פרשת לאומי: כשפוליטיקאי וכיסא ריק נפגשים

מחול השדים שהתחולל בשבוע האחרון סביב כיסא היו"ר בבנק לאומיהיה אחד המחזות המביכים ביותר בתולדות הממשל הישראלי. יריית הזינוק נורתה ביום ראשון שעבר, כאשר גליה מאור, מנכ"לית הבנק, הודיעה על החלטתה להתמודד על תפקיד היו"ר.

מאור, שכישוריה האנליטיים והפוליטיים יכולים לשים בכיס הקטן את הכישורים של הפוליטיקאים המחוננים ביותר בממשלה, היכתה את הצמרת הירושלמית בנשק לא קונבנציונלי. היא לא שיתפה את שר האוצר במהלך שלה, ואבוי לה, היא קראה תיגר לכאורה על ראש הממשלה, ששניים ממקורביו - משה טרי ואורי יוגב - חושקים בכיסא רם המעלה.

המהלך של מאור לא היה אקט ספונטני. היא בחנה היטב את המצב בשטח, ואחת התובנות שלה היתה שאם היא רוצה לקבל את התפקיד הדבר הנכון לעשות הוא לא לעלות לירושלים - בלי פתק מביבי ובלי לכרכר סביב שר האוצר.

גם למי שאינם נמנים עם אוהדיה, ברור שהיא מועמדת ראויה. מאור מכירה היטב את המערכת הבנקאית, היא נטולת אג'נדות פוליטיות, הגיבנות שהיא נושאת מעברה אינן כבדות משקל יחסית למוניטין שצברה בשנותיה כמנכ"לית הבנק, וגם הטיעון בדבר הצינון הנדרש במעבר ממנכלות לתפקיד היו"ר נראה על פניו קלוש למדי.

גליה מאור צילום: אביגיל עוזי

לרגע נדמה היה שהגשת מועמדותה טרפה את הקלפים במשחק, וכל שנותר לשאר המתמודדים לעשות הוא להכניס את הפתקים שקיבלו חזרה למגירה ולפרוש בכבוד מהקרב. אבל נראה שגם מאור עצמה ידעה היטב כי צפוי לה קרב לא קל, וזו כנראה גם הסיבה שהשהתה את הודעתה הרשמית על התמודדותה שבוע בלבד לפני ההכרעה.

"דורשי טובת הבנק" התעוררו לפתע

למתמודדים שמולה אכן לקח כמה שעות לעכל את הפצצה שנזרקה לעברם, אבל ברגע שהתעשתו הם התחילו לעבוד במלוא המרץ. המטרה: להטיל דופי במועמדותה של מאור. הנשק שהופעל במערכה הראשונה: התקשורת.

"דורשי טובת הבנק" החלו להציף את מערכות העיתונות הכלכלית בהסברים מלומדים שמאור חייבת תקופת צינון, שהיא מצויה בניגוד עניינים, שהיא חייבת להתפטר קודם מתפקידה לפני הגשת מועמדות, ועוד כהנה וכהנה.

כשכל אלה לא הועילו, הם עברו לשלב השני במערכה. כאן הוכנסו לזירה שר האוצר יובל שטייניץ ושר המשפטים יעקב נאמן — שניים מחייליו המסורים של ראש הממשלה בנימין נתניהו. מגובה בחוות דעת מלומדות החליט שטייניץ לפנות לוועדת המניות של הבנק ולהתריע מפני מינויה של מאור. קשה מאוד לנחש מה באמת עבר בראשו כשהחליט להתערב בעבודתה של ועדת המניות. האם זה האגו הפגוע? אולי הלחצים הכבדים שהופעלו עליו מצד מועמדיו של נתניהו? או אולי סתם מדובר בעוד מהלך חסר טקט שנובע מאוטיזם סביבתי (עיינו ערך ארוחת הצהריים במשרדו של נוחי דנקנר).

כך או אחרת, השורה התחתונה היא שהדוקטור המלומד שלנו התערב באופן גס בעבודתה של ועדת המניות שעצמאותה מעוגנת בחוק, ובמדינה מתוקנת הוא היה נדרש ללכת על זה הביתה. אבל אצלנו החוק הוא עניין גמיש, ובעת הצורך תמיד יימצא איזה יועץ משפטי שיעזור לכופף את הכללים. אפשר לסמוך על ועדת המניות שתפגין אומץ וקור רוח כפי שעשתה עד כה, אבל כבר לא ניתן יהיה להתעלם מחוות הדעת של שטייניץ. שכן, לגמרי לא במקרה, הוא גם דאג שהיא לא תישאר נחלת חברי הוועדה בלבד אלא הפיץ אותה לכל עבר.

שלא נטעה, קרוב לוודאי שמאור אינה יושבת בחיבוק ידיים. אבל מה שמותר לה ולכל מתמודד אחר לעשות כדי להגביר את סיכויו, אסור לפוליטקאים לעשות. אלא ששטייניץ או שולחיו כבר השיגו את מטרתם - הם הצליחו להסיט את האש מבעיית זיקתם של שני המועמדים האחרים לראש הממשלה לעבר מאור. פתאום המועמדות שלה היא הבעיה.

דווקא עכשיו הנגיד שותק

בשלב הבא במאבק נגד מאור גייסו מתנגדיה את "הטייקונים" - אחת הקללות הטרנדיות שהוליד המשבר הפיננסי האחרון. אם אתה טייקון או אם חלילה יש לך חברים טייקונים אתה מסוכן, עושק אלמנות ויתומים, אתה עם הרעים. אז למה לא להדביק את מאור לטייקונים?

מתנגדיה של מאור מסבירים עכשו שבעלי ההון הגדולים במשק, להלן "הטייקונים", הנמנים גם עם בעלי המניות הגדולים בבנק לאומי, תומכים במועמדותה. שהרי היא נמצאת איתם ב"קשרים עסקיים טובים". אבוי לבושה.

אכן בושה. השבוע האחרון הוכיח שמדינת ישראל עדיין לא בשלה להגשים את החזון שלפיו בנקים גדולים במשק יהיו ללא בעל שליטה ומניותיהן יהיו פזורות בידי הציבור הרחב. השבוע הזה הוכיח שפוליטיקאים אינם יכולים להתאפק מלהיות מעורבים באופן בוטה וחסר מעצורים כאשר מדובר במינויים: כיסא ריק הוא כנראה עדיין פיתוי שקשה להם לעמוד בפניו. פתאום גם מתברר שאין לנו באמת מבוגר אחראי שיקום ויעשה סדר בכל הבלגן. ניתן היה לצפות מבנק ישראל, שכפי שהתערב בהליך המינויים של בכירי בנק הפועלים, שדווקא הפעם, כשבאמת מורגש חסרונו של מבוגר אחראי, יעשה קצת סדר. אלא שנגיד בנק ישראל מעדיף לשהות בימים אלה בוועידת דאבוס. כך נותר מר גורלו של בנק לאומי בידי ספינים עלובים של פוליטקאים.