מתי הכאב טוב לבריאות?

מדוע אנחנו כל כך מתאמצים להימנע מכאב? הרי יש סיבה לכך שהאבולוציה העניקה לנו את תחושת הכאב. בלעדיה לא היינו שורדים.

תשאלו כל חולה בתסמונת CIPA, אם תצליחו למצוא מישהו כזה. CIPA היא הפרעה גנטית נדירה שידוע על פחות ממאה מקרים שלה בכל העולם, ושתסמיניה עשויים להישמע כמו ברכה יותר מאשר כמו צרה: הסובלים מהתסמונת לא יכולים לחוש כאב, או אפילו הבדלים בטמפרטורות.

מספרים שילדים הסובלים ממחלה זו ממשיכים לחייך כשנשברת להם עצם או כשעוקרים להם שן, מסוגלים לנשוך לעצמם את השפתיים עד זוב דם בלי להרגיש, ואפילו תוך כדי שינה, ולא מנידים עפעף כשהם גומעים מרק רותח. ולא, CIPA אינה סוג של כוח־על אלא מצב מעייף ולעתים קרובות קטלני. שכן, בלא תחושת כאב אין גבול לסוגי הצרות שאפשר להיקלע אליהן.

המוטציה שאחראית לתסמונת נמצאת בגן בשם NTRK1, שככל הנראה מפריע למערכת העצבים בגוף לתקשר כראוי עם המוח ולהעביר לו את אותות הכאב, שאינם אלא אזעקה על סכנה מיידית. כאילו החשמלאי שכח לחבר לחשמל את האזעקה וגלאי העשן. ונכון לעכשיו, אין פתרון רפואי למצב הזה, ופעמים רבות ההמלצות בטיפולים הן, למשל, להסיר את שיני החלב של הילד כדי שלא ינשך את לשונו או ילעס את אצבעותיו.

הכאב הוא מנגנון קריטי להישרדות שלנו צילום: shuterstock

הכאב הוא מנגנון קריטי להישרדות שלנו. הוא זה שיזהיר אותנו בזמן כשאנחנו מתחילים לדרוך על מסמר או נוגעים בדברים בעלי מטען חשמלי. ישנם גם כמה מצבי כאב שעדיין לא ברור מדוע הם כאלה. למשל, "בריין פריז", "קיפאון מוח", אותו כאב ראש שעלולים לחוות כשאוכלים גלידה קרה מדי בקצב מהיר מדי. המונח הזה הוא שמה השגור של התופעה, הנה זה בא, ספנופאלטיין גאנגליונאוראלגייה. לא ברור מה גורם לקיפאון ומה גורם לו להיעלם בתוך כ־30 שניות, אבל ההערכה היא שגם הוא משמש אזהרה מפני משהו לא בריא, וידוע שמי שאוכל את גלידת הפיסטוק שלו בקצב מתורבת יוכל להימנע מהכאב הזה. ודרך אגב, אם לא התאפקתם ואתם חווים קיפאון מוחי כרגע, אז פתרון שכמה מכורים לגלידה ממליצים עליו הוא להעביר את הלשון בתקיפות על תקרת החך.

אבל כפי שכל מנגנון מסתבך לפעמים, ישנם גם אנשים שחווים יותר מדי כאב, עד כדי כך שחייהם כמעט בלתי נסבלים. ישנה מחלה בשם "כאב ראש מקבצי", שבה סובלים מצרורות של גלי כאב באזור העין. כמה נשים הגדירו את המצב הזה ככואב יותר מצירי לידה, וידוע על כמה מקרי התאבדות של אנשים שסבלו מהמחלה. חוקרי התופעה אומרים שכנראה מדובר בחוויה הכואבת ביותר שאדם יכול לחוות. חלק מהסובלים מכאב ראש מקבצי מוצאים הקלה במהלך ההתקפה בשאיפת חמצן נקי, או הזרקת סוגים שונים של תרופות.

ועכשיו אנו חיים בתקופה שבה אנחנו מנסים לברוח מהכאב ככל האפשר, להקטין אותו ולהעלים אותו. זהו אחד היעדים המוצהרים של הרפואה כיום, זהו אחד מהענפים המצליחים ביותר בעולם התרופות, וזהו צורך שמניע את התרבות שלנו. אנחנו כנראה הדור הראשון שכדי לברוח מכאב ממשיך מעבר לאלכוהול, ומשתמש בתרופות שמשפיעות על תפקוד המוח. לא ברור איך זה קרה. האם חיינו נהפכו לכל כך בלתי נסבלים? האם אנו מתמודדים עם יותר כאב פיזי מאי פעם בעבר? האם אנחנו מפונקים מדי? אנחנו יכולים להיות האויב הגרוע ביותר של עצמנו, וגם בן הברית הקרוב ביותר. ולטובת עצמנו, עדיף שנתלונן קצת פחות על הכאב הרב בעולם ועל הסיבות לו, וננסה לחשוב מה הוא מנסה לאותת לנו וכיצד מוטב שנגיב לו. מה שמזכיר לי שהגיע הזמן למנת האקמול הבאה שלי.