דעה
"למצוא את הקו שבין התפשרות לאובדן דרך"
שאול אולמרט, מייסד חברת החזירים המעופפים, מעניק עצות זהב לסטארט-אפיסט המתחיל. והפעם - על חשיבות השבוע הראשון בחיי החברה ועל החלטות שיווקיות שמתגלות לפעמים גם כהחלטות מוסריות
10:2022.10.20
ימיה הראשונים של חברה נקבעים חלק ממאפייני היסוד שלה: החלטות עסקיות, בחירת הארכיטקטורה הטכנולוגית, בחירת הצוות המוביל והמשקיעים. כל אלו הן רק חלק מהפעולות שמעצבות במידה רבה את עתידה של החברה. במקביל, בימים הראשונים נקבעים, שלא תמיד במודע, גם מאפיינים קריטיים לא פחות של התנהלות החברה כמו הערכים והתרבות של הארגון.
שאול אולמרט מייסד חברת החזירים המעופפים צילום: אוראל כהן
קראו עוד בכלכליסט:
- החזון להקמת סטארט-אפ עובר דרך גיוס הון
- בניגוד למה שחושבים: הרעיון הוא לא הדבר הכי חשוב בדרך לאקזיט
- השכר הוא רק ההתחלה: כיצד מגייסים עובדים מצוינים לסטארט-אפ בתחילת דרכו?
את השבוע הראשון שלנו בחברת פיגי, לאחר שארבעת העובדים ששכרנו התפנו מהתחייבויותיהם הקודמות והצטרפו רשמית אלי ואל שותפי אילן, התחלנו בדיון מרתוני מבוקר ועד ערב תוך שימוש במתודולוגיה הקרויה "Design Sprint". את השיטה הזו המציאו אנשי גוגל ונצ׳רז, והיא מתועדת ומכילה הנחיות מדויקות ופרוטוקולים מפורטים. מטרת הפעילות בשיטה זו היא לאפשר לצוות קטן לקבל החלטה אופרטיבית חשובה בנוגע לבניית מוצר. התכנסנו כל ששת אנשי הצוות, בשיחת וידאו ממושכת, וניסינו ביחד לקבל החלטות מהותיות בנוגע לבחירת המיקוד המוצרי של החברה.
הפעילות הייתה דרך נפלאה להתחיל את עבודת הצוות שלנו, להכיר תוך כדי דיון משותף, להתעמת עם סוגיות הליבה של החזון והתוכנית האופרטיבית שלנו וללמוד ביחד מה הם האתגרים וההזדמנויות שלפנינו. בסיום שבוע העבודה, יצאנו עם תכנית מפורטת לפעילות הפיתוח לשבועות הקרובים, ממנה נגזרות גם משמעויות חשובות למודל העסקי והשיווקי שלנו.
במהלך אחד הדיונים, ניתחנו את יסודות חווית המשתמש באפליקציות של רשתות חברתיות כמו אינסטגרם וטיקטוק. האפליקציה שאנחנו מתכננים אמנם לא אמורה להיות דומה להן, אך מכיוון שהן מכוונות לאותו קהל יעד של צעירים, היה חשוב לנו להכיר אותן לעומק. במהלך הניתוח זיהינו כמה דפוסי התנהגות מצד המשתמשים באפליקציות, שהמעצבים שלהן השכילו לעודד בעזרת החלטות מוצריות. הניתוח שלנו העלה כמה מרכיבים במוצר ובעיצוב חווית המשתמש, שיש בהם כדי להסביר במידה לא מבוטלת את ההצלחה של אותן אפליקציות. לאחר שהגדרנו את הלוגיקה והחשיבה שמאחורי אותם מוצרים, התחלנו לפנטז על ליישם את אותן המתודולוגיות גם במוצר שלנו, ולעורר באנשים שישתמשו בפיגי את אותן אמוציות ומוטיבציות על מנת להפוך את המוצר שלנו ללהיט.
אסתייג ואומר שה-״פיצוחים״ האלו לא מבטיחים לנו שנצליח לייצר אפליקציה באותה רמה של פופולאריות, אבל מדובר בתובנות שהרגשנו שיש בהן משום פריצת דרך ומשניסחנו והגדרנו אותן הן הצליחו לייצר אצלנו את האנרגיה המטורפת וההתלהבות שמכירים אנשים שהיו פעם חלק מצוות הקמה של חברה. למרות תנאי הריחוק החברתי, הצלחנו גם מבעד למסכי המחשבים לייצר חשמל באוויר.
לצד התחושה הזו, החלה לכרסם בנו גם תחושה שונה. המחשבה שיש לנו רעיונות שאנחנו מאמינים שיוכלו לגרום לאנשים להתמכר לשימוש באפליקציה שלנו הציתה את הדמיון לגבי הפופולריות האפשרית שלה, אבל גם העלתה את התחושה הלא נעימה שאם נעשה את זה, ועל אחת כמה וכמה אם נצליח בכך, אנחנו גורמים לאנשים שישתמשו באפליקציה עוול. לא מדובר בשאלה חוקית, חלילה, אלא בשאלה ערכית: האם הרצון להצליח מקדש את כל האמצעים?
