הרשתות החברתיות מציגות: זכות ביטוי, לא זכות גישה

סנאפ הודיעה בשבוע שעבר שלא תקדם יותר את התוכן של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ברשת החברתית שלה, סנאפצ'ט. החברה לא תמחק או תחסום את חשבון הסנאפצ'ט של הנשיא, אלא רק תפסיק להציב אותו בעמוד הבית תחת תגית ה־Discover, היכן שהיה ממוקם בקביעות לצד חשבונות אחרים בעלי עניין ציבורי גבוה. הודעת החברה הגיעה לאחר שטראמפ איים ב"כלבים אכזריים" על המפגינים ששוטפים את רחובות הערים בארה"ב כבר כמעט שבועיים במחאה על אלימות משטרתית וגזענות ממוסדת. 

סנאפ הצטרפה בכך לטוויטר, ששבוע לפני כן החלה להסתיר חלק מהציוצים של טראמפ ולתייג אותם כמעודדי אלימות. ההחלטות האלה עומדות בניגוד גמור לגישה האדישה שמוביל מייסד ומנכ"ל פייסבוק מארק צוקרברג ברשת החברתית שבשליטתו. צוקרברג חוזר בכל הזדמנות על אמירתו שיש לתת לציבור להחליט למה להאמין. גם במקרה זה הוא טען שהוא לא אוהב את השפה שבה משתמש הנשיא וכינה אותה "רטוריקה מלבה ומתסיסה", אך רק כדי לסייג ולהוסיף כי הוא מחויב לפעול לא רק לפי רחשי לבו אלא כמנהיג של מוסד "המחויב לחופש הביטוי".

אחרי שסנאפ הודיעה על השינוי בהגשת התכנים של הנשיא, האשים מנהל הקמפיין של טראמפ את החברה ב”הטיה ליברלית" ואת אוון שפיגל, מנכ"ל־מייסד סנאפ, בניסיון "לחבל בבחירות". זו אינה הפעם הראשונה שבה גורמים מהימין השמרני, במיוחד בתקופת שלטונו של טראמפ, טוענים שבחברות הטכנולוגיה מסתירים, מחביאים או משתיקים קולות שמרניים בשיטתיות.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ צילום: איי פי

1. זכות הבירבור

הבעיה היא שטראמפ, חייליו הנאמנים וצוקרברג מבלבלים בכוונה וברשלנות פושעת בין שני מונחים. כפי שהסביר הטכנולוג אזא רסקין, "חופש הדיבור אינו זהה לחופש להגיע לקהל" (Freedom of speech is not freedom of reach), והזכות להגיד את אשר לבך היא לא הזכות להגיע עם המסר הזה למאות מיליוני אנשים.

טוויטר וסנאפ מעולם לא מנעו מטראמפ את חופש הדיבור או הגבילו אותו משימוש בפלטפורמה שלהן כזירה להביע בה את דעותיו. הוא אינו מצונזר או מושתק. מה שהרשתות החברתיות עשו זה לקחת ממנו את המגאפון שנתנו לו בחינם והותירו אותו כמשתמש מהשורה, ללא קידום מיוחד מכוון מלמעלה. לפי עקרונות אלו, טראמפ וצוקרברג אינם נלחמים על הזכות לדיבור וביטוי חופשי, אלא על הזכות להגביר את הביטוי הזה ולבצע מניפולציות לחשיפה שלה הוא זוכה.

מארק צוקרברג איור איור: יונתן פופר

הבחירה השנויה במחלוקת של צוקרברג עוררה סערה חריגה בגודלה בחברה, תקדימית ממש. מאז שפייסבוק החליטה לשמור על הסטטוס־קוו לאור גזענות משתוללת ואלימות ממסדית, שורת עובדים של החברה בעבר וכמה בהווה הביעו בקול את מורת רוחם. מאות עובדים, שנמצאים בבתיהם, פצחו בשביתה וירטואלית של יום אחד. רבים אחרים התבטאו בפורומים ציבוריים ופנימיים וקראו לצוקרברג לא לאפשר שיח של שנאה בפלטפורמה, לא משנה כמה חזק הפוליטיקאי שמהדהד אותו. חלקם ביקרו את צוקרברג על כך שהוא משתמש בשליטה המוחלטת שלו בדירקטוריון ובמניות החברה כדי להימנע מכל דבר שעלול לאיים על תזרים המזומנים של פייסבוק. לא משנה שהמהלך של טוויטר תרם לכך שהיא רשמה בשבוע שעבר את שיא ההורדות היומי שלה מאז הקמתה - ושיא של משתמשים פעילים בארה"ב.

