"אמא שלי ייצרה קצפת - ומכרה אותה לבריטים עם תותים מהחווה"

רעיה שטראוס בן דרור - נשיאה משותפת ובעלים משותף בשטראוס השקעות

בת 70, נשואה בשנית, אם לשישה ילדים וסבתא ל־14 נכדים, גרה בנהריה ובתל אביב

"אחד הזיכרונות הראשונים שלי מאבא שלי, ריכרד שטראוס, הוא מגיל 4 בערך. הוא הושיב אותי על הרמה של האופניים שלו, ואני החזקתי תבשיל שאמא שלי הילדה הכינה. לקחנו את התבשיל ונסענו לניחום אבלים. זו היתה מסורת של ההורים, ואחי מיכאל ואני המשכנו אותה. ניחום אבלים הוא מצווה גדולה, וזה ממלא אותי, ובכלל - עזרה לזולת היתה ערך חשוב להורים שלי.

הילדה וריכרד שטראוס עם רעיה התינוקת ומיכאל בן ה-6 צילום רפרודוקציה: אוראל כהן

"בשטראוס לא היתה אף פעם שביתה, והם תמיד סייעו לעובדים. רוב הפועלים היו עולים חדשים, וההורים סייעו להם ברכישת דירות, נתנו הלוואות, עזרו בלימוד השפה העברית ואפילו היו עורכים לעובדים שלהם חתונות בחצר ביתם. למדתי מהם שכל אדם יהודי הוא בשר מבשרנו, ושהעזרה לזולת היא מעל לכל.

"הוריי נולדו בגרמניה. אבא שלי היה דוקטור לכלכלה ועבד במפעל המתכת של אביו. הם היו ציונים, והצטרפו לתנועת 'כחול־לבן'. יום אחד אמא שלי שמעה את יוזף גבלס ברדיו, מכריז כי יצר את צעדיהם של היהודים בגרמניה. היא סיפרה שכאשר שמעה את זה הרגישה בגוף שלה שמשהו רע עומד לקרות. כשאבא שלי חזר באותו יום מהעבודה, היא אמרה לו שהם צריכים לעלות לארץ ישראל. הם היו זוג צעיר עם תינוק, שחיו ברווחה ובעושר - אבל החליטו לנסוע לארץ ישראל, לבדוק את השטח ולהיות חקלאים.

"הם התחילו במשק של דוד שלי בבאר טוביה. אבא שלי התאהב שם בפרות, והחליט להצטרף לגרעין של יקים שעלו לנהריה. חברי הקבוצה קנו אדמות משיח' לבנוני שהפסיד בקזינו, ויצרו אגודה שיתופית שבה כל חבר קיבל עשרה דונמים. אבא שלי קנה שתי פרות, הקים רפת וחוות ירקות קטנה. משק החלב הצליח, אבל בלי קירור היה להורים קשה למכור את כל התוצרת.

"לכן אמא שלי החליטה להשתמש בעודפי החלב ולייצר גבינה לבנה וקצפת, שאותה מכרה לבריטים עם תותים מהחווה. לאט לאט היא פיתחה עוד מוצרים, הוסיפה לגבינה בצל, קצת פפריקה. יום אחד אבא שלי נתן לה ספר באנגלית על מחלבות באמריקה שמייצרות גלידה, והיא החליטה לפנות לתחום. אבא שלי חשב שהיא השתגעה, אבל היא לא ויתרה. באחת הנסיעות שלה ליריד בנמל תל אביב, שבו מכרה את הגבינות שלה, היא נתקלה במכונה שמייצרת גלידה. בסוף היריד היא פנתה למנהל לקבלת תשלום, אבל הוא אמר שאין לו כסף לתת לה. היא ביקשה את המכונה, והצליחה להוביל אותה מתל אביב לנהריה. זה היה ב־1949, ומשם צמחה שטראוס כמפעל הגדול בארץ לייצור גלידות.

"מאמא למדנו, מיכאל אחי ואני, שהכי חשוב שנישאר יחד. רוב המשפחות שמגיעות להצלחה גדולה נקלעות לריבים וסכסוכים פנימיים, עד לפרידה, אבל אצלנו זה לא קרה, בזכות אמא. זה ליווה אותנו כל החיים, וזו גם היתה הצוואה שלה: כשהלכה לעולמה, ב־1985, השאירה לנו מכתב, שבעצם היה הצוואה, ובו כתבה: 'חשוב לי שתישארו יחד, אי אפשר להילחם גם פנימה וגם החוצה'. זה מוביל אותי עד היום". 

לטורים קודמים של המדור:

• אפרת פלד: דברים שלמדתי בבית
• אלקס הרטמן: אבא נבהל ואמר: "משפטים? זה לופט גשעפט"
• אורי אלדובי: אבא היה אומר: "תעבוד, תשלם חצי, ואני אשלים"
• חיים כצמן: "אמא אמרה לי: חיה את חייך, אל תרגיש רע עם זה"
• גיורא ענבר: בין גופות הסורים אבא אמר: "רק מי שמעריך את החיים יכול לקבל אחריות על בני אדם"