הביקורת הציבורית כלפי רשתות חברתיות על היסוד הממכר בחווית המשתמש שלהן והשיעבוד שהוא גורם למאות מיליוני אנשים ברחבי העולם, זוכה לאחרונה לתהודה גוברת, בין השאר בזכות הסרט התיעודי המצליח ״מסכי עשן: המלכודת הדיגיטלית״ הזמין לצפייה בנטפליקס. באופן אישי, אני שותף מלא לביקורת הזו ואף התבטאתי בנושא באמצעי התקשורת מספר פעמים. המחשבה על לאמץ את הפרקטיקות הבעייתיות בעינינו הייתה בלתי נסבלת, והחלטנו פה אחד שאנחנו לא ממשיכים להתקדם בכיוון הזה. זה היה דיון קצר ונראה בו שכולנו תמימי דעים, ועם זאת גם מרגישים החמצה קלה כשהמסלול להצלחה נראה לנו לרגע אחד ברור יותר. הדיון המשיך והתכנס לאיטו אל מסקנות חשובות, אבל בדיעבד נזכור את היום הזה לא רק כיום בו קיבלנו החלטות מהותיות הנוגעות למוצר והמיקוד האסטרטגי שלנו, אלא גם כיום בו גם עיצבנו חלק מהבסיס החשוב כל כך לחוסנו העתידי של הארגון.
סטארט-אפים שואפים להצליח. למעשה, כשהסטטיסטיקה אומרת שלמעלה מ-90% מהם נסגרים בתוך שנתיים, השאיפה היא להכות את הסיכויים ולייצר יש מאין משהו ענק. למרות שהמשקיעים שלנו נחמדים ותומכים, ואנשי הצוות שגייסנו רתומים למשימה ומלאי התלהבות, אני לרגע לא שוכח את גודל האתגר שלקחנו על עצמנו: להצליח תוך זמן קצר ובמשאבים יחסית מצומצמים לגדל מפלצת שתצליח לצמוח לממדי ענק. זה מאתגר, זה מלחיץ וזה מחייב אותנו להיות יצירתיים ולמצוא פתרונות פלאיים כמעט כדי להתמודד עם המכשולים שלפנינו. אבל דווקא בצומת הזו, חשוב שנזכור שההצלחה אינה המטרה היחידה ושאנחנו אמנם מאוד רוצים להצליח, אבל רק בתנאי שנגיע לשם באופן שאנחנו שלמים איתו ויכולים להיות גאים בו.
קיצורי דרך הקשורים בפרקטיקות שבאופן אישי נוגדות את ערכינו קורצים לפעמים, כי הם מסמנים מסלול ברור ובטוח יותר אל עבר ההצלחה. יתרה מכך, כשמסביבנו חברות אחרות לא מהססות להשתמש באותן הפרקטיקות, התחרות קשה יותר ולעיתים נראה שהדרך היחידה להצליח היא ליישר קו ולהתפשר על ערכינו, אחרת נשאר מאחור ונעזור למתחרים שלנו לפתוח מולנו פערים שקשה להדביק. זו בדיוק הנקודה שבה אתה כיזם, ואתם כאנשי צוות בחברה, צריכים להחליט מה באמת חשוב לכם ועד כמה אתם מוכנים להתפשר כדי להצליח. וזו שאלה מורכבת. קשה להגדיר בדיוק היכן עובר הקו האדום שבין התפשרות סבירה לבין אובדן דרך.
שאול אולמרט מייסד חברת החזירים המעופפים צילום: אוראל כהן לאורך הקריירה יצא לי מדי פעם לחטוא ולהבטיח ללקוחות הבטחות שלא הייתי בטוח באיזו מידה ניתן לממש אותן, להתהדר במפורש או במרומז בהישגים גדולים מאלו שהשגנו בפועל, או לספק למשקיעים עתידיים דו״ח מפורט על כל ההישגים שלנו מבלי להזכיר את המקומות שבהם אנחנו מצליחים פחות. אבל יש הבדל גדול, לדעתי, בין עיגולי פינות ופה ושם ונסיונות לייפות מעט את המציאות לבין יצירת ערך לחברה על חשבון הלקוחות שלה או תוך שימוש בשיטות שהן פסולות מיסודן. ובדיוק מהמקום הזה, אתה עומד למבחן שיכריע אם אתה בונה ארגון מודע לעצמו שמחויב לערכים שאתה עומד מאחוריהם ויכול להיות שלם עם עצמך, או שמתפתה לקיצורי דרך שאולי יעלו את החברה על דרך המלך, אך מסתכן בכך שההצלחה מרחיקה אותך ממה שאתה מאמין בו באמת.
אני מאוד שמח ומאוד גאה באנשי הצוות של פיגי, שבחרו באופציה הראשונה.