2. זאת רשות לתת שירות

כמובן שהדברים אינם פשוטים כל כך. בסוף 2018 החליטה שורה של חברות טכנולוגיה לחדול מהענקת שירותים לרשת החברתית Gab, לאחר שמשמש הרשת רוברט באוורס רצח 11 מבאי הכנסת עץ החיים בפיגוע ירי בפיטסבורג. באוורס נהג לשתף ברשת את מחשבותיו האנטישמיות והאלימות ללא הפרעה, כחלק ממדיניות היעדר הצנזורה של הרשת החביבה על פעילי הימין הקיצוני האמריקאי אלט־רייט. כך, רשם רשם הדומיינים GoDaddy וחברת אחסון הענן Joyent סירבו להמשיך לעבוד עם Gab שירות ואילצו את הפעילים להחשיך את האתר עד למציאת שותפים חדשים. חברות אלו, בדיוק כמו טוויטר וסנאפ, לא לקחו מ־Gab ומשתמשיה את יכולת הדיבור, אך כן החליטו על קווים וכללים שבהם הם מוכנים שאנשים יבואו לידי ביטוי.

המעשה של החברות זכה בו במקום לתמיכה ציבורית רחבה והיה חלק מגל עצום של Deplatforming שהובילו הרשתות החברתיות, שהשתמשו ביכולתן להסיר משתמשים כדי לנהל את דיבור השנאה, האלימות והקונספירציה בשירותים שלהן. ולמרות זאת, הוא לא התקבל בשקט מוחלט, שכן לא משנה עד כמה משתמש הוא קיצוני ועד כמה ביהמ"ש העליון האמריקאי משמר את זכותם של עסקים לסרב לתת שירות - המהלך של מניעת גישה של משתמשים לרשת חברתית נתפס כאקט קיצוני.

רבים ממבקרי המהלך טענו כי האינטרנט אמנם לא צריך להיות נטול רסן, אך אין זה תפקיד החברות או גחמות המנהלים אותן להחליט מי רשאי להתבטא ומתי. המבקרים אף תהו למה שלמישהו יהיה אכפת מה המשתמשים צועקים ברשתות החברתיות, אלא אם כן הם בעלי עניין שרוצים לשלוט בשיחה.

3. הקרב על חופש הפרסום

קל להבין את תסכול העובדים בפייסבוק. ההיסטוריה של החברה מוכיחה שהיא יודעת לפעול לשינוי השיח המתנהל בה. אחרי הבחירות הקודמות לנשיאות ארה"ב היה נראה שפייסבוק עוברת תהליך של הגדרה עצמית מחדש, מצומצם ככל שיהיה. זה לא הגיע מתוך תפיסת העולם של צוקרברג, אלא מזעם ציבורי אדיר על כך שהחברה נתנה במה חופשית לחלוטין למסרים שחיבלו בהליך הדמוקרטי. אז, פייסבוק התחילה במבצע מתוקשר של איתור והשמדת עמודים ומשתמשים שהפיצו דיסאינפורמציה וניסו לתמרן את השיח הציבורי. 

מימין: מנכ"ל ומייסד סנאפ אוון שפיגל ונשיא ארה"ב דונלד טראמפ צילומים: אי.פי, טי.אן.אס

באותה תקופה, צוקרברג לא זעק שיש לתת לאנשים להחליט במה הם רוצים להאמין ולא נשמעה שום מחאה ציבורית על "צנזורה". כבר אז האמריקאים, שרואים בחופש הדיבור את זכותם החשובה ביותר, הבינו שהזכות הזאת לא נפגעת אם מונעים ממשתמשים מסוכנים להגיע בחופשיות לכל אדם שיבחרו. זה נכון במיוחד אם הפלטפורמות מעניקות מראש למשתמשים אלו חשיפה לא פרופורציונלית, כי התכנים הארסיים שלהם משאירים את המשתמשים יותר זמן בשירות.

כשפייסבוק עשתה דברים דומים במשבר החיסונים והתפרצות החצבת בארה"ב בסתיו האחרון, וממש לאחרונה עם מגפת הקורונה, החברה שוב לא נתפסה כמצנזרת. אז איפה צוקרברג מתח את הגבול? במודעות בתשלום, שם מותר לאנשים בעלי אמצעים להמשיך להפיץ שקרים וחצאי־אמיתות. כי האחריות של צוקרברג היא קודם כל למפרסמים שמזרימים רווחים עתק לחברה שלו. אלה לא מעוניינים בחופש ביטוי, אלא ביכולת הגעה מוחלטת לקהלים נבחרים.

הדרך היחידה למנוע מחברות כמו פייסבוק לנהל מה שנראה כמו מערכת ערכים כפולה - אחת למפרסמים ואחת לכל היתר - היא ליצור שקיפות לגבי האופן שבו הן אוכפות את הכללים שלהן. מאז מחאת העובדים צוקרברג הבטיח "לבחון את הנושא". אם העובדים רוצים לראות שינוי אמיתי, עליהם להפנים שהוא לא יגיע מלמעלה - ושהמחאה ההיסטורית שהובילו היא רק ההתחלה.