חשיפת "כלכליסט": תמלילי החקירות של גאידמק
למה נסגר החשבון בבנק לאומי, איזה טיפ קיבל מהפועלים, וכמה שילם ללב לבייב כדי לצאת מהעסק המשותף. התיעוד המלא של ארקדי גאידמק בתוך חדר החקירות
"אני מעריך את ההון שלי במיליארד וחצי, שני מיליארד דולר. הקרקעות והנדל"ן שווים בערך 1.2 מיליארד דולר, המפעלים שווים בערך 300 מיליון דולר, וניירות הערך הרוסיים הם בערך 200 מיליון דולר". כך הצהיר בסוף 2005 ארקדי גאידמק בחקירתו בפרשת הלבנת ההון שבה הוא מואשם עם בכירי בנק הפועלים. השבוע הכריח ביהמ"ש את גאידמק להתייצב לדיון ב־18 בפברואר כדי להשיב לאישום.
במסמכים ובעדויות הנחשפים כאן לראשונה עונה גאידמק על השאלות הקשות שהטיחו בו חוקרי יאחב"ל. בין היתר מדבר גאידמק על יחסיו האישיים עם בכירי בנק הפועלים, ומספק הסברים פתלתלים לאישומים שלפיהם תכנן לרכוש את חברת הפוספטים ההולנדית טרמופוסט באמצעות מי שנטען כי היה איש הקש מטעמו, נחום גלמור. על פי ההאשמות, גאידמק השתמש בחשבונות הנאמנות שהחזיק בבנק הפועלים כדי להלבין את הונו. תמלילי החקירות, שהתקיימו ברוסית, תורגמו על ידי המשטרה לעברית.
חברת פועלים שירותי נאמנות, יו"ר הדירקטוריון שלה אז שלמה רכט והמנכ"ל לשעבר חיים שמיר מואשמים כי פעלו עם גאידמק וגלמור כדי לאפשר לחברת הפוספטים של גאידמק, קזפוֹספַט, הפועלת מקזחסטן, לרכוש במרמה את חברת טרמופוסט ש־20% ממנה היו בבעלות הבנק ההולנדי אמרו בנק (Amro Bank), זאת באמצעות הסתרת זהותו של גאידמק כרוכש החברה וכבעל הכספים ששימשו לרכישתה. לפי כתב האישום, פעולות המרמה נעשו תוך הצגת גלמור כבעליה של קזפוספט, ותוך הצגת 50 מיליון דולר של גאידמק ככספיו של גלמור. עוד נטען כי הצגת הכספים במרמה והסתרת זהותו של גאידמק התאפשרו בשל שיתוף הפעולה מצד החברה לנאמנות של בנק הפועלים ומנהליה, שהתבטא בשורה של מצגים בנקאיים כוזבים לנציגי בעלי המניות של החברה בהולנד.
| קנייה חזקה | קנייה | המתן | מכירה | מכירה חזקה |
תיק החקירה בפרשת הלבנת ההון בבנק הפועלים הוא מהגדולים שהתגבשו בארץ בשנים האחרונות, והוא כולל אלפי מסמכים ומאות האזנות סתר שביצעה המשטרה.
"ביקשו שאסגור בלאומי - אז פתחתי בהפועלים"
מערכת היחסים של גאידמק עם בנק הפועלים החלה לפני כעשור, לאחר שנפתחה נגדו חקירה בצרפת בחשד לסחר לא חוקי בנשק עם אנגולה. במענה לשאלת החוקרים על נסיבות עזיבתו את בנק לאומי, שבו היו מושקעים כספיו, סיפר גאידמק: "ב־6 בדצמבר 2000 זומנתי בצרפת לחקירה. לא הגעתי לחקירה, ומכיוון שהדבר סוקר מאוד בתקשורת, בנק לאומי הודיע לי שמשום שיש להם סניף בצרפת, השלטונות בצרפת הפעילו עליהם לחץ כדי שיפסיקו לעבוד איתי. נשיאת הבנק ביקשה ממני לסגור את החשבון ולהעביר את הכסף לבנק אחר. היו לי שם בערך 100 מיליון דולר במניות".
