בעברית פשוטה זה נשמע אחרת

"יוסי", צלצל באישון לילה הטלפון הנייד של אחד מיועציו הקרובים של נגיד בנק ישראל. "מדבר סטנלי", אמר הקול שמעבר לקו. "אני מבולבל בימים האחרונים. לא מספיק שהוועד משגע אותי עם המחאות והאסיפות שהוא עושה, אני עוד צריך להתמודד עם החבר'ה הצעירים האלה שמשחקים לנו עם השקל. מרוב

"זה בסדר, אדוני הנגיד", מיהר היועץ המסור להרגיע, "אתה תישן בשקט ואנחנו נפרסם מחר את התשובות לכל השאלות שמטרידות אותך. אחרי שתקרא גם אתה תבין בדיוק מה אנחנו רוצים להגיד לציבור".

כל מי שעוקב בשבוע האחרון אחרי מדיניות בנק ישראל חש גם הוא סוג של בלבול בקשר למדיניות של הבנק המרכזי. מצד אחד הודיע הבנק ביום ב' בשבוע שעבר כי "בנק ישראל ממשיך את הרכישות היומיות של 100 מיליון דולר בשוק המט"ח". מצד שני, שבוע לאחר מכן מבשר הבנק ש"ממחר יפסיק בנק ישראל את תוכנית הרכישות הקבועות של 100 מיליון דולר". האזרח המבולבל קורא ולא ממש מבין. אם החברים בבנק ישראל החליטו להמשיך, למה להפסיק אחרי שבוע? ואם מלכתחילה החליטו להפסיק, מדוע להודיע שממשיכים כרגיל?

כדי לסייע לאזרח המבולבל סטנלי פישר וליתר האזרחים שמתקשים בהבנת המדיניות פרסם אתמול בנק ישראל שורת שאלות ותשובות. בניסיון להקל על מי שאינם בקיאים בשפת הבנק המרכזי, להלן מבחר מהן בליווי תרגום לעברית פשוטה.

למה הופסקה הרכישה היומית של 100 מיליון ד'?

תשובת הבנק: "התוכנית היומית יועדה במקור להגדלת יתרות המט"ח, מטרה אשר הושגה. בהמשך, סייעה התוכנית להתמודד עם השלכות המשבר העולמי. בעת הנוכחית המדיניות החדשה של בנק ישראל בשוק המט"ח תספק מענה טוב יותר לצורכי המשק".

ובעברית פשוטה: התוכנית המקורית שהחלה במרץ 2008 נועדה להגן על שער החליפין, שצנח אז לשפל של כמעט 3.2 שקלים לדולר. כדי להסוות את המטרה האמיתית המצאנו אז (בלחץ של זמן) את יעד הגדלת היתרות. שלוש פעמים שינינו את יעד היתרות, וכשהבנו שאף אחד כבר לא מאמין שזו המטרה החלטנו לוותר. היעד האמיתי שלנו נותר ללא שינוי, אלא שעכשיו אין לנו עוד סיבות טובות והחלטנו פשוט לקנות דולרים בלי לספר לאף אחד.

יתרות המט"ח הן יותר מ־50 מיליארד דולר. מה התועלת בהחזקת כל כך הרבה יתרות? יתרה מכך, הבנק הודיע כי הכמות הרצויה היא 40-44 מיליארד ד'.

תשובת הבנק: "לאחר השגת הגודל הרצוי של היתרות ברמה של 40-44 מיליארד דולר, המשיך בנק ישראל את תוכנית הרכישות לנוכח התגברות אי־הוודאות לגבי מצב המשק הבינלאומי. עתה בנק ישראל מודיע כאמור על שינוי באופן הפעולה בשוק המט"ח".

ובעברית פשוטה: האמת, אין לנו מה להגיד. תפסתם אותנו. אנחנו יודעים שאין תועלת בהחזקת יתרות כל כך גדולות, אבל חשבנו שאם נכתוב תשובה עם מילים כאי־ודאות ומצב המשק הבינ"ל, אולי אף אחד לא ישים לב ומישהו יחשוב שבכל זאת כדאי להחזיק יותר מ־50 מיליארד דולר.

תשובת הבנק: "מאחר שבנק ישראל סופג את השקלים המוזרמים על ידו בעת רכישות המט"ח, הרי אין לפעולה זאת השפעות אינפלציוניות".

ובעברית פשוטה: בדו"ח האינפלציה שפרסמנו לפני שבוע כתבנו אמנם שהסיבות לעליות המחירים במשק הן "המדיניות המרחיבה מצד בנקים מרכזיים בעולם ובנק ישראל בפרט". אבל זה היה לפני שבוע. מותר לנו לשנות את דעתנו מעת לעת. אז חשבנו ככה ועכשיו אחרת.

תשובת הבנק: "ככלל, בנק ישראל נותן עדיפות להשגת יעד האינפלציה בהסתכלות ל־12 החודשים הבאים. הדבר בא לידי ביטוי במדיניות המוניטרית".

ובעברית פשוטה: אופס, שוב ברח לנו. אנחנו יודעים, כמובן, שדולר חזק מעלה את מחירי היבוא וגורם לאינפלציה. מה לעשות, אי אפשר גם וגם, והאמת שהאינפלציה יותר חשובה. לגבי המשפט השני בתשובה הוא כנראה השתרבב מתשובות אחרות.

תשובת הבנק: "בנק ישראל סופג את הכספים שהוא מזרים לשוק כדי לקנות את הדולרים ולכן פעילותו בשוק המט"ח אינה גורמת להדפסת כסף".

ובעברית פשוטה: אנחנו לא מדפיסים כסף, מה פתאום. מכרנו את המכונה כבר מזמן. העובדה שב־12 החודשים האחרונים גדלה כמות הכסף במשק ב־50% לא נחשבת להדפסת כסף. נכון שאנחנו סופגים רק חלק מהכסף שאנחנו שופכים על המשק, אבל להדפיס כסף זה כבר עניין אחר.

תשובת הבנק: "אז התערבנו כשזיהינו כשל שוק במסחר במטבע חוץ. עכשיו אנחנו מרחיבים את מדיניות ההתערבות ונפעל בשוק גם כאשר שער החליפין יהיה נמוך מזה שאנחנו חושבים שהוא צריך להיות".

ובעברית פשוטה: נמאס לנו להעמיד פנים. אם הספקולנטים בחוץ רוצים מלחמה ניתן להם מלחמה. נמאס לנו להוציא הודעות משמימות לעיתונות עם מילים כמו כשל שוק ורמת יתרות רצויה. מעכשיו, מלחמה. על כל מיליארד שהם ימכרו אנחנו נקנה חצי מיליארד. בעל הבית השתגע. זהו.