שומן יכול לגרום לנו לרזות?

עוד שבוע קפוא הסתיים בניו יורק והותיר אותי עם מחשבות על דבר אחד - שומן, וכמה טוב לדעת שלא משנה מה אוכל וכמה אתעמל, הגוף שלי ימשיך לייצר אותו.

מבחוץ נראה שאנחנו לא מותאמים לקור. מלבד בקרקפת, כמעט ואין לנו שיער גוף, שלא לדבר על פרווה. כשאנחנו רועדים בקור, הרעד אמנם מחמם אותנו מעט, אבל שרירינו מתעייפים במהרה ואנחנו חוזרים לנקודת ההתחלה. לגוף יש עוד שיטה להתמודד עם הקור: הוא סוגר חלק מהנימים במערכת הדם, וכך זרימת הדם מוסטת לפנים הגוף, ורוחצת את האיברים בג'קוזי חמים ואדום. אצל אנשים שאבותיהם הקדומים הגיעו מאזורים קרים מתגלית לפעמים תופעה פיזיולוגית שמכונה "תגובת האנטר": היכולת להזרים יותר דם לאיברים ולאצבעות, כך שזרם הדם מחמם את רקמות העור. מי שאבותיהם הקדומים הגיעו מאזורים חמים הם לרוב יותר פגיעים לקור. הדבר בא לידי ביטוי במלחמת קוריאה, כשחיילים אפרו־אמריקאים סבלו מכוויות קור יותר מעמיתיהם הלבנים.

אחד הדברים החיוניים ביותר ליכולתנו לשרוד בטמפרטורות נמוכות הוא שומן צילום: shutterstock

אלא שלאחרונה התגלו ממצאים פיזיולוגיים שחושפים כמה מהכישורים החבויים שלנו להתמודד עם הקור. הכישורים האלה חבויים בתוך תאי הגוף עצמם. מתברר שאחד הדברים החיוניים ביותר ליכולתנו לשרוד בטמפרטורות נמוכות הוא שומן. זה אינו אותו סוג שומן שגורם לאנשים שמנים להתחמם ולהזיע, זה שומן מסוג אחר לגמרי. כן, שומן מגיע בכמה טעמים.

שומן חום, הקרוי כך בשל צבעו הכהה כשהוא מופיע במיקרוסקופ, נחשב עד לאחרונה כקיים רק אצל תינוקות. אך מתברר שהגוף לא רק שומר אצלו את השומן החום גם בבגרות, אלא אף מייצר לבדו שומן חום, כשהגוף נחשף למצב מסוים - קור. הגוף מייצר את השומן החום כמו רקמת קסמים מחממת.

איך פועלת רקמת הקסמים הזו, ומדוע היא חומה? לצבע החום אחראים אברוני תאים בשם "מיטוכונדריה". מיטוכונדריה תמיד נחשבה ל"מנוע" של רוב התאים בגוף, מכיוון שהיא העוזרת לקחת רכיבים מהמזון שאנו אוכלים ולהפוך אותם לאנרגיה השמישה לצורכי הגוף שלנו. המיטוכונדריה שבתוך השומן החום מבצעת תעלול ביוכימי מעניין: היא לוקחת את המזון, ובכוונה הופכת אותו לגוש של חומר לא יעיל.

חוסר היעילות הדרסטי הזה גורם לרקמות לייצר חום. נראה שבזכות החום הזה אנחנו כאן, כי התהליך הזה הוא אחד מההסברים היחידים לכך שאבותינו הקדמונים הצליחו לשרוד לפני שלמדו להכין לעצמם בגדי פרווה, להקים מחסות ולהבעיר אש. אנחנו גם איננו החיות הראשונות שמשתמשות בשומן חום. שומן חום הוא מה שמשאיר דובים בחיים כשהם שוקעים בשנת החורף שלהם, וזו אחת הסיבות לכך שדובים מאבדים כל כך הרבה משקל בחורף: השומן החום פשוט שורף את השומן הלבן שלהם.

הסיבה לכך שלא תשמעו בקרוב על "דיאטות שומן חום" היא שאת המאגרים האלה צריך לפתח - וכאן, לא תעזור דחיפת הראש למקרר. הדרך היחידה ליצור מאגרים מרשימים של שומן חום היא להיחשף לזמן ממושך לקור עז ולא נעים. וכדי לשמור את המאגרים האלה, שיעזרו לשרוף את השומן הלבן, יש לשהות לתקופה ארוכה בסביבה קרה במיוחד. לכן, אני לא מעריך שדיאטות שומן חום יהפכו לטרנד בקרוב. אך התגלית הזאת היא יותר מפרט טריוויה. ההיכרות עם האופן שבו הרקמות שלנו מגיבות לקור יכולה לעזור לנו מאוד בתחום רגיש - השתלות איברים.

בתהליך בשם הקפאה קריוגנית מקררים איברים עד לזמן שבו יהיו נחוצים. אמנם בעולם יש היצע נמוך של איברים, אך אם נוכל למצוא דרך להאריך את חיי המדף שלהם נוכל להציל עשרות חיים. כל תגלית על הדרכים שבהן שורדים בקור בני אדם, כמו גם דגים שחיים באנטרקטיקה, צפרדעים קטנות שקופאות בחורף או אפילו חרקים - תקרב אותנו לקראת תגלית שתסייע לנו לא רק להבין את חיינו, אלא לשפר אותם.  

הכותב הוא מומחה לביולוגיה אבולוציונית ומחבר רב המכר "דווקא החלשים שורדים"