במענה לשאלה מדוע העביר את הכסף דווקא להפועלים השיב גאידמק: "זה בנק גדול ודווקא שם הסכימו לפתוח לי חשבון. פגשתי את שלמה רכט והסברתי שאני רוצה להעביר כסף מבנק לאומי לבנק הפועלים". "האם אתה אמרת לרכט שלאומי ביקש ממך לסגור את החשבון?" שאלו החוקרים. "אני לא זוכר", השיב גאידמק.
שם קוד: אספרסו
אלא שגאידמק לא פתח בהפועלים חשבון על שמו, אלא חשבון נאמנות, שאותו כינה במהלך החקירות חשבון "טרסט". חשבון הנאמנות זכה לכינוי האקזוטי "אספרסו", שהפך שם קוד לפעילות העברות הכספים שביצע גאידמק בבנק.
"מדוע החלטת לפתוח חשבון בטרסט?" שאלו החוקרים. "אני החלטתי שזאת צורה מתאימה יותר, יותר אנונימית", אמר גאידמק. בשלב זה גילה גאידמק כי נפגש עם ההנהלה הבכירה של הבנק: "אבל זה לא היה קשור לחשבונות שלי בטרסט. באותו זמן רציתי לקנות את החברה לישראל, והציגו אותי להנהלה שהביעה נכונות לתת לי אשראי".
לגבי החשדות כי באמצעות חשבונותיו ביקש להלבין הון שאלו החוקרים: "האם קיבלת מהבנק הסברים בנוגע לחוק איסור הלבנת הון?" "אני חושב שכן, אני לא זוכר. אני יודע שיש חוק על הסתרת כספים שהושגו בפשע, אבל זה לא המקרה שלי", ענה גאידמק.
גאידמק טען בחקירותיו כי העביר את חברת קזפוספט לידי נחום גלמור, בהנחה כי כאשר תיהפך לרווחית ישיב גלמור לגאידמק את השקעתו בחברה. על חלקו של נחום גלמור בפרשה אמר גאידמק: "ב־2001 הוא הוצג לי בתור מומחה לתעשיית הפוספטים. עשיתי איתו הסכם בעל פה, שכאשר הכל ילך טוב, הוא יחזיר לי את ההשקעות שלי". לשאלת החוקרים: "אחרי שהעברת את קזפוספט לגלמור המשכת לשחק תפקיד כלשהו בניהול החברה?" ענה גאידמק - "לא". בהמשך הכחיש גאידמק כי נטל חלק במשא ומתן בין קזפוספט לטרמופוסט, וציין כי גלמור מעולם לא החזיר לו את החוב לכאורה. "האם העברת החברה לגלמור תועדה בדרך כלשהי?" שאל החוקר, גאידמק השיב - "לא".
צילום: עטא עוויסאת
"לא היה לי קשר לעסקה"
גלמור מצדו טען נחרצות בחקירותיו שהוא הבעלים היחיד של חברת קזפוספט. גאידמק תמך בגרסתו וסיפר: "אני לא זוכר אם רציתי לקנות את טרמופוסט, אבל אני זוכר שתכננתי ליצור מערכת בין קזפוספט לבין חברות באירופה, לחלוקת שוק הפוספטים. היוזמה היתה כמובן של גלמור. הוא, בניגוד אליי, מבין בתחום". במענה על השאלה אם ניסה לקבל אשראי מבנק הפועלים אמר גאידמק: "יכול להיות שדיברתי על אפשרות קבלת הלוואה לצורך רכישת חברות פוספור. יכול להיות שטרמופוסט ביניהן". החוקר שאל: "האם גלמור ידע על כך שביוני ובאפריל 2002 אתה העברת לחשבון קזפוספט מניות של יוקוס ושל גזפורם? (שערכן - 50 מיליון דולר, שימש למצג הפיננסי של קזפוספט)". גאידמק ענה: "אני לא בטוח - כי אני ביצעתי את ההעברות. הוא ידע שמגיעים כספים לחשבון, אבל לא בטוח שהוא ידע באיזו צורה הם מגיעים".
