הגיעה עלות שכרו של ויסברג ל־15.7 מיליון שקל ב־2009, מרביתו דמי ניהול במזומן.
האבסורד הוא שההסכם אינו מביא בחשבון את התוצאות בכל קבוצת כלל פיננסים. ב־2008, למשל, שאותה סיימה כלל פיננסים בהפסד של 310 מיליון שקל, גרפו רונן ויסברג ושותפיו לפעילות הברוקראז' מיליוני שקלים.
ג'פרי אולסון
האם המודל של גושן יגביר את הפיקוח על שכרו של אולסון?
ג'פרי אולסון, מנכ"ל אקוויטי וואן - הזרוע האמריקאית של גזית גלוב - הוא המנכ"ל היחיד בעשירייה הפותחת של מקבלי השכר הגבוה שחוזה העסקתו עומד לקראת סיום (אולם מאושר אוטומטית בכל שנה אלא אם כן אחד הצדדים מודיע אחרת).
כך שלכאורה אם תתקבל הצעת ראש רשות ניירות ערך זוהר גושן, יובא חוזה העסקתו בסוף השנה הזאת לאישור אסיפת בעלי המניות של החברה. האבסורד הוא שאולסון הוא אחת הדמויות הפחות מוכרות בחברה ושכרו נקבע קודם כל על ידי הדירקטוריון של אקוויטי וואן.
סביר שמוסדיים בישראל, שאליהם מכוון גושן את הצעתו, יתקשו להעריך בעצמם את ביצועיו של אולסון, יסתמכו על הדיווחים שיינתנו להם על ידי החברה־האם גזית גלוב, וממילא יאשרו הסכם שכר שאושר בדירקטוריון חברה־בת אמריקאית. כך שהפוטנציאל לפיקוח או לשינוי תנאי העסקתו על ידי אסיפת בעלי המניות - נמוך.
כמה מהשכר מגיע בסוף היום לכיס של אולסון?
מבנה השכר של אולסון ייחודי ביחס לחבריו בעשיריית מקבלי השכר. תמהיל שכרו ב־2009 מלמד כי מרבית השכר מורכב מאופציות שבהן הכירה החברה ב־2009 על פי כמה תוכניות הקצאה שמרביתן עדיין לא מומשו. סך כל האופציות שהוענקו לפי המודלים הכלכליים מתקרב ל־30 מיליון שקל. עם זאת, גם במונחי מזומן מדובר בלא מעט כסף לכיסו של אולסון.
בחינת חוזה ההעסקה שלו מלמדת כי שנת 2009 איננה שנה ייחודית וכי סכומים יפים מובטחים לו גם בעתיד ובמזומן. דוגמה אחת לכך היא מענק של עד כ־22.8 מיליון שקל אם יעמוד ביעדים מסוימים שנקבעו ביחס לתשואת בעלי המניות של החברה עד סוף השנה.
מלבד זאת מקבל אולסון במזומן שכר שנתי (עלות) של לא פחות מכ־2.4 מיליון שקל, מענק של לפחות 1.9 מיליון שקל (בפועל קיבל 4.18 מיליון שקל) ובונוס חתימה של כ־7.6 מיליון שקל (בארבעה תשלומים) ובלבד שיעבוד באקוויטי וואן עד לסוף השנה.
אילן בן דב יו"ר סאני צילום: עמית שעל אילן בן-דב
האם המודל של גושן יגביר את הפיקוח על שכרו של בן־דב?
אילן בן־דב הוא דוגמה לעוד בעל שליטה דומיננטי בחברה ציבורית המועסק על פי חוזה שאינו מוגבל בזמן, ולכן התשובה לשאלה מתי ואם בכלל יעלה שכרו להצבעה באסיפת בעלי המניות היא אמורפית. חוזה ההעסקה של בן־דב נחתם בשנת 1998, ומאז הוא תוקן רק פעמיים. אחד התיקונים, ב־1999, הסב את הכספים שהוא מקבל לחברת ניהול שבבעלותו.
ההסכם אינו קובע מסגרת זמן קצובה לתפקידו של היו"ר ובעל השליטה, והוא ניתן לביטול על ידי כל אחד מהצדדים בהודעה מוקדמת של חצי שנה.
כמה מהשכר מגיע בסוף היום לכיס של בן־דב?
גם במקרה של בן־דב, רוב חבילת המזומנים היא שכר שמגיע במזומן היישר לכיסו של בעל השליטה. ההסכם בין בן־דב לחברה מורכב מתשלום חודשי וממענק; ההסכם מעמיד את דמי הניהול החודשיים שלו על 199 אלף שקל ברוטו; דמי הניהול מוצמדים למדד ומתעדכנים מדי שנה ב־8%. אמנם מדובר בדמי ניהול נדיבים ובמנגנון עדכון שנתי נדיב עוד יותר, אלא שהרכיב המשמעותי בשכר של בן־דב הוא דווקא המענק השנתי שלו: ב־2009 הסתכם המענק ב־11.6 מיליון שקל והרכיב למעלה מ־80% משכרו באותה השנה. המענק הוא נגזרת של 8% מהרווח הנקי של החברה לאחר מס (אם הרווח הוא יותר מכ־11.4 מיליון שקל). 2009 היתה שנה דרמטית לבן־דב, והיא עמדה בסימן רכישת חברת הסלולר פרטנר.
תוצאותיה של זו השפיעו לטובה על הרווח הנקי של סאני, שבה מחזיקה פרטנר באופן ישיר באחזקה קטנה (1.4%), ובאופן עקיף באמצעות סקיילקס. החברה סיימה את השנה ברווח נקי של 197 מיליון שקל, ובן־דב, המחזיק בחוזה העסקה מבוסס רווחים, גזר קופון ענק במזומן - לא אופציות ולא חשבונאות, אלא כסף נקי לכיס.
עקיבא מוזס מנכ"ל כיל צילום: אוראל כהן עקיבא מוזס
האם המודל של גושן יגביר את הפיקוח על שכרו של מוזס?
עקיבא מוזס מכהן בתפקידו משנת 1999 ועובד בכיל יותר מ־30 שנה. שכרו החודשי והמענקים שקיבל בשנים האחרונות גבוהים מאוד. עם זאת, המענקים מהווים פרומיל (אלפית) מהרווחים שעליהם הוא חתום בשנים האחרונות.
המענק החודשי אינו חלק אינהרנטי מחוזה ההעסקה ומאושר מדי שנה על פי ביצועי החברה בהתאם לנוהל פנימי שקבעה ב־2008. הצ'אנס היחידי של גושן לצמצום ההטבות יהיה עם כניסתו של מנכ"ל חדש, אם זה יסכים לקבל הרבה פחות מקודמו.
גם אם יצליח גושן לשים יד באמצעות האסיפה הכללית על השכר החודשי הוא יתקשה לפקח על המענק השנתי שהוא הסכום הגדול.
כמה מהשכר מגיע בסוף היום לכיס של מוזס?
מנכ"ל כיל הוא ההוכחה שאופציות הן לא רק על הנייר. ב־2006 ביצע מוזס את אחד ממימושי האופציות הגדולים שבוצעו על ידי שכירים במשק הישראלי.
הוא מימש כמעט את כל חבילת האופציות למניות כיל שהחזיק - 4.8 מיליון - ברווח נקי של כ־70 מיליון שקל. לאחר המימוש ירדו אחזקותיו בחברה לכמעט אפס. בתחילת 2010 קיבל מוזס אופציות נוספות - חבילה אחרונה, בשווי כלכלי של 20.35 מיליון שקל.
