איך נשמע עץ שמתעטש?

קשה להתעלות על ארוחת בוקר של פנקייקים ששוחים בסירופ מייפל אמיתי. הריח של סירופ המייפל הוא בשבילי כמו הפעמון לכלבו של פבלוב. ולא רק אני מאוהב בנקטר השמימי הזה. הסברה היא שהאינדיאנים של צפון אמריקה סוחרים בסירופ מייפל זה יותר מאלף שנה. בעוד כמה חודשים תחל עונת רדיית המייפל בצפון אמריקה: חקלאים יחדירו צינורות לעצי האֶדר ויאספו את המוהל שלהם, שזורם בעץ כפי שדם זורם בעורקי אדם, ומשמש את העץ כדי לצמוח. הם ירתיחו את המוהל על אש קטנה, והא לכם סירופ מייפל.

המשמעות שגורמת לאי־נוחות קלה היא שאנחנו לעצים כמו שערפדים לבני אדם. אבל לא רק איתנו הם צריכים להתמודד. עצים, בדיוק כמו בני אדם, מתמודדים עם עולם שלם של חיידקים, נגיפים וטפילים. עץ יכול להצטנן, ולהידבק במחלה או בפטריות, וכפי שאנשים נוטים לפנות לכיוון השני כשמישהו מתעטש בקרבתם, גם עצים מגיבים לזיהום בעדר.

חקלאים יחדירו צינורות לעצי האֶדר ויאספו את המוהל שלהם צילום: shutterstock

וכבני אדם, גם העצים והצמחים פיתחו מערכת בריאות מורכבת, חיסונים ונהלים לשמירת בריאות הציבור. אמנם, אחד מאמצעי ההגנה הנפוצים ביותר בקרב צמחים כיום הוא מעשה ידי אדם - הכימיקלים שאנחנו מרססים על יבול, ושמהווים מעין "אנטיביוטיקה לצמחים". וכמו עם אנטיביוטיקה אנושית, חשיפה של הצמח ליותר מדי מהחומר גורמת לו לפתח עמידות כלפיו. יש כמה הטוענים שכמה פטריות בעלות עמידות גבוהה שגדלו בענבים מתחילות לגרום לזיהומים פטרייתיים גם בקרב בני אדם. הטענה נמצאת במחלוקת, ועם המתנגדים נמנים יצרני הכימיקלים לריסוס צמחים.

הצמחים מנסים להסתדר גם בעצמם. יש להם מערכת חיסונית שיודעת לזהות זיהומים ופולשים ולהיאבק בהם. המערכת הזאת נאבקת ביצורים הזעירים שתוקפים את הצמח באמצעות הגברת הייצור של תרכובות אנטי בקטריאליות בצמח. הרבה טפילים מתוחכמים תוקפים עצים על ידי שחרור חלבונים שתוקפים תחילה את ה"מכונות המולקולריות" שמייצרות את נוגדני הצמח.

האבולוציה הולידה כמה נגיפי צמחים שנעזרים זה בזה כדי להתפשט. CMV, וירוס שתוקף דלועים וצמחי טבק, גורם לצמחים האלה להפיץ ריח טעים יותר, שמושך כנימות רעבות. לאחר כמה נגיסות הכנימות מגלות שטעם הדלעת פחות מוצלח מהריח, ומתעופפות לחפש משהו טעים יותר. בלי לדעת, הן נושאות איתן את נגיף ה־CMV, ששוכן צמוד לפני השטח של העלה, ומקבל בזכותן טרמפ בחינם לבית חדש. הטבע פשוט מופלא.

אך הצמחים אינם חסרי ישע, והם אינם עוברים על דברים כאלה בשתיקה. במידה מסוימת, עצים הם אפילו מילוליים. כשיצורים זרים פולשים אל עץ, הוא משחרר כימיקלים המשמשים כאזעקה שהצמחים סביבו קולטים, ובעקבותיה מתחילים לייצר "נוגדנים" - כימיקלים שיקדמו את פני הטפילים החדשים.

יש עוד סוג תקשורת שמשמש צמחים, ומזכיר מעט את "היער החי" בסרט "אווטאר". צמחים מרגישים מי ומה נמצאים בסביבה, דרך כימיקלים שהם קולטים מהקרקע - גם בריכוזים נמוכים. עצים רבים שמזהים בסביבתם צמח זר שאינו קשור אליהם, יכולים לנתב מחדש את משאביהם להצמחה מוגברת של שורשים, כדי שתהיה להם חזקה על יותר משאבים כמו מים וחומרי מזון. ומנגד, כשיש בסביבתם צמחים הקשורים אליהם, הם יותר רגועים והם מייעדים את האנרגיה שלהם למה שהם יודעים לעשות הכי טוב - להשתמש באור השמש ובפחמן דו־חמצני כדי לייצר סוכרים. וכך אנו סוגרים מעגל וחוזרים לארוחת הבוקר שממתינה לי.

אז אנא מכם, עצים, עשו סוכר ולא מלחמה. אני לא יודע איך אוכל להסתדר בלי סירופ מייפל.

הכותב הוא מומחה לביולוגיה אבולוציונית ומחבר רב המכר "דווקא החלשים שורדים"

שאלות לשרון מועלם: asksharon@calcalist.co.il