בהמשך שאלו החוקרים: "על פי חומר החקירה, אותן מניות הועברו לחשבון קזפוספט שנפתח בחברה לנאמנויות, ומשם לחשבון שלך שממנו הן יצאו מלכתחילה. איך אתה יכול להסביר את ההעברות הללו?" גאידמק ענה: "חלק מהכספים הושקעו לצרכים של קזפוספט, ואלה שלא הושקעו חזרו אליי. לדעתי, גלמור השיג כספי אשראי וכבר לא היה צורך בכספים אלה". "מדוע הכסף לא הועבר בצורה ישירה, אלא דרך חשבון חדש שנפתח בחברה לנאמנות?" נשאל גאידמק, וענה: "אני לא יודע". "על פי חומר החקירה", הטיחו החוקרים בגאידמק, "הכספים שלך שימשו על מנת להראות לטרמופוסט את מצבה הפיננסי של חברת קזפוספט". גאידמק השיב: "לא היה לי כל קשר לעסקה עם טרמופוסט, אבל מה שאתה אומר מאוד הגיוני, כי כאשר אתה סוגר עסקה אז צריך להראות לצד השני את המצב הפיננסי". "האם ידעת שהכספים שלך שימשו על מנת להראות לטרמופוסט את המצב הפיננסי של קזפוספט?" שאלו החוקרים. גאידמק השיב: "לא יודע".
"בבנק הפועלים הזהירו אותי שהשלטונות מתעניינים"
בתמלילי החקירות מתייחס גאידמק גם לנושא אחריותה של חברת פועלים נאמנויות לפרשה. גאידמק מספר לחוקרים על הסיוע שלטענתו קיבל מבכירי החברה: "בפברואר 2003 קיבלת מהטרסט מידע בנוגע לכך שהמשטרה קיבלה צו לגבי החשבונות שלך", אמר החוקר לגאידמק, וזה השיב: "רכט אמר שיש התעניינות מצד השלטונות. כעבור זמן מה העברתי כמעט את כל הנכסים לבנק אחר (בחו"ל - א"ה), לדעתי לצורך רכישת מניות אחרות". "מדוע ההתעניינות של השלטונות בישראל גרמה לך להעביר את הכסף לחו"ל?" שאלו החוקרים. גאידמק השיב: "אני חושב שהבעיה הצרפתית השפיעה עליי, כי הצרפתים רדפו אותי באמצעות כל מיני בקשות והכפשות".
החוקרים הקשו על גאידמק בשאלות בנוגע לראיות שהצביעו על מעורבותו הפיזית בהעברות הכספים. בחלקים רבים בחקירה הציגו לו מסמכים שנשלחו לביתו ובתיקי החשבונות בבנק הפועלים.
באחת הפעמים שאלו החוקרים: "המסמך נשלח לפקס מספר... של מי הפקס הזה והיכן הוא נמצא?" וגאידמק השיב: "זה פקס ביניים שעושה 'עקוב אחריי' לפקס שלי בקיסריה. היכן נמצא המכשיר עצמו אינני יודע".
בהמשך הציג החוקר לגאידמק מסמך מתוך קלסר מסמכים בתיק הנאמנות שלו בפועלים. "חשבון חברת קזפוספט נפתח בחברה לנאמנות ב־11.7.02 וב־17.7.02. הועברו לשם מניות, וב־30.9.02 המניות הללו הועברו לחשבון שלך בחברה לנאמנות. אתה רוצה להגיד לי שלא ידעת על אף אחת מההעברות הללו?" גאידמק ענה: "יכול להיות שידעתי אבל שכחתי ואני לא זוכר פרטים". החוקרים הקשו: "בפינה הימנית הקדמית של המסמך מופיע מספר שכמו שאמרת אתמול הוא מספר שממנו מגיעים אליך פקסים לקיסריה. איך אתה מסביר את זה?" גאידמק ענה: "יכול להיות שקיבלתי את המסמך הזה בפקס ולא ראיתי אותו". "איזו סיבה יש לגלמור או לבנק לשלוח לך את המסמך הזה, אם כפי שאתה אומר אתה לא היית קשור לפתיחת חשבון של קזפוספט בחברה לנאמנות?". "כדי ליידע", השיב גאידמק. "אתה ביקשת ליידע?" שאלו, ונענו: "אני לא חושב שביקשתי. אני לא זוכר".
