מה מפחיד אותנו בחיסונים?

מכירים את הסיפור על החולבת שנדבקה באבעבועות מהפרה שלה? זו אינה בדיחה, אלא האופן שבו נולדו החיסונים. אדוארד ג'נר, רופא כפרי מגלוסטרשייר, ראה שנשים חולבות שנדבקו במחלת אבעבועות הבקר גילו חסינות לגרסה הקטלנית יותר שלה, האבעבועות השחורות. הוא הסיק שמתן מנת חיידק מת או מוחלש תסייע לנצח בהמשך בקרב האמיתי. את הניסוי ערך על בנו - כל כך המאה ה־18. למזלם השיטה עבדה, וכך נולדו החיסונים. למעשה, המילה האנגלית לחיסון, vaccine, נגזרה משמה הלטיני של הפרה - vacca.

כעת, במאה ה־21, באו שפעת החזירים והחיסון מפניה. אבל דבר משונה קורה עם שפעת החזירים: נראה שהחיסון מפני השפעת מדאיג כמה אנשים יותר מכפי שמדאיגה אותם המחלה עצמה, ויש החושבים שהם עלולים לחלות אם יקבלו את החיסון. אז יש כמה דברים שהמודאגים ישמחו לדעת.

חיסון לשפעת החזירים צילום: בלובמרג

בצבא ההגנה של הגוף שלנו משרתים תאים שהתגייסו במיוחד לשם כך. כמה מהם יביכו בקלות כל חייל קומנדו אנושי. תאי ההגנה של גופנו מבצעים בכל רגע הערכה פיזית של פני השטח שלפניהם, מבדילים בין ידיד ואויב, וברגע שנתקלו במשהו חשוד, מסתערים ומשמידים. הם חובבי הדק. למשל, אם לתא בגוף חסרים חלבונים מסוימים, הוא מיד נחשד כפולש בהסוואה, ומושמד. תהליך החיסול שלו קצת דומה לירי ארטילרי מהעולם האמיתי. וזה קורה, דרך אגב, גם כשהתא החשוד הוא תא מוכר בגופנו. הגוף מעדיף להפציץ את העמדות של עצמו מאשר לאפשר להן לאחסן טפילים ונגיפים.

המערכת החיסונית שלנו לא רק מפציצה בארטילריה, אלא גם מפעילה חיסולים ממוקדים. אחד המחסלים הוא תא הביתא, שרודף אחרי פולשים, נצמד אליהם ומזרים נוגדנים שמותאמים לנקודות התורפה בשריונותיהם. תאי הביתא מייצרים נוגדנים ייחודיים עבור כל סוג של תוקף. אנחנו עוד לא יודעים מהיכן השיגו מאגר נוגדנים כה גדול. נראה שככל רשות לפיתוח אמצעי לחימה, הגוף נותן לתאי הביתא חופש מסוים לבצע ניסויים וליצור מוטציות, ושהם מנצלים את החופש הזה מסביב לשעון. וכך, בכל פעם שטפיל חדש מופיע, המערכת החיסונית מנתחת את תכונותיו, מוצאת את נקודות התורפה במעטפת המגן שלו ומייצרת את החלבונים הייחודיים שמפניהם הוא לא יכול להתגונן.

הבעיה היחידה של תאי הביתא היא זמן. גם לווירוסים הפולשים יש כושר המצאה, והתחרות בינם לבין מערכת החיסון היא על המהירות, ועל מידת הנזק שמוטציות הווירוסים החדשות יחוללו לפני שתאי הביתא יסיימו את המחקר והפיתוח שלהם. וכאן החיסונים נכנסים לתמונה.

מאז הפרות של ד"ר ג'נר, החיסונים מעבירים לתאי הביתא מידע מודיעיני על הנגיפים החדשים. ופה נמצאת נקודת התורפה שבחיסונים - בכל החיסונים. לפעמים, החיידקים והווירוסים שמוחדרים לגוף במסגרת החיסון מתגלים כמרגלים מתוחכמים, ומצליחים להתפתח כך שידמו לתאים אנושיים. פעולה כזאת יכולה, לעתים רחוקות, לבלבל את המערכת החיסונית ולגרום לה לתקוף תאי גוף בריאים. התוצאה של המקרים הנדירים האלה עלולה להיות תגובות קשות כגון תסמונת גיאן־בארה, שעלולה לגרום לשיתוק, נכות ומוות. אך בטווח הארוך, זהו מחיר זעום לשלם לעומת מיליוני האנשים שבמשך אלפי שנים מתו בייסורים בגלל חיידקים, וירוסים וטפילים.

הפשרה הזאת היא לטובתנו. ישנה למשל דלקת פרקים שנשאים של הגנים HLA-B27 עלולים ללקות בה בעת קבלת חיסון מפני בקטריה מסוימת. אבל אם לא היו מתחסנים מפני הבקטריה, לא היתה להם בעיה עם דלקת הפרקים, מכיוון שהם כנראה היו מתים מהזיהום.

וזה מזכיר לי שבאמת כבר הגיע הזמן שאלך להתחסן.

ד"ר מועלם הוא מומחה לביולוגיה אבולוציונית ומחבר רב־המכר "דווקא החלשים שורדים". שאלות לשרון מועלם: asksharon@calcalist.co.il