ארה"ב קוצרת את פירות התעסוקה שזרעה כבר במרץ

העיר ניו יורק עשתה אתמול את צעדיה הראשונים בחזרה לשגרה. אחרי כמעט 100 ימי הדממה ו־22 אלף מתים ממגפת הקורונה, שורת עסקים בעולמות הקמעונאות, הייצור והמסחר הורשו לשוב לפעילות והם יחזירו לשוק העבודה כחצי מיליון עובדים.

לצידם יש בתי עסק אחרים עדיין לא קיבלו היתר פעילות, ביניהם מספרות. וזה, אולי, בתמצית ההבדל בין הדרך האמריקאית לדרך הישראלית לחזרה לשגרה: אחת מסודרת ושנייה רנדומלית, אחת צופה פני עתיד ושנייה מתעדפת את הכאן ועכשיו. הדפוס הזה משתקף גם בתוכניות החילוץ בארה"ב ובישראל, בדגש על הכספים הרבים שנשפכו ועוד יישפכו על מניעת אבטלה — המכה השנייה בעוצמתה שהביאה איתה המגפה, אחרי הנפגעים בגוף ובנפש.

חנות ממתקים בברוקלין, ניו יורק. בארה"ב חולקו הלאוות בהיקף כחצי טריליון דולר כדי לתמרץ תעסוקה בעסקים קטנים צילום: אי. פי. איי

למרות המחדלים הרבים בטיפול במגפה בארה"ב הצליחה המערכת הפוליטית השסועה בארה"ב ולאשר את תוכנית התמריצים (CARES) הגדולה בהיסטוריה האמריקאית. כך, בזמן שהמגפה חורכת את ארה"ב, הנשיא עדיין מתנהל תחת אשליית המדינה הגדולה מדי ליפול (או לחלות) וחלק מ־50 המדינות מסרבות להחיל צורה כלשהי של סגר ואין מגבלות תנועה על האזרחים — חתם טראמפ על החוק שהקצה 2.2 טריליון דולר להתמודד עם הנשורת הכלכלית של המגפה. 349 מיליארד דולר שהם כ־20% מהסכום - יועדו לעסקים קטנים שמעסיקים עד 500 או עד אלף עובדים (בהתאם לאופיו של העסק).

התוכנית שכונתה PPP Paycheck) (Protection Program — התוכנית להגנה על תלושי השכר, נועדה לעודד עסקים להמשיך להעסיק את העובדים שלהם ולשמר את הפעילות, כך שהעסק יוכל לחזור לשגרה בזריזות והעובדים ישמרו על הביטחון התעסוקתי שלהם וכל ההטבות הנלוות (לרוב ביטוח הבריאות החמקמק והנחשק). לפי תנאי התוכנית, אם עסק ישמור על עובדיו ומשכורותיהם במשך שמונה שבועות, ההלוואות יהפכו למענקים. אם הוא ישתמש בהלוואה שלא לפי תנאי המדינה, בין היתר ישקיע יותר מ־25% מההלוואה להוצאות שאינן שכר, ההלוואה לא תהפוך למענק והוא יחזיר אותה בתנאי חוב.

מדובר בגישה כמעט הפוכה מתוכנית עידוד התעסוקה בישראל שלא הצליחה לייצר תרופה מקדימה למכה, ומצאה את עצמה עם נתוני אבטלה גבוהים יותר מאשר בארה"ב — כ־23% בישראל נכון לסוף מאי מול 13.3% בארה"ב.

גם אם נכון יהיה לומר שהמספרים של דורשי העבודה בישראל גדולים יותר משום שהם כוללים גם עובדים שהוצאו לחל"ת שחלקם שבו לעבודה אך לא עדיין לא דווחו, וכי ישראל מממנת אותם בדמי אבטלה כמו שארה"ב מממנת אותם בכספי סיוע — אין עוררין על העובדה הבאה: ארה"ב בחרה לעודד עסקים לשמור על העובדים שלהם, ישראל בחרה להשקיע את משאביה במענקים חד־פעמיים לעצמאים, בוויתור על תשלומי מסים ובתוכנית הלוואות. זאת בזמן שמאות אלפי עובדים הוצאו לחל"ת והפסיקו לקבל תשלום מהמעסיק, כשהחזרה לעבודה איטית וכאשר לשליש מדורשי העבודה לא יהיה מענה בדמי אבטלה מתחילת יולי כי זכאותם תסתיים. בעולמות המשפטים השחוקים קוראים לזה לסגור את השער אחרי שהסוסים ברחו מהאורווה.

חקיקה מזורזת

בנקים בארה"ב החלו לחלק את ההלוואות הפדרליות ב־3 באפריל. הבנקים שם הם רק צינור לכסף שניתן ישירות על ידי הממשל והעירוב שלהם בתהליך נעשה כדי לזרז אותו. שבועיים אחר כך - הכסף אזל. בינתיים מניין המתים מקורונה משיך לעלות וחברי הקונגרס והסנאט אישרו בזריזות חבילת סיוע שנייה בהיקף 320 מיליארד דולר לעסקים קטנים בתנאים זהים. הליכי החקיקה הסתיימו כעבור 10 ימים, ב־26 באפריל.

בישראל אגב עברו 12 ימים מאז הודיע שר האוצר ישראל כץ על מתווה עידוד התעסוקה אבל הליך החקיקה עדיין לא הושלם. לפי הסוכנות הממשלתית לעסקים קטנים בארה"ב (SBA), נכון לסוף מאי אושרו שם 4.51 מיליון הלוואות בהיקף של 511 מיליארד דולר במסגרת תוכנית ה־PPP.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. "הקאמבק הגדול בהיסטוריה" צילום: MCT

המהירות שבה עברו סכומי כסף אדירים אלו מהמדינה שהיא סמל הקפטיליזם העולמי לכיסי אזרחיה, הביאה לכך שבימים אלה מתחילים חלק מבעלי העסקים בהליך המרת ההלוואה למענק, ושיעור האבטלה המשתולל הצליח לרשום ירידה שומטת לסתות בדו"ח התעסוקה האחרון, מ־14.7% באפריל ל־13.3% במאי.

הנתון לוקה כנראה בטעויות סיווג וייתכן כי אחוז האבטלה מעט גבוה מכפי שפורסם, אבל אין עוררין על כך שהוא רחוק בהרבה מתחזיות האבטלה למאי שעמדו על סביבות 20%. "הקאמבק הגדול ביותר בהיסטוריה האמריקאית", כינה זאת טראמפ בהגזמה אופיינית. בינתיים בישראל עדיין לא העבירו את המענקים הראשונים לעידוד תעסוקה.

למרות שבהיקפה ובמהירות היישום שלה, התוכנית האמריקאית מותיר אבק לישראל יש לציין שבין שתי המדינות ישנם הבדלים בסיסיים שדחפו מראש לגישות שונות בטיפול במשבר התעסוקה והופכים את ההשוואה למעט לא הוגנת. ארה"ב וישראל שונות לא רק בגודלן ובעוצמה שבה היכתה בהן המגפה, אלא גם בתפיסת מעמדם של עובדים מול מעסיקים וחובת המדינה כלפי הצדדים. ארה"ב לא נוטה להתערב בעניינים שבין עובד למעסיקו. היא גם לא מבטיחה דמי אבטלה ממושכים או ביטוח בריאות מקיף. במובנים אלו, תוכנית PPP הייתה חיונית לעובדים ולמשק האמריקאי.

נקודת תורפה נוספת בתוכנית האמריקאית שקיימת גם בתוכנית מענקי עידוד התעסוקה בישראל היא היעדר הוכחת פגיעה במחזור של העסק לפני קבלת הכסף. בפני משרד האוצר בישראל הונחו הצעות שלפיהן רק עסקים שמחזורם ירד ב־25% ומעלה יקבלו את המענק – אבל הן נדחו בין היתר בטענה שדרישה כזו תסרבל את הליך החלוקה (מה שלא מנע להציב קריטריון של פגיעה בעסק בחלוקת המענקים לעצמאים), וגם שעסק שלא נפגע לא בהכרח לא מוציא לחל"ת.

החזקים שוב ניצחו

כך או כך, בארה"ב עסקים רבים שכלל לא נקלעו למצוקה כלכלית ביקשו וקיבלו הלוואות, שניתנו על בסיס כל הקודם זוכה. כ־70 חברות ציבוריות וכמובן גם שורת סטארט־אפים בעלי גישה להון ואפילו תזרים מזומנים מדושן - הצליחו לשים יד על הלוואות אם כי מאז לחץ פוליטי ושיימינג ציבורי דחף את חלקן להשיבן. בנוסף בנקים רבים, שהוסמכו להעניק את ההלוואות העדיפו את העסקים הגדולים ולא את המכולת או בית הקפה השכונתי שחיוניים לא פחות לאיתנות הכלכלה.

מי שנשאר בחוץ הם אלו שאין להם את המיומנות לנווט במערכת הבנקאית או רואי חשבון ממולחים. אלו הם העסקים הקטנים באמת, העסקים שבבעלות אוכלוסיות מוחלשות. אם הם כבר קיבלו את ההלוואות, זה קרה כמעט חודש אחרי העסקים הטובים ביותר, מה שאולי חרצה את גורל חלקם. זה אולי יכול להסביר מדוע בחבילת הסיוע השנייה נותרו נכון להיום עוד 120 מיליארד דולר שלא מומשו. אפילו ה־SBA הודה בפגם המערכתי וציין שעסקים מבוססים "ידעו לתמרן את המערכת". המרכז להלוואות אחראיות, ארגון ללא מטרות רווח, היה פחות מנומס וכתב בדו"ח שפורסם באפריל כי לאנשים בעלי צבע אין כמעט שום סיכוי להשיג הלוואות PPP.