פותח חשבון: סדקים במודל

שנת 2008 היתה שנה היסטורית בבנקאות העולמית. תהליך הדה־רגולציה בשווקים הפיננסיים, תוכניות תגמול מבוססות תאוות בצע ויותר מדי אנשים בחליפות שלושה חלקים שאמנותם העברת מצגות PowerPoint הובילו את המערכת הבנקאית העולמית אל סף התמוטטות.

המזל הגדול של המערכת הפיננסית בישראל הוא שאת המשבר המכונן שלה היא חוותה 25 שנה קודם לכן, ב־1983. את המסקנה המרכזית מהמשבר העולמי ב־2008 - ביצוע סיבוב פרסה בתהליך הדה־רגולציה וחיזוק הפיקוח והבקרה על המערכת הבנקאית - הסיקו בישראל בעקבות משבר מניות הבנקים בתחילת שנות השמונים. מאז, בנק ישראל ויחידת הפיקוח על הבנקים הקפידו לשמור על מדיניות פיקוח מחמירה. אחת התוצאות החיוביות של הידוק הרגולציה היא שהמערכת הבנקאית בישראל התנהלה בצורה שמרנית והתמודדה עם המשבר בכבוד.

הסדק נהפך לשבר

במבט לאחור, ייתכן שדווקא 2009 תיזכר כשנה דרמטית בבנקאות הישראלית - השנה שבה הסדקים במודל "גרעין השליטה" נהפכו לשברים של ממש. בשני האירועים כיכבו בעלי השליטה בשניים משלושה הבנקים הגדולים במשק: שרי אריסון בבנק הפועליםוקבוצת ברונפמן־שראן בבנק דיסקונט.

באירוע הראשון הודח דני דנקנר מתפקיד יו"ר דירקטוריון בנק הפועלים עקב דרישת בנק ישראל - בניגוד לדעתה של אריסון. לאחר העימות התקדימי, נדמה היה שהצהרת הכוונות של בנק ישראל ברורה לחלוטין ושאנשי העסקים שמאחורי גרעיני השליטה בבנקים למדו את מגבלות הכוח.

ואולם, אחרי הרבעון הראשון של 2009 התחילה להסתמן בעייתיות ביחס הלימות ההון של בנק דיסקונט. המפקח על הבנקים רוני חזקיהו קיים בעניין כמה פגישות עם נציגי קבוצת ברונפמן־שראן - אך אלה בחרו שלא להזרים כסף לבנק. מנהלי דיסקונט נאלצו להסתדר לבד, וגייסו בשוק ההון כ־2.2 מיליארד שקל. ניסיון ההדחה של היו"ר שלמה זהר העלה שאלות נוספות על דרך ההתנהלות של קבוצת השליטה.

מי מכיר את שראן?

מאז 2005, מתיו ברונפמן הוא ה"פנים" של בעלי השליטה בדיסקונט. את הפנים של מי שמחזיק ב־40% מגרעין השליטה, רובין שראן, גם בבנק דיסקונט לא ממש מכירים. שראן אמנם עבר בדיקה מסודרת של בנק ישראל כשקבוצת השליטה קיבלה את היתר השליטה בדיסקונט, אבל האם מצב שבו 40% מגרעין השליטה בבנק השלישי בגודלו בישראל נמצאים בידי אדם שהוא ועסקיו אינם מוכרים לציבור הוא תקין? האם בנק, שהוא גוף "מעין ציבורי", צריך להיות כפוף לגחמות של קבוצת בעלים המחזיקה בקצת יותר מרבע ממניותיו?

נדמה שבבנק ישראל ובמשרד האוצר מבינים שמודל גרעין השליטה לא ממש הוכיח את עצמו. הפתרון המסתמן רלבנטי להפרטת בנק לאומי - הבנק האחרון שבו עדיין שולטת המדינה. ההפרטה עתידה להתבצע באמצעות מכירת מניות המדינה בשוק ההון, במקביל להגברת הרגולציה והמעקב של הפיקוח על הבנקים כדי למנוע תיאום מאחורי הקלעים בין בעלי מניות. זאת כמובן בהנחה שהמהלך אכן ייצא אל הפועל ולא יתמסמס משיקולים פוליטיים כאלה ואחרים, כפי שנחשף ב"כלכליסט" בשבוע שעבר.