גאידמק. "הצרפתים רדפו אותי" צילום: טל שחר
"אני לא אחראי לשיטת התיוק של הפועלים"
בהמשך החקירות שאלו אנשי היאחב"ל את גאידמק על "מכתבי הנוחות" שהעביר הפועלים נאמנויות לאמרו בנק, המאשרים את מצבה הפיננסי של חברת קזפוספט. המכתבים הועברו לאחר שגאידמק העביר לחשבון קזפוספט בסניף הפועלים ברחוב הירקון בתל אביב 50 מיליון דולר.
"על פי חומרי החקירה, בנק הפועלים שלח כמה מכתבים לאמרו בנק, בנוגע למצב הפיננסי של קזפוספט וכן קיבל תשובות בנוגע למצב המשא ומתן בין קזפוספט וטרמופוסט. האם אתה השתתפת בניסוח המסמכים האלה?" שאלו החוקרים. "לא", ענה גאידמק. "איך אתה מסביר שמסמכים כאלה נמצאים בין מסמכי חשבון הנאמנות שלך?" שאלו. גאידמק: "אני לא יכול להיות אחראי על שיטת תיוק המסמכים של החברה לנאמנות".
אז הטיח בו החוקר: "אני אומר לך שאתה היית, ואתה ממשיך להיות הבעלים האמיתי של חברת קזפוספט, ולכן כאשר ב־2002 נפתח חשבון חברת קזפוספט לצורך רכישת חברת טרמופוסט, אתה היית צריך להצהיר על עצמך בתור אחד הנהנים בחשבון. מה יש לך להגיד?" התשובה היתה: "זה לא כך. זה לא תואם את המציאות. אני לא הבעלים של קזפוספט ושל טרמופוסט, לא באופן מעשי ולא באופן פורמלי". בהמשך הציג החוקר העתק של כתבה מהעיתון "וודומוסטי" ממאי 2005, שבה אומר גאידמק שהוא הבעלים של קבוצת קזפוספט. "איך אתה מסביר את זה?" נשאל גאידמק, וזה השיב ללא היסוס: "זאת הצגה מעוותת שהעיתונאי עשה למילים שלי. אני הייתי בתחילת דרכה של קזפוספט. העיתונאי סילף את דבריי".
"ניסיון זה עניין סובייקטיבי"
בחקירה שנערכה ב־30 בנובמבר 2005 החלו העניינים להסתבך מבחינתו של גאידמק, שכן החוקרים החלו לעמת אותו עם הסתירות בגרסאותיו. החוקרים שאלו: "מצד אחד, אתה אומר שהחלטת לא לעסוק בפעילות כזאת, אבל מצד שני, כפי שהראיתי לך אתמול, העברת לחשבון החברה כמות גדולה של מניות יוקוס וגזפרום לצורך מימון והרחבת פעילות קזפוספט. איך אתה יכול להסביר את הסתירה?" בהמשך הקשו החוקרים: "אתה לא סבור שהיית צריך להירשם כנהנה או אחד הנהנים בחשבון, בתור אדם שהעביר לו סכומי כסף גדולים ושקיווה לקבל בסופו של דבר רווח פיננסי מהפעילות של החברה שעל שמה נפתח החשבון?" גאידמק ענה: "אני חושב שלא, כי כל האחריות לחברה היתה על גלמור". החוקרים לא ויתרו, ושוב הוטח בגאידמק: "אני אומר לך שבמקרה של קזפוספט, אתה היית צריך להיות רשום כנהנה בחשבון. מה תגובתך?" גאידמק ענה: "אחרי שכסף עובר מחשבונות שלי לחשבון חברת קזפוספט הוא מפסיק להיות שלי, וכל הרווחים בעתיד שייכים למורשה החתימה בחשבון, זאת אומרת לגלמור".
פעמים רבות בחקירה חזרו החוקרים וניסו להוכיח כי גאידמק היה הדמות הדומיננטית מאחורי העסקה לרכישת טרמופוסט, וכי העברת קזפוספט לגלמור היתה למראית עין בלבד. "אם עכשיו החברה רווחית, מדוע עד היום גלמור לא החזיר לך את הסכום שהשקעת? האם דיברת איתו בנוגע למתי הוא יחזיר לך את הסכום שהשקעת?" שאלו החוקרים. "יכול להיות", ענה גאידמק, אך הוסיף: "אבל לא דיברנו על הזמן המדויק".
"האם יש לך רישום פיננסי מדויק שבו משתקף הסכום המדויק שהשקעת, ושלפיו גלמור יהיה חייב להחזיר לך את השקעותיך?" שאלו החוקרים. "לא", ענה. "אני מעריך את ההשקעה שלי ב־20 מיליון דולר". החוקרים ביקשו ללחוץ שוב את גאידמק ושאלו: "איך אתה יכול להסביר שאיש עסקים מנוסה כמוך לא מנהל רישום של ההשקעות שלך, לא יודע את הסכום המדויק של החוב שחייבים להחזיר לו, ולא סוגר - לא את הסכום ולא את תאריך ההחזר?" גאידמק מצדו לא נשאר חייב וענה לחוקר: "הגדרתך של המילה 'מנוסה' היא סובייקטיבית. האם איש עסקים מנוסה זה אדם שמנהל רישום מדוקדק, או איש עסקים מנוסה זה אדם שמקבל תוצאות פיננסיות חיוביות. גלמור הוא בן אדם ישר, ויחזיר לי את הכסף שהשקעתי. זה יותר חשוב מניירות ודו"חות".
"רושם מוטעה שאני הבעלים"
כמה פעמים במהלך החקירה עומת גאידמק עם גרסאותיו של מי שהיה יו"ר חברת פועלים נאמנויות - שלמה רכט, הנאשם אף הוא בפרשה. "מר רכט טוען שאתה אמרת לו שאתה הבעלים של קזפוספט, ושאתה מעוניין לרכוש חברה הולנדית אשר 20% ממנה שייכים לאמרו בנק. אתה גם הסברת לו שגלמור יצטרך לטפל ברכישת החברה ההולנדית, וכפי שאתה הסברת לרכט, אתה לא רצית ששמך יופיע בעסקה בדרך כלשהי כי זה יכול היה לטרפד אותה. מה יש לך להגיד לגבי דברים אלה?" גאידמק הכחיש: "אני חושב שזאת פרשנות של רכט, שהוא הבין את הדברים בצורה כזאת. אני טוען ששמעתי על חברת טרמופוסט מגלמור, ורק הוא יכול היה לקבל החלטה שקולה ומקצועית לגבי רכישת חברת טרמופוסט, ובשום פנים ואופן לא אני, כי לי אין שום ידע בתחום. כפי שטענתי בעדויות, היתה תקופת מעבר שבמהלכה העברתי את הפעילות של קזפוספט למר גלמור, ומצב כזה יכול היה ליצור אצל מר רכט רושם מוטעה שאני הבעלים".
"אתה טוען שלא אמרת לרכט שאתה הבעלים של קזפוספט בקזחסטן?" חידד החוקר. "יכול להיות שלפני שנפתח החשבון של קזפוספט בבנק הפועלים נתתי לרכט מידע כזה", השיב גאידמק. "האם אמרת לרכט שאתה רוצה לרכוש מפעל בקזחסטן? האם אמרת לו שאתה לא רוצה ששמך יופיע בעסקה כי זה יכול היה לטרפד אותה, ולכן אתה רוצה שגלמור יעביר אותה?". "אני לא חושב. יש כל מיני ניואנסים ודרכים לפרש זאת. אני יכולתי להגיד שאני מעביר הכל לגלמור ואני לא רוצה שהשם שלי יישאר בעסקה".
בהמשך טענו החוקרים בפני גאידמק כי על פי עדויותיו של רכט, העסקה לרכישת טרמופוסט לא יצאה לפועל כי הבנק דרש ממנו להירשם כערב, מה שעלול היה לחשוף מידע על חשבון הנאמנות. גאידמק הגיב: "אני לגמרי לא זוכר, ואני לא מסכים להיגיון של ההסבר".
"מדוע חברת קזפוספט פתחה חשבון בישראל ולא בקזחסטן?" שאלו החוקרים, וגאידמק ענה: "החשבון נפתח כדי לקבל משאבים לרכישת נכסים באירופה באמצעות אשראי מבנק הפועלים". החוקרים הקשו: "בעדויות שלו רכט טוען שדווקא אתה התעניינת אם אפשר לקבל אשראי לצורך רכישת החברה ההולנדית וכי הוא סידר לך פגישה עם מנהל כדי לדון בקבלת האשראי." גאידמק ענה: "אני לא זוכר את זה". החוקר התעקש: "יכול להיות שאתה ביקשת ולא גלמור?" וגאידמק ענה: "לא. כנראה קזפוספט ביקשה". החוקר שב ושאל: "יכול להיות שאתה דסקסת עם הבנק את שאלת האשראי?". "לא, לא דסקסתי", ענה גאידמק. בתגובה שאלו החוקרים: "אז רכט משקר?" גאידמק השיב: "אני לא זוכר".
"היו לי בעיות פסיכולוגיות"
חוקרי היאחב"ל ניסו שוב ושוב להוכיח כי גאידמק הסתתר מאחורי גלמור מכיוון שחשש כי רכישת טרמופוסט לא תצא לפועל אם אמרו בנק יידע כי גאידמק הוא הרוכש. "כפי שציינת בעדויות שלך, הסיבה שבגללה החלטת להעביר את העסק לגלמור היא סיכוני מוניטין, שבגללם גופים פיננסיים שונים, בהם בנקים, לא רצו לעבוד איתך. בהתחשב בעדויות אלה, הדברים שאמרת לרכט על פי עדויותיו הם מאוד נכונים, כי אתה באמת יכולת לחשוב שאמרו בנק לא ירצה למכור לך את טרמפוס". גאידמק השיב: "זה לא ככה", והוסיף טיעון מפתיע: "הסיבה העיקרית שרציתי לצאת מהעסק הזה היא משום שלא ראיתי באופק הצלחה פיננסית של קזפוספט, ובגלל בעיות פסיכולוגיות חמורות הקשורות לתיק בצרפת. זאת אומרת, אני הייתי במצב קשה, ולא יכולתי באופן הולם לנהל את העסק".
"לבייב יצא ללא תמורה"
חברה נוספת ומעניינת במיוחד שהוזכרה בחקירותיו של גאידמק היא קזסבטון, חברת האחזקות שהקימו גאידמק ולב לבייב. "קזסבטון זה מבנה משפטי, לדעתי חברת אופשור, שנוצרה כדי לשלוט בקזפוספט", סיפר גאידמק. "אני הייתי הנהנה שלה והיא הוקמה על ידי עורך הדין של מר לב לבייב, כי היינו הבעלים של קזסבטון ביחד, אבל אני לא בטוח". "איזה תפקיד מילא מר לבייב בהקמה ובפעילות של קזסבטון?" שאל החוקר. "אני והוא סיכמנו לעבוד בקזחסטן על בסיס שווה", השיב גאידמק. "בשביל זה הוקמה חברת קזסבטון, כדי לרכוש נכסים בקזחסטן, ביניהם קזפוספט. ב־2000 או 2001 אנחנו החלטנו להפסיק את הפעילות המשותפת בקזחסטן, וכל הנכסים שנרכשו בקזחסטן הועברו לשליטה בלעדית שלי, זאת אומרת לקזפוספט". החוקר שאל: "איזה סכום שילמת למר לבייב עבור חלקו בחברה?" גאידמק השיב: "מכיוון שהעסקים הלכו גרוע, אז מר לבייב יצא מהעסק ללא תמורה".
בחקירה מ־4 בינואר 2006 הציג החוקר לגאידמק דו"ח פיננסי של חברת קזפוספט לשנת 2003, שאותו מצאה המשטרה אצל גאידמק. "איך אתה יכול להסביר שהמסמך נמצא אצלך?" נשאל. "אולי גלמור או מישהו אחר העביר את זה אליי כדי ליידע אותי", השיב גאידמק. "לשם מה היית צריך את המידע הזה?" שאל החוקר, וגאידמק ענה: "אני לא ביקשתי את המידע. קיבלתי את זה לידע כללי, והניסיון שלך על סמך הדוגמה הזאת להראות שאני ניהלתי באופן אופרטיבי את קזפוספט חסר כל בסיס". בהמשך הציגו החוקרים לגאידמק דו"ח פעילות שנתי של טרמופוסט. "איך המסמך הזה הגיע אליך? למה שמישהו יעביר לך מידע בנוגע לחברה שלא שייכת לך?" שאלו. גאידמק ענה: "גלמור פשוט מעביר לי כדי להראות לי מה הם עושים. אני לא קורא את זה".
בהמשך הוצגו לגאידמק מסמכים רבים נוספים שנמצאו ברשותו. במענה לשאלות מדוע גלמור העבירם אליו אמר גאידמק: "פשוט כדי ליידע אותי, פשוט מספר לי, כדי להראות שהמפעל עובד טוב, הוא פשוט מאוד גאה בזה".
עו"ד פנחס רובין, המייצג את חברת פועלים נאמנויות, את יושב הראש לשעבר שלמה רכט ואת המנכ"ל לשעבר חיים שמיר, מסר ל"כלכליסט": "חברת הנאמנות אינה שותפה בשום אופן בעסקים שמאחורי ומלפני הכספים המופקדים בידיה. אי אפשר לייחס לה פעולות פסולות של אחרים (אם פסולות הן), ואין לחברה אפשרות לעמוד על טיבן של פעולות פיננסיות המתבקשות, שעל פניהן הן כשרות למהדרין. החברה לנאמנות פעלה כהלכה ודיווחה כנדרש ובמועד לגורמים הרלבנטיים, ולכן אין לה כל חלק ונחלה באישומים. אני סמוך ובטוח שככל שמדובר בחברה לנאמנות ובבכיריה לשעבר, יתברר בביהמ"ש כי לא נפל פגם במעשיהם. החברה עשתה מהלכים סטנדרטיים בפורמטים סטנדרטיים, מתוך הבנה שהיא פועלת באופן נכון בלי להטעות איש. כדאי גם לעניין בתגובת בנק ישראל שהופצה לציבור למחרת הגשת כתב האישום, ולקרוא בין השורות את הסתייגויותיו המשתמעות מהגשת כתב האישום לפניו".
פרקליטות מיסוי וכלכלה, המיוצגת על ידי עוה"ד לירן חיים וטלי נג'רי, נמסר: "הפרקליטות בחנה את כל חומרי החקירה בטרם גיבשה את כתב האישום, שמדבר בעד עצמו. בפרשת הדסק הצרפתי קבע בית המשפט המחוזי כי 'החלטת הפרקליטות בנוגע להגשת כתב אישום היתה מוצדקת בעת הרלבנטית, הואיל ובאופן שבו נהגו הנאשמים התגלו ליקויים רבים, וכן כי 'חקירת רשויות האכיפה בסניף הבנק היא שהובילה לשינוי המהותי בתפיסת הבנק... באופן המתיישב עם החוק'".
עורכי הדין של גאידמק, פרופ' דוד ליבאי, נתי שמחוני, רונן רוזנבלום ושלומי בן אריה, סירבו להגיב.
תגובת עורכי הדין של נחום גלמור, נבות תל־צור, ז'ק חן ואריאל כפרי, טרם התקבלה.
