אינפלציה - האם היא נושאת בשורה טובה

מדד יוני 2009 שעלה ב-0.9% סחט כותרות וגל של הערכות כי האינפלציה שרבים ציפו לה כבר כאן. בתחילת אפריל כתבנו בטור הזה כי הזרמת הכסף עשויה להתבטא באינפלציה, בטווח של 12-18 חודשים. האם האינפלציה הקדימה? האם בכלל ניתן להגדיר את סדרת המדדים האחרונה כראשיתה של אינפלציה ואם

אם נתייחס רק לצד עליות המחירים, כפי שהם נמדדים על ידי מדד המחירים לצרכן, על כל מגבלותיו – הטכניות והתיאורטיות, הרי גל העליות הנוכחי הינו בעיקר תוצאה של עלויות. ההבדל העקרוני בין אינפלציה של עלויות לאינפלציה של ביקושים נעוצה ביסוד המעורר אותם ותוצאתן יכולה על פני זמן להיות שונה. התוצאה תלויה במידה רבה בהסדרים הנוהגים בכלכלה.

בעבר פגשנו אינפלציה של עלויות בעת אירועים כגון עלייה חזקה במחירי הדלק שבעבר היווה תשומה מרכזית יותר בסל התשומות שלנו. התייקרות כזאת עוררה גל של התייקרויות משנה בעיקר במוצרים שמרכיב הדלק או אף האנרגיה בהם, גבוה והספקים לא יכלו או לא היו חייבים, לספוג את עליית מחירי התשומות. סוג אחר של שינוי בעלויות נבע כתוצאה מפיחות חזק בשקל מול המטבע העיקרי בו מחושב סחר החוץ של ישראל - הדולר. התוצאה: התייקרות של תשומות רבות ומאחר וישראל מייבאת את מרבית חומרי הגלם שלה וכן את המכונות לתעשייה, הדבר מעורר גלי עליות גבוהים.

אינפלציה כזו הנגרמת על ידי צד העלות, עשויה להוות זרז דווקא לתהליכים חיוביים במשק, במידה ובמשק לא מתקיימים הסדרים אוטומטיים של הצמדות שכר והצמדות אחרות. להצמדות כאלה יכול להיות אפקט מקזז והתוצאה גל אחר גל של עליות מחירים.

התוצאה של אינפלציה של עלויות ללא מערכת הצמדות היא פגיעה רוחבית כמעט בכל המשק, באופן שגלגול העלות הופך להיות מעין מס כמעט שוויוני. שינוי בשער החליפין שאינו מלווה בפיצוי דומה בשכר, גורם לכך שהעלות היחסית של המשק לעומת חו"ל מצטמצמת והכושר התחרותי של המשק עולה. התוצאה: תנאים טובים יותר ליצוא על כל המשמעויות החיוביות שיש לדבר על רווחת המשק.

עודפי ביקוש

האינפלציה המאיימת יותר היא אינפלציה של ביקושים. הזרמת כסף למשק או רצון מוגבר להוציא, שניזון מהצרכנים מול היצע מצטמק, מייצר עודפי ביקוש הגורם לעליית מחירים. התוצאה של לחץ אינפלציוני כזה הוא גם חידוש ההיצע והוא מלווה בצמיחה. ולכן, למשק במיתון, אינפלציה כזו מהווה בשורה טובה, כל עוד היא בשליטה, מרגע שהמשק חזר לפסי צמיחה, האוצר ובנק ישראל אמורים לפעול לריסון הביקושים על ידי מדיניות מצמצמת, כך שהמשך הצמיחה לא ילווה באינפלציה גבוהה מדי.

הפיתוי לנתח את סעיפי המדד ולקבוע מה הגורם המחולל הוא גדול, אבל גם לשם כך דרושה פרספקטיבה ממושכת יותר מאשר נתונים חד חודשיים. כל מי שיראה ירידה חדה למשל, במחירי הספרים, יודע כי מדובר במבצעי שבוע הספר שהיו אגרסיביים מהרגיל. מה השפעתם על המדד הכולל? זניחה למדי. למחירי הדלק ותוצריו השפעה גדולה יותר, האם זו תחילת מגמה? מחירי הדיור בישראל לא ירדו כמעט נוכח המשבר, וזאת בגלל התחלות בנייה מועטות, עניין שעשוי להביא לעליות מחירים בשנה הקרובה ולו בגלל הצמיחה הטבעית באוכלוסיה ואפילו רק חלק מהפוטנציאל הקונים יגיע לשוק. כל הערות האלה לא נועדו כדי להחליף ניתוח מסודר לגבי מגמות המדד, אלא על מנת להצביע על מגוון המגמות המתקיים בטווח הקצר ועל חוסר היכולת להסיק מסקנות ממשיות לגבי הרכב הגורמים הפרמננטיים בעליית המחירים וסיבותיהם.

הירידה החזקה בחלק מתפוקת התעשייה עדיין עומדת בעינה וניצני ההתאוששות אינם עדיין בבחינת תחילת אביב כלכלי חדש וגם עלייה במספר המובטלים היא חלק מהאינדיקציות הקיימות.

המסקנה העיקרית שניתן להסיק כרגע ודווקא מנתוני המאקרו הכוללים: תפוקות בתעשייה, מכירות לפי ענפים, יבוא תשומות, חומרי גלם ומוצרים מוגמרים ותעסוקה היא כי המיתון הריאלי עדיין בעיצומו וגם עליית מחירים בשיעור שנתי של 4%-5% אינם בבחינת אינפלציה של ביקושים, אלא שילוב של תיקון טכני למחירים שונים וביטוי להתייקרויות נקודתיות. האינפלציה אם תבוא, תהיה כאן בעוד קרוב לשנה (אלא אם ינקטו צעדי בלימה) ואם על נגיד בנק ישראל, להסיק מרמת המדדים הנוכחית לגבי הריבית, עצתנו תהיה: הותר את הריבית על כנה, כרגע הבעייה של המשק היא צמיחה ולא אינפלציה.

הכותב הוא מנכ"ל תבור כלכלה ופיננסים ודיבידנד השקעות