איך נראית טעות בניתוח

דולף לה שתן מהפופיק. ביקשתי מהאחות לחזור על זה, כי רק התעוררתי, והייתי בטוח שלא שמעתי טוב דרך השפופרת. אבל לא, האחות חזרה על המילים האלה. למעשה, אמרה, לפני שהתקשרה והעירה אותי, היא אפילו החליפה למטופלת את הכותונת והסדינים כדי להיות בטוחה.

אי־נקיטת שתן זמנית ואי־סדרים דומים הם תופעה נפוצה בקרב חולים שעברו ניתוח, במיוחד אם הם מבוגרים, אבל ונסה היתה בת 16, וזו הפעם הראשונה שמתקשרים אליי עם בעיה כשלה.

התשובה לשאלה הבאה שלי היתה מדאיגה. ונסה לא הטילה מים מאז הניתוח שעברה, לפני שעות רבות, ועכשיו, בכל פעם שהלכה לשירותים חזרה עם כותונת ספוגה. ניתקתי את השיחה ורחצתי פנים.

סגרתי את הווילון סביב מיטתה ובחנתי את שלושת החתכים הכירורגיים שלה. ונסה אושפזה אמש עם כאבי בטן וחום. בהתחלה היא תיארה את הכאב ככאבי מחזור, אבל היא קיבלה וסת רק לפני שבועיים. וגם, הכאב זז בתוכה ממקום למקום, עד שלבסוף התיישב בבטן הימנית התחתונה.

התיאור שלה היה כמובן תיאור קלאסי של דלקת התוספתן. בדיקת הסי.טי אישרה שמדובר בדלקת תוספתן חמורה, והיא נשלחה מיד לחדר הניתוח.

התוספתן הוא חתיכת איבר מוזר. שמו האנגלי, Appendix, ניתן גם לנספחים בסוף ספר, מה שמדגיש שהרפואה לא מעריכה אותו במיוחד. כלומר, עד שהוא מתחיל להתפרע. כשזה קורה, גזר הדין מהיר ואחיד. ניתוח הכריתה מתבצע לרוב תוך שימוש בטכנולוגיית הלפרוסקופיה – שימוש בחתכים זעירים וכלים דקיקים ועדינים שמלווים במצלמות מזעריות. השיטה הכירורגית הזו, שהחלה את דרכה בתחום הגינקולוגיה, מחליפה עוד ועוד מהניתוחים ה"פתוחים" הקלאסיים, שבהם חתכו את הבטן ויצרו מרחב עבודה לא אסתטי ועם סכנות גדולות יותר לזיהום. בניתוחים לפרוסקופיים שמבצע מנתח מיומן הכל מצטמצם, ממידת הכאב ועד משך ההחלמה.

אבל הבעיה היא שכדי שיבצע את הניתוח מישהו מיומן, המישהו הזה צריך לרכוש מיומנות. ואיך רוכשים מיומנות? מבצעים הרבה ניתוחים, כמובן.

חדר ניתוח. איך רוכשים מיומנות? מבצעים הרבה ניתוחים צילום: shutterstock

בערבי יום שישי בבתי חולים עירוניים אפשר למצוא בעיקר מתמחים, רופאים בסוף מסלול ההכשרה שלהם. יש לכך יתרונות. החולה עשוי לקבל טיפול מסור יותר בגלל הפיקוח הנוסף במוסדות שמכשירים מתמחים; אבל יש גם חסרונות. אנשים לומדים מטעויות, ומתמחים לומדים הרבה מאוד. משלושת החתכים בבטנה של ונסה, הכי הטריד אותי זה שבבטנה התחתונה. הוא היה קרוב מאוד למפשעה, ונראה לי נמוך בהרבה מהנהוג בניתוחי הוצאת תוספתן. כשעברתי על דו"ח הניתוח, עוד משהו תפס את עיניי: המנתחים לא רוקנו את שלפוחית השתן של ונסה בעזרת קתטר. כיום לא תמיד מכניסים קתטר, כי כל מכשיר רפואי שמוכנס לגוף מגדיל את הסיכון לזיהום. אבל כשיש חתך כה נמוך צריך לרוקן את השלפוחית.

ביקשתי מונסה לנסות ללכת שוב לשירותים. הדליפה לא היתה מהפופיק, אלא מכל שלושת החתכים הכירורגיים. במהלך הפעולות העדינות להוצאת התוספתן, המנתחים ניקבו את השלפוחית שלה.

לעתים שלפוחיות שתן מחלימות מעצמן. שמנו קתטר וחיכינו 24 שעות, וזה לא עזר. אז החלטנו שהכי טוב יהיה להחזיר את ונסה לחדר הניתוח ולתקן את הקרע. הפעם היא החלימה לחלוטין ושוחררה מבית החולים אחרי שבוע.

התרגול מוביל לשלמות, אומרים. אבל כדאי לרופאים לא לשכוח לרגע מה הם מתרגלים, ועל מי.

שאלות לשרון מועלם: asksharon@calcalist